אמיל נולדה (בגרמנית: Emil Nolde; 7 באוגוסט1867 – 15 באפריל1956) היה צייר ואמן הדפס, מראשוני האקספרסיוניסטים, חבר ב"גשר", ואחד מציירי השמן וצבעי המים הראשונים של ראשית המאה העשרים שחקרו צבע.
ביוגרפיה
נולדה נולד בשם האנס אמיל הנסן בעיירה נולדה[1], על גבול גרמניהדנמרק. הוא גדל בחווה, להורים פרוטסטנטים אדוקים, ממוצא פריזי ודני. בין השנים 1884 - 1891 למד נגרות ואיור בפלנסבורג, ועבד במפעלים לרהיטים בבגרותו. הידע המקצועי שלו התבטא בהבנת החומר ותכונותיו. הקווים והצורות הן בחיתוכי העץ והן בציוריו, משדרים לצופה סוג מסוים של אלימות – לעיתים כבושה, לעיתים מתפרצת.
ב-1889 החל נולדה ללמוד באקדמיה לאמנויות של קרלוסהה.[2][3] בשנת 1898 הוא לא התקבל לאקדמיה לאמנויות יפות במינכן, ובשלוש השנים הבאות השתתף בשיעורי ציור פרטיים אצל פרידריך פהר.[3] בפריס נולדה למד באקדמיה ז'וליאן והכיר את הסצנה האימפרסיוניסטית העכשווית שהייתה פופולרית בתקופה זו. שם התוודע לציוריו של ואן גוך[4] והושפע מסגנונו האגרסיבי, ובעיקר מצבעיו. השימוש האגרסיבי בצבעים החמים, גרם לציוריו של ואן גוך להפוך לצבעוניות ולמרקם מעובה שיצר תחושה של תבליט. הצבע אצלו ביטא רגשות ותחושות.
נולדה התחתן עם השחקנית הדנית עדה וילסטרפ בשנת 1902 ועבר לברלין, שם פגש את האספן גוסטב שיפלר ואת האמן קארל שמידט-רוטלוף שתמכו ביצירתו בהמשך חייו. מאותה שנה הוא שינה את שם משפחתו מהנסן לנולדה.
לאחר שפרש מהאקדמיה וביקר בפריז, נסע נולדה לאי אלסן שבים הצפוני, שם התגורר בקרב האיכרים שאורח חייהם הפשוט תאם את תפיסתו האנטי בורגנית.
הוא הצטרף לתקופה קצרה לקבוצת "הגשר"' קבוצה של אמנים שהתנגדו למסורת האקדמית וקראו תיגר על סגנון החיים והאמנות שהיו שכיחים בגרמניה בתחילת המאה ה-20, ובקיץ 1907 נולדה עזב את הקבוצה בעקבות תחושתו שפער הגילים בינו לבינם וגישתם השונה לאמנות, מעיקים עליו ואינם מאפשרים לו לצייר כרצונו.
שנת 1909 הייתה שנת מפנה ביצירתו של נולדה, אז החל לעסוק בנושאים דתיים. "הסעודה האחרונה" נחשב לציורו הדתי הראשון. את הצורך שלו להתבטא באמצעות נושאים דתיים, נימק נולדה בתשוקתו הבלתי נשלטת להציג את מעמקי הרוחניות שבדת ובכוחה המשחרר. עיסוקו בנושאים דתיים, העיד על חיפוש חסר מנוח אחר אמונה חדשה, על הצורך במציאת מענה לבעיותיו של האמן המתמודד יום-יום עם ספקות כבירים.
ב־1910 החל נולדה לעסוק ברישומים על פי יצירות שראה במוזיאון האתנוגרפי. הוא התרשם עמוקות מהאופי האקספרסיבי והאקזוטי של יצירות האמנות הפרימיטיבית, שמצא בהן צורות הדומות לשלו – חסרות עידון וסגנוּן. במקביל לציוריו הדתיים המשיך נולדה לעסוק בחיתוכי עץ ובהדפסים, אף הם בתכנים דתיים.
