PROFILPELAJAR.COM

הפסל בקצה המזרחי של רחבת האכסדרה שבבזיליקת הבשורה בנצרת, המנציח את מפגשו של פאולוס השישי עם אתינגורס

ביקור האפיפיור פאולוס השישי בישראל, שנערך בשנת 1964, היה הביקור הראשון של ראש הכנסייה הקתולית במדינת ישראל.

מהלך הביקור

ב-5 בינואר 1964 הגיע האפיפיור פאולוס השישי לביקור בישראל. הוא החל את ביקורו בממלכת ירדן. במהלך ביקורו בה פקד את העיר העתיקה בירושלים (שהייתה אז בשלטון ירדן) ועבר ברגליו את 14 התחנות בוויה דולורוזה - נתיב הייסורים של ישו. הוא עבר על פני חלק ניכר מן התחנות בחטף, מבלי להתעכב לתפילה, בשל המהומה שנשתררה סביבו, כאשר שוטרים ירדנים וחיילי הלגיון הערבי מגוננים עליו ומחלצים אותו מידי ההמון הצר עליו.^[1]

האפיפיור הגיע לישראל לביקור חטוף של 11 שעות. הוא הגיע בשעה 9:30 בבוקר בשיירת מכוניות, שחצתה את הקו הירוק בחבל תענך. הגעתו הייתה באיחור של שעה ו-10 דקות. איחור שנבע מעצירתו בדרך פעמים רבות כדי לברך את הכפריים הפלסטינים שהצטופפו בצידי הדרך במסלול נסיעתו. הייתה זו הפעם הראשונה מאז חתימת הסכם שביתת הנשק עם ירדן שבה נפתח מעבר בגזרה זו. השיירה המשיכה לתל מגידו, האפיפיור סקר משמר כבוד של צה"ל ונתקבל בטקס קבלת פנים רשמי על ידי נשיא המדינה זלמן שזר, יושב ראש הכנסת קדיש לוז, ראש הממשלה לוי אשכול, שרי הממשלה אבא אבן, זרח ורהפטיג ובכור-שלום שטרית, נשיא בית המשפט העליון יצחק אולשן, מנכ"לי משרדי הממשלה ונציגי הסגל הדיפלומטי שבראשם זקן הסגל, שגריר ברית המועצות מיכאיל בודרוב. מן הטקס נעדר הרב הראשי יצחק נסים, שסירב לבוא ולקבל את פני האפיפיור באומרו כי מעמדו כרב ראשי שווה למעמדו של ראש הכנסייה וכי על האפיפיור היה לבוא ולבקרו בירושלים. רבים צידדו בעמדתו וראו בירידת ראשי המדינה למגידו משום חרפה לאומית. ראש הממשלה לוי אשכול דחה את הביקורת באומרו: "נלך קוממיות בראש זקוף לעמק יזרעאל ונפגוש אותו על אדמה עברית".^[1]

נשיא המדינה זלמן שזר בירך את האורח, ובפתח נאומו אמר:

בהוקרה רבה ובמלוא תחושת המשמעות של אירוע זה, שאין לו אח בתולדות הדורות, הריני בא בשם מדינת ישראל ובשם עצמי לקדם את פני הוד כבוד האפיפיור הרומי ואבי הכנסייה הקתולית במרחבי תבל, בברכה העתיקה 'ברוך הבא'! ירדנו לכבודו מירושלים הבירה, עיר דוד, אל מגידו בנה המלך שלמה, למען החיש לו את ברכותינו מיד עם הגיעו לארצנו, ארץ הקודש.

הנשיא הזכיר בדבריו את השואה באומרו:

שואת עמי בדור האחרון אזהרה מרה היא, לאיזו תהום של התפרעות ואיבוד כל צלם האלוהים מסוגלה להוריד משטמת הדורות ושנאת הגזעים.

