PROFILPELAJAR.COM

"נשיקות גנובות", איור מעשה ידי תומאס רוולנדסון

במסגרת מערכת יחסים זוגית יש לרוב ציפייה לבלעדיות, כלומר לא לקיים יחסי מין או קשר רומנטי עם בן זוג אחר. כאשר ציפייה זו מופרת בצורה חד-צדדית ומתקיימים יחסים מחוץ לזוגיות ללא ידיעה או הסכמה של בן הזוג, מכונה פעילות זו בגידה.

כאשר בני הזוג נשואים זה לזה, ומתרחשים יחסי מין מחוץ לנישואים, נקראת פעילות זו "ניאוף". ניאוף קיים בכל תרבויות האדם והוא לא נחשב לעבירה פלילית במדינות דמוקרטיות, אך עלול לעיתים להיחשב (במושגים דתיים) לסוג של חטא.

יחסי מין מחוץ לנישואים נחשבים בארצות ובתרבויות רבות להפרה של חוזה הנישואים, ולחטא חמור בדתות שונות, עד כדי כך שבקודקסי חוקים קדומים עונשה של עבירה זו הייתה לעיתים מוות. ברוב הדתות זו הייתה בעיקר המתה של האישה.

מאפיינים

בגידה מתאפיינת בקיום יחסים במובן הפיזי או הרגשי. בגידה מורכבת לא רק מקיום יחסים מחוץ לקשר, אלא גם ממעילה באמון, שקרים וחוסר נאמנות. הקביעה האם מעשה מסוים נחשב לבגידה במערכת זוגית נתונה לדיון והתשובות לה שונות בין תרבויות שונות וזמנים שונים, ובהם בין אנשים שונים.

כמו בתחומים אחרים של האתיקה, הטכנולוגיה המודרנית מעלה שאלות חדשות בתחום זה משום שהטכנולוגיה מרחיבה את קשת האפשרויות שעלולות להתפרש כ"בגידה" ואיתן מרחיבה את הדיון בשאלה "מהי בגידה". כך, למשל, רשת האינטרנט מזמנת הזדמנויות רבות להכרת אנשים חדשים ויצירת קשר "מרוחק" עמם באמצעות צ'אטים, פורומים, רשתות חברתיות ותוכניות מסרים מיידיים שמאפשרים גם יצירת קשרים עם היבט רומנטי.

בהיבט המעשי קשר שכזה יכול לגרום ל:

ירידה בתשומת הלב לזוגיות וירידה בהשקעה בה
התדרדרות הקשר הזוגי
הגברת החשיפה למחלות מין ומחלות עור כתוצאה ממגע פיזי
הגברת הסיכויים להריונות ולילדים מחוץ למערכת היחסים

מניעת בגידה

אמצעים שונים ננקטו בתרבויות שונות כדי למנוע בגידה, בפרט במשמעות הפיזית, של קיום יחסי מין. אמצעים אלה כוללים:

הגדרת הבגידה כחטא דתי או חברתי, שעליו מוטל עונש כבד.^[1] ניאוף לא יהווה בגידה אם נעשה בהסכמת בן הזוג, אך עדיין ייחשב לחטא דתי.
טקס שנועד לבדוק ולאמת האם התרחשה בגידה. (ביהדות טקס הסוטה).
השחתת איבר המין הנשי: כריתה של חלק מאיבר המין הנשי, כדי למעט את ההנאה המינית אצל האישה הבוגרת ולדכא את הדחף שלה לקיום יחסי מין, במטרה למנוע הנאה כשהיא מקיימת יחסי מין וכך להפחית את הסבירות שתבגוד בבעלה.
חגורת צניעות - התקן הנלבש על גוף האישה ומונע ממנה קיום יחסי מין.
סיפורי אלף לילה ולילה מתבססים על שיטתו (הבדיונית) של מלך הודו וסין, שנהג למצוא לו כלה חדשה בכל לילה, ובכל בוקר, לאחר שבילה את הלילה עם כלתו החדשה, הוציא אותה להורג על מנת שלא תוכל לבגוד בו.

זיהוי בגידה

מטבעה, בגידה נעשית תוך הסתרתה מבן הזוג הנבגד (למשל באמצעות שימוש בשירותי Day use).