בשנת 1910 הגיש נולדה יצירה זו תערוכה של קבוצת Berlin Secession, ארגון של אמנים עצמאיים שהוקם בתחילת המאה בתגובה לשמרנות הממסד האקדמי. נולדה הצטרף לארגון שנתיים קודם לכן. אולם עבודתו פנטקוסט, יחד עם יצירות של אמנים אקספרסיוניסטים אחרים, נדחו. נולדה נטר טינה אישית נגד נשיא הסשנס, מקס ליברמן. בהמשך שלח נולדה מכתב מכפיש לליברמן, דבר שהוביל לסילקו מ-Berlin Secession.[5]
בשנים 12–1911 יצר נולדה את יצירתו הידועה ביותר "חיי ישו" שכללה תשעה חלקים.[6]
בעת המשטר הנאצי ומלחמת העולם השנייה
בעקבות סכסוכים שהיו לנולדה עם ליברמן ועם סוחר האומנות פול קסירר, ששניהם היו יהודים, הצטרף נולדה למפלגה הנאצית בשנות ה-20 המוקדמות[1]. נולדה השקיע מאמצים רבים לקנות לו מעמד במפלגה הנאצית, ובין השאר קנה לו כבת ברית את ארנה האנפסטאנגל (אנ') שהייתה מקורבת להיטלר. האנפסטאנגל הציגה את יצירותיו של נולדה בגלרייה שלה במינכן ובבית אחיה, ארנסט האנפשטנגל, שהיה מקורב לראשי הנאצים, בתקווה שהיטלר יתלהב מהיצירות ויקח את נולדה כאומן חצר של המפלגה הנאצית. אולם למרות שהיו תומכים באמנות של נולדה בתוך המפלגה הנאצית, שהנודע שבהם הוא יוזף גבלס, היטלר לא אהב את האומנות של נולדה ואלפרד רוזנברג הציג את יצירותיו של נולדה כדוגמאות לאומנות מנוונת[1]. בשנת 1937 היה נולדה האומן שהכי הרבה יצירות שלו הוצגו בתערוכת אמנות מנוונת של היטלר, ויצירתו 'חיי ישו' הייתה היצירה שפתחה את התערוכה. באותה שנה, 1052 יצירות של נולדה הוחרמו ממוזיאונים גרמניים[7]. חלק מהיצירות המוחרמות נמכרו במכירה פומבית בשווייץ, אך הרוב הושמדו.
ב-1938 כתב נולדה מכתב כעוס לגבלס: "כשה[מפלגה] הלאומית-סוציאליסטית מתייגת אותי ואת אמנותי כ"מנוונת" ו"מושחתת" אני מרגיש שזו אי הבנה עמוקה. האמנות שלי היא גרמנית, חזקה, חסונה וכנה.[8]
שלא כמו רוב האמנים בני דורו, נולדה לא היגר על אף שהייתה לו אזרחות דנית והיה יכול לעזוב את גרמניה. נראה שהוא קיווה שהמפלגה הנאצית תחזור בה ותבין שטעתה ביחס לאמנות שלו. ב־23 באוגוסט 1941, אדולף ציגלר מלשכת הרייך לאמנויות אסרה על נולדה ליצור אמנות, למכור עבודות או להציג אותן.[3][9]
למרות האיסור נולדה המשיך לצייר. נולדה החל בהכנת סדרת ציורי אקוורל בפורמט קטן. הסדרה כונתה על ידו 'תמונות לא מצוירות',[10] והיא כללה כאלף ושלוש מאות ציורים שצוירו בהסתר בסטודיו. חלק מהיצרות תורגמו לציורי שמן בעשור שבין תום מלחמת העולם השנייה למותו של נולדה בגיל 89.[11]
ב־15 בפברואר 1944 פצצות הרסו את דירתו של נולדה בברלין. כ-3,000 עבודות אמנות, ציורים בצבעי מים ורישומים עלו באש. בדירה היו יצירות של פול קלה, וסילי קנדינסקי, אוסקר קוקושקה, ליונל פיינרר וארנסט ג'וזפסון שגם הם הושמדו.[3]
אחרי המלחמה
אחרי המלחמה התעלמו, לעיתים קרובות, מתמיכותו של נולדה במפלגה הנאצית, והוא נזכר יותר כקורבן של הנאצים ולא כמשתף פעולה. גם לאחר מותו, הקרן שהוקמה לניהול עיזבונו, הדגישה את היותו של נולדה קורבן והסתירה את תמיכתו בנאצים. רק בשעה שההיסטוריון, כריסטיאן רינג, קיבל לידיו את ניהול הקרן בשנת 2013 השתנה היחס. בשנת 2016 שנעשו פרשנויות שגויות ולא מהימנות לביוגרפיה של נולדה.[12]
עבודותיו של נולדה הוצגו בישראל מספר פעמים, ב־1959[13] בתערוכה בבצלאל בשם "האכספרסיוניסטים" וב-1965 הוצגו מספר עבודת שלו במוזיאון ישראל.[14] עברו לא הוזכר בעיתונות שסיקרה את התערוכות. ב-2019 הוצגה תערוכה רטרספקטיבית בהמבורגר באנהוף של עבודתיו של נולדה. סביב התערוכה התפתח דיון ציבורי בנוגע לעברו של נולדה.[5][12]
סגנון
נולדה דגל באינדיבידואליזם – קודם לכן, מעולם לא השתייך לארגון או קבוצה. התבודדותו באלסן תרמה לייחודה של יצירתו האקספרסיבית בכמה תחומים:
"הנביא", 1912, הוא חיתוך עץ המביע עוצמה רבה, למרות ממדיו הקטנים. החיתוך מציג ראש של גבר, שכמו מסיכה, צף בתוך מסגרת ההדפס. חלקים גדולים ממנו צבועים בשחור, וכך הם מבליטים את החלקים הנותרים – הלבנים, המשמשים הן כקווי המתאר של פני הדמות והן כפיזיונומיה של הדמות המתוארת.
החלקים הלבנים ממוקמים במרכז ההדפס ונשברים בקווים שחורים מעובים. ההבלטה של עצמות הלחיים, האישון, השפה התחתונה והמצח הגבוה והמשופע יוצרים אפקט סמלי, המזוהה באורח מסורתי עם דמות הנביא.[5]
.svg){kind=logo}
