ערך זה עוסק במוזיאון לאמנות מודרנית בברלין, הממוקם בבניין תחנת הרכבת הישנה להמבורג. אם התכוונתם לתחנת הרכבת המרכזית של העיר המבורג, ראו
המבורג האופטבאנהוף.
המבורגר באנהוף (בגרמנית: Hamburger Bahnhof; תחנת הרכבת המבורג) הוא מוזיאון לאמנות מודרנית הנקרא "מוזיאון ההווה" (Museum für Gegenwart), הממוקם בתחנת רכבת במרכז ברלין בירת גרמניה. התחנה שימשה בעבר את קו הרכבות לעיר המבורג.
היסטוריה
תחנת הרכבת נבנתה על פי תוכניות האדריכל פרידריך נויהאוס בין השנים 1846–1847. תחנה זו היא אחת התחנות הראשונות שנבנו בגרמניה ואחת היחידות מתקופה זו הקיימת כיום. הבניין הפסיק לשמש כתחנת רכבת בשנת 1884 כשקו הרכבות צפונה הופנה לתחנת הרכבת להרטר (Lehrter Bahnhof) שפעלה במקום בו עומדת כיום תחנת הרכבת המרכזית של ברלין.
ב-14 בדצמבר 1906 הפכה התחנה לשעבר לביתו של המוזיאון המלכותי החדש לבניין ותחבורה (בגרמנית: Königliches