עם זאת, כאשר מדובר בבגידה מתמשכת (להבדיל מאירוע חד-פעמי) הולך וגדל הקושי להסתירה. סימנים שונים בהתנהגותו של הבוגד, כגון היעדרות תכופה מהבית או מהעבודה וחוסר עניין ביחסי מין במסגרת הזוגיות, עלולים להחשידו. לביסוס החשד משתמש לעיתים בן הזוג הנבגד בשירותיו של חוקר פרטי (בפרט כאשר נדרשות הוכחות לבגידה במסגרת משפט גירושין שבא בעקבותיה).

לעיתים סביבתם של בני הזוג יודעת על הבגידה קודם שהנבגד יודע על כך (כפי שמרמז הביטוי "הצמיחה לו קרניים" - הכל רואים את הקרניים מלבד בעל הקרניים עצמו), ומישהו מסביבה זו עלול להעביר מידע זה לבן הזוג הנבגד.

לעיתים בן הזוג הבוגד מתוודה ביוזמתו על בגידתו, למשל כחלק מניסיון לפתוח דף חדש, נקי מסודות ושקרים, ביחסי הזוגיות, או כהסבר לרצונו להביא את יחסי הזוגיות לידי סיום.

במשפט הישראלי

סעיף 62(ב) לפקודת הנזיקין קובע כי לעניין עוולת גרם הפרת חוזה, "היחסים הנוצרים על ידי נישואין לא ייחשבו כחוזה". בהתאם לכך, כאשר אשתו של שמעון בגדה בו עם ראובן, לא יוכל שמעון לתבוע פיצוי מראובן על הנזק שגרם לו מעשה הבגידה שראובן היה שותף לו. תביעה למתן פיצוי כזה מכוח מרכיב אחר בדיני הנזיקין, עוולת הרשלנות, נדחתה על ידי בית המשפט העליון, תוך שהשופט יצחק עמית ציין:

ההתחייבות בין בני זוג לקבל על עצמם את האיסור של "לא תנאף" היא במישור החברתי-מוסרי-דתי, אך אין לייבאה אל תוך המשפט. הדין הנזיקי אינו חֶרֶב התלויה מעל מיטת בני הזוג, ועוולת הרשלנות אינה "הנוסע השלישי" הנחבא בין הסדינים, בבחינת נטע זר אשר עלול לפתע להתעורר מתרדמתו ולרמוס את הפינות האינטימיות-רגשיות ביותר של בן אנוש.^[2]

דיון בהתרת קשר הנישואים בין בני זוג יהודים מתקיים בבית דין רבני, שבו לבגידת האישה, המתבטאת בקיום יחסי מין עם גבר שאינו בעלה, מיוחס משקל רב - האישה הבוגדת אסורה לבעלה ולבועלה.

העדר כוונת שיתוף - חלוקת רכוש בגירושין

בעניין חלוקת הרכוש בין בני זוג שהתגרשו בעקבות בגידה של אחד מהם מקובל הכלל שאין נענשים למפרע על בגידה על ידי נטילת הזכויות ברכוש המשותף שנצברו טרם הבגידה. עם זאת, ביחס לבגידה מתמשכת נאמר כי "קשה לייחס כוונה לבן זוג, לשיתוף בן הזוג האחר ב'נכס חיצוני', כשהאחר אינו שומר אמונים לבן זוגו, בוגד בו עם נשים אחרות ומנסה להעלים ממנו לא רק נכסים חיצוניים אלא גם נכסים משותפים, ומפר כל פעם מחדש הבטחות לשנות מדרכיו חרף נכונותו של בן הזוג לסלוח לו ולקבלו."^[3]

יש לבגידה ערך מהותי בקביעת עילת שיתוף לפי הפסיקה במשפט הישראלי. במצב שבו זוג מתגרש בעקבות בגידה של אחד מבני הזוג, הצד הנבגד יוכל להוכיח כי הבוגד במעשיו בעצם מראה כי אין לו כוונת שיתוף בקשר. היעדר של כוונת שיתוף בקשר הזוגי יכולה להוביל את הצד הנבגד לעתור לבית המשפט בהפחתת הזכויות של הבוגד על הרכוש המשותף, וכך לצאת "ברכוש גדול" מהמשפט בעקבות מעשה הבגידה.^[4]

