אתר מורשת לאומית הוא אתר בישראל ובשטחים שבשליטתה, שהוכר במסגרת התוכנית להעצמת המורשת הלאומית בישראל המכונה גם "ציוני דרך", כנכס הראוי להשקעה ממשלתית לשם שימורו ופיתוחו.

בחינת הנכסים המוכרים כאתרי מורשת לאומית, מתייחסת בין היתר לעמידתם בתנאים הבאים: עליהם להיות נכסים המבטאים ערך לאומי המייצג סיפור היסטורי לאומי וייחודי, בעלי בולטות משמעותית ופוטנציאל שימור. לחלופין, עליהם להיות נכסים המבטאים ערך לאומי, שנמצאים בסכנת אבדון או כליה וקיים הצורך לבצע בהם פעולות הצלה.

יש להבדיל בין אתרי מורשת לאומית – רשימה מצומצמת של כ-100 נכסי תרבות שנקבעת על ידי ממשלת ישראל, לבין אתרי מורשת שנקבעו על ידי המועצה לשימור אתרים שהיא גוף לא רשמי.

ב-21 בפברואר 2010 התקבלה, החלטת ממשלה מס' 1412 בעניין העצמת תשתיות המורשת הלאומית, אשר קבעה מתווה פעולה לשיקום והעצמה של תשתיות המורשת הלאומית, "באמצעות השקעה ממשלתית בשיקום ושימור נכסים מוחשיים ובלתי מוחשיים, המביאים לידי ביטוי את המורשת הלאומית של עם ישראל בארצו." החלטת הממשלה לטפל במורשת הלאומית נגזרה מהכרה עמוקה במשמעות ערכה התרבותי והחברתי של מורשת זו. תשתיות המורשת הלאומית הוגדרו כנכסים מוחשיים ובלתי מוחשיים המעידים על הזיקה בין עם ישראל לארץ ישראל, שהעצמתן תורמת לחיזוק התודעה, הגאווה והחיוניות הלאומית.

החלטה זו הוגדרה אז, על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו, כ"תוכנית החוסן הלאומי" הקצתה סכום של 399 מיליוני שקלים תוך דרישה לגייס עוד 200 מיליון ש"ח מגורמים נוספים לשקם את תשתיות המורשת הלאומית שלנו.

עם הקמת המערך, נבחר מר ראובן פינסקי, לעמוד בראשו, כראש אגף בכיר מורשת במשרד ראש הממשלה. בראשות וועדת ההיגוי עמד יוזם התכנית, מזכיר הממשלה עו"ד צבי האוזר.^[1]

פניות להכרה באתר כאתר מורשת לאומית, מוערכות על פי אמות המידה הבאות: ערכו של האתר ברמה ההיסטורית והלאומית, עוצמת הסיפור שהוא מכיל והמחשתו, לרבות נדירותו, מידת הייצוגיות שלו וכן מידת האותנטיות שלו. כמו כן, נבחנת מידת הדחיפות בהצלת הנכס ושימורו. את רשימת האתרים הנוכחית, גיבשה ועדת היגוי בין-משרדית. על ביצוע תוכניות ההשקעה הממשלתיות בפרויקטים השונים, מופקד אגף בכיר מורשת לאומית במשרד ירושלים ומורשת, בראשותו של נתנאל מזא"ה.

בין האתרים שהוכרו כאתרי מורשת לאומית ישנם אתרי ארכאולוגיה, אתרי מורשת ההתיישבות הבנויה (החל משנת 1870), מוזיאונים ואתרי ביקור מוזיאליים, ארכיונים, מיצגי אמנות פלסטית ואנדרטאות. לצדם של אתרי המורשת הלאומית המוחשיים, קיימות תשתיות לא גשמיות המטפחות את הלשון והספרות העברית, זמר עברי ומוזיקה מסורתית, סרטים וקולנוע, מחול עממי, חגים וטקסים. האתרים שברשימה זוכים למימון וסיוע כספי ממשרדי ממשלה, ולהכללתם ברשימת אתרי המורשת הלאומית נודעת גם חשיבות תדמיתית.

• ארכאולוגיה – כולל 37 אתרים ביניהם: מערות קומראן, חורבת עָנִים, תל חצור.
• מורשת ההתיישבות הבנויה – כוללת 62 אתרים ביניהם מחנה העובדים בסדום, בית הפקידות בזכרון יעקב, רכבת העמק, כפר עציון, ובהרצליה - מגדל המים (בית הספר ויצמן)
• מוזיאונים, אוספים, ארכיונים ואנדרטאות – כולל 32 אתרים ואוספים. בהם, בית ש"י עגנון, ארכיון הסרטים הטלוויזיה הישראלית, בית שטורמן, ציורי הקיר של אברהם אופק, משורייני תש"ח והמוזיאון לתולדות קריית שמונה.
• המורשת הבלתי גשמית – שימור תרבות עברית בתחום המוזיקה מסורתית, קונצרטים, ספרות ושירה עברית, ריקודי עם, חגים וטקסים ועוד. השימור יעשה בעיקר על ידי דיגיטזציה תיעודית.

• חשיפת נכסי המורשת לאומית לציבור הרחב לעידוד תחושת השייכות.
• חיזוק המעורבות החווייתית במגוון הנושאים והנדבכים המרכיבים את המורשת הלאומית.
• חידוש אתוסים לאומיים.
• יצירת סינרגיה בין נכסי המורשת הלאומית על ידי רישות בקשרי תוכן, פעילות, הסברה ועוד.

• יצירת תחרות בונה בין גופים ורשויות העוסקים בשימור וטיפוח נכסי מורשת, במקביל לתמרוץ שיתופי פעולה ביניהם.

• הנגשה ושימור של כל נכסי המורשת הלאומית בישראל באמצעות בניית מערכות סקירה, איסוף, קיטלוג, תיעוד דיגיטלי ואצירה תוכנית וחומרית. בפעולה זו יש כדי להוות, כך שלא ירדו לטמיון או יישכחו.
• הכשרת, הסמכת ואיגוד עתודה של אנשי מקצוע בכל תחומי העצמת המורשת.

• אתר מורשת
• אתר מורשת בישראל
  • רשימת אתרי המורשת בישראל
• אתר לאומי בישראל
• אתר מורשת עולמית
• גנים לאומיים בישראל

• "אתרי מורשת לאומית", גיליון מספר 17 של כתב העת ארכיון, 2013

• אתר האינטרנט הממשלתי של ציוני דרך - התוכנית לשיקום, שימור והעצמת המורשת הלאומית בישראל
• מתווה פעולה לשיקום והעצמת תשתיות המורשת הלאומית
• חזקי עזרא, ועדת השרים אישרה 72.5 מיליון ש"ח לאתרי מורשת, באתר ערוץ 7, 14 בפברואר 2012