את דבריו בחר לסיים הנשיא בציטוט, רב משמעות לאותו אירוע, מדברי מיכה הנביא:

כי כל העמים ילכו איש בשם אלוהיו ואנחנו נלך בשם ה' אלוהינו לעולם ועד.

האפיפיור השיב על ברכת הנשיא בצרפתית ואמר בין היתר:

אנו רוצים להודות לך שבאת בעצמך לקבל את פנינו. קבלת הפנים הלבבית השאירה עלינו רושם עמוק. אנו מודים גם לשלטונות הישראלים עבור הטיפול המסור וכל תשומת הלב בקשר לנסיעתנו לארץ הקודש. משום כך אנו רוצים שהמלים הראשונות שאנו אומרים על אדמתכם יהיו על ההתרגשות העמוקה שאנו חשים ברגע זה, כאשר רגלינו דורכות על האדמה בה חיו האבות, אדמה בה דיברו הנביאים במשך הדורות; על אדמת האל, אברהם יצחק ויעקב, וכמובן האדמה עליה דרך ישו הנוצרי... ישמע האל את תפילתנו, האל אשר כדברי הנביא מחשבותיו עלינו 'מחשבות שלום ולא לרעה'.

— ספר ירמיהו, פרק כ"ט, פסוק י"א

האפיפיור לא רק שציטט את דברי ירמיהו הנביא, אלא סיים דבריו במילה העברית הידועה ביותר, שלום, עליה חזר פעמיים:

יהי רצון מלפניו להעניק לעולם המעונה של ימינו מתת אין ערוך זו, המהדהדת בכל דף בכתבי הקודש ושבה אנו שמחים לסכם את ברכתנו, את תפילותינו ואת איחולינו: שלום! שלום!.

לאחר מכן העניק נשיא המדינה לאפיפיור מדליון זהב שעליו מוטבעת מפת ישראל ומתחתיה נכתב בעברית ובלטינית "עלה לארץ הקודש".

מתל מגידו המשיכה השיירה בדרכה לעיר נצרת, חלפה בכביש הסרגל ועברה בעיר עפולה כשלצדי הדרך נקהלים תושבי המקום. האפיפיור ביקר באתרים הקדושים לנצרות בנצרת, בטבחה, בכפר נחום, ובהר האושר ומיהר לנסוע לירושלים. בביקורו בנצרת, הקביל את פניו רבה של נצרת עילית (נוף הגליל) פנחס מילר, שברך אותו בשם "העדה היהודית בנצרת".

האפיפיור הגיע לשערי ירושלים בשעה 19:55, שם קיבל את פניו ראש העיר מרדכי איש שלום שכיבד את האורח בלחם ומלח. ראש הממשלה לוי אשכול ביקש מהרב הראשי לירושלים, הרב אליהו פרדס, להשתתף בטקס קבלת האפיפיור פאולוס השישי בירושלים - ראש הממשלה והרב אליהו פרדס ראו בזה קידוש השם ושליחות לאחווה. "יש לשבח את אומץ לבו של הרב אליהו פרדס שהוכיח כי הוא יודע מה טיבה של ממלכתיות הכהונה." (מהעיתונות)

שיירת האפיפיור חצתה את העיר והגיעה להר ציון, דרך "כביש האפיפיור" שנסלל במיוחד לצורך זה. האפיפיור סיים את ביקורו בישראל בכנסיית דורמיציון. בשעה 20:50 הגיע האפיפיור למעבר הגבול בשער מנדלבאום. בדברי פרידתו הביך האפיפיור את מארחיו הישראלים בהגינו על קודמו פיוס השנים עשר מפני הטענות שהושמעו נגדו בישראל כי לא פעל להצלת היהודים בזמן השואה. האפיפיור חצה את מעבר הגבול ומצא עצמו שוב בירושלים העתיקה שבשלטון ירדן.^[1]

הביקור הבא של אפיפיור במדינת ישראל התרחש כעבור 36 שנים, כאשר האפיפיור יוחנן פאולוס השני ביקר בארץ בשנת 2000.