בפסק דין של בית הדין הרבני הגדול, שעסק בחלוקת רכוש בין בני זוג כאשר האישה קיימה מערכת יחסים מחוץ לנישואים ללא ידיעת בעלה, נפסק שרכוש שנצבר עד לתחילת הבגידה יתחלק שווה בשווה בין בני הזוג, ונכסים שנצברו לאחר מכן יאוזנו ביחס של 80% לאיש ו־20% לאישה, בחלק שבו יתרת שווי נכסי האיש עולים על שווי נכסי האישה.^[5] בית הדין נימק את החלטתו: "הסתרת הקשר שניהלה האישה מבעלה משמעה למעשה כפיית שיתוף עליו שלא מדעת. לפני האיש לא היה המידע הרלוונטי שיאפשר לו קבלת החלטה מושכלת, מתוך רצון חופשי, על המשך השיתופיות הרכושית ביניהם במסגרת הנישואין. התרשמנו כי האיש שלפנינו היה נוהג עם אשתו כמו רוב האנשים בני החברה האזרחית, שלא היו מסכימים להמשיך בחיי שיתוף עם נשותיהם, וכך נשים עם בעליהן, לוּ נודע להם על הפרת אמון של בן הזוג או בת הזוג באופן עקבי ויסודי."^[6]

בפסק דין אחר שלל בית הדין הרבני הגדול את זכותה של אישה בבית המגורים של הזוג שרשומה על שם הבעל בלבד, בין היתר בגלל שהבעל טען כעילת גירושים, לאחר כשלושים שנות נישואים, כי אשתו היא "אישה נואפת מזה מספר חודשים". בדיון נוסף בבג"ץ נפסק שגם במקרה זה מתקיימת הלכת השיתוף, ולפיכך האישה היא בעלת מחצית מבית המגורים של בני הזוג.^[7]

בתרבות

הבגידה נמצאת במרכזם של יצירות ספרותיות, סרטי קולנוע וסרטי טלוויזיה רבים מספור.

נושא מרכזי הוא תגובתו של הנבגד:

רצח של הבוגד ולעיתים התאבדות לאחר מכן: ברומן "ים המוות", מאת הסופר הברזילאי ז'ורז' אמאדו, מגלה רופינו כי בת זוגו אזמרלדה בוגדת בו, ולכן הורג אותה ומתאבד.
רצח של הבוגד ובת זוגו: בסרטו של פדרו אלמודובר, "לחזור", האישה הנבגדת מציתה את הצריף שבו שוהים בעלה ומאהבתו, ומביאה למותם.
הבלגה: בספרו של ג'יימס ג'ויס, "יוליסס", מולי בלום בוגדת בגלוי בבעלה, לאופולד בלום, המבליג על בגידותיה ואינו מגיב. בלום, למעשה, חושש מבוילאן, מאהבה של אשתו, ועושה כל מאמץ כדי להסתתר מפניו.

הבגידה השגרתית היא בגידה של אחד מבני הזוג בבן הזוג אחר. בסרטו של פדרו אלמודובר, "קיקה" מוצגת בגידה מעט מורכבת יותר. קיקה, הבוגדת בבן זוגה עם ניקולס, אביו החורג, מגלה שגם לחברתה הטובה אמפרו רומן עם ניקולס, ושתיהן משוחחות ומגלות שבערב הקודם זנח ניקולס את שתיהן ובילה עם אישה שלישית. "הוא בוגד בנו, קיקה", אומרת אמפרו.

יחסה של החברה אל הבגידה בתרבות, הוא דו-ערכי ואמביוולנטי. מצד אחד, הבגידה נחווית כלא מוסרית, פוגעת באושיות החברה, וראויה לגינוי. מצד שני, היא נחווית באור רומנטי, המאדיר את האהבה ואת המאבק להישרדותה, גם כשהדבר קשה או בלתי אפשרי. דו ערכיות זו בלטה עם פרסום הרומן "מאדאם בובארי" בצרפת, בשנת 1856. הרומן מתאר, באופן גלוי ואוהד, את חייה של אישה נשואה הבוגדת בבעלה. עם פרסומו הועמד הסופר גוסטב פלובר לדין על פגיעה במוסר הציבורי, ומשפטו החל בחודש ינואר 1857. מיד לאחר זיכויו במשפט, בחודש פברואר באותה שנה, הפך הספר לרב-מכר.

פזמונו של דן אלמגור, "הביתה חזרי"^[8] מציג את הבגידה בסגנון הומוריסטי: האישה הבוגדת אדישה לגורל בעלה, ומעדיפה להמשיך ולרקוד בזרועות אהובה. הפזמון "בלוז מדרגות הרבנות" (מילים: אמנון דנקנר, מוזיקה: יובל דור) בביצועה של שלומית אהרון מתאר את רגשותיה של פילגש נואשת של גבר נשוי הדורשת שיתבע גט מאשתו. פזמון על רקע דומה הוא "שבתות וחגים" (מילים: יעקב רוטבליט, לחן ושירה: יהודית רביץ) על פילגש המודעת עד כאב לקן המשפחתי החם שהקים מאהבה הנשוי שלא יהיה לה חלק בו לעולם.

בגידה של אישי ציבור

בגידה נחשבת כחלק מפרטיותו של אדם, ובדרך כלל אינה נחשפת לציבור, גם כאשר מקורביו של האדם יודעים על כך. עם זאת, בנסיבות מסוימות בגידה של אישיות ציבורית זוכה לפרסום רב. דוגמאות:

נשיא צרפת, פרנסואה מיטראן, היה נשוי לדניאל גוז משנת 1944, ונולדו להם שני ילדים. לאורך כל תקופת נשיאותו נשמר קשר של שתיקה ביחס לפרשיות האהבים הרבות שלו. בשנת 1974 נולדה לו בת מחוץ לנישואים בשם מזארין פינז'ו.
פרשת הקלטת הלוהטת: פרשה בה טען בנימין נתניהו, במהלך מסע בחירות לראשות הליכוד בשנת 1993, שבו התמודד נתניהו מול דוד לוי, בני בגין ומשה קצב, כי גורמים בליכוד מנסים לסחוט אותו באיומים. נתניהו הכריז בהופעה דרמטית בטלוויזיה, בשעת צפיית שיא במהדורת "מבט" כי קיבל איומים מ"אדם אחד, מוקף בחבורה של פושעים לא גדולה", לפיהם אם לא יסיר את מועמדותו יחשפו אלו קלטת שבה צולם נתניהו כשהוא מקיים יחסי מין עם אישה שאיננה אשתו.
פרשת מוניקה לווינסקי: פרשה שאירעה בתקופת כהונתו השנייה של ביל קלינטון כנשיא ארצות הברית. במהלך פרשה זו הואשם קלינטון בקיום קשר מיני עם מתמחה צעירה בת 22 בשם מוניקה לווינסקי. החדשות על היחסים, והחקירה שבאה בעקבות זאת, הובילה למהלך של בית הנבחרים בעל הרוב הרפובליקני להדחתו של ביל קלינטון ב-1998, ובסופו של דבר זוכה קלינטון מאשמת עדות שקר ושיבוש הליכי משפט על ידי הסנאט. הגברת הראשונה, הילרי קלינטון, תמכה רשמית בבעלה לאורך כל הפרשה.
בתחילת 2009 התפרסמו ידיעות על הוללות מינית של ראש ממשלת איטליה, סילביו ברלוסקוני. בעקבות פרסומים אלה הודיעה אשתו, ורוניקה לאריו, על כוונתה להתגרש ממנו.^[9]
בנובמבר 2012 התפטר דייוויד פטראוס ממשרת ראש ה-CIA על רקע רומן מחוץ לנישואים, האסור על בכירים בשירותי המודיעין של ארצות הברית מחשש שייסחטו.^[10]

ראו גם

לקריאה נוספת

מישל חדד ודורית זילברמן, האם היא בוגדת? האם הוא בוגד? התופעה, הסימנים והפתרונות, הוצאת מח הפקות 2000, תשס"ב-2002.
אלן דה בוטון, איך לחשוב אחרת על סקס, מודן הוצאה לאור, 2013, הפרק "ניאוף", עמ' 123–141.
אהרן קומם, "האשה הסוטה והבעל הקרנן - דבורה בארון, עגנון, באשביס-זינגר", בספר: הלל ויס והלל ברזל (עורכים), חקרי עגנון - עיונים ומחקרים ביצירת ש"י עגנון, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 1994, עמ' 237–252.
אסתר פרל, "סיפור מהצד", כנרת זמורה-דביר, 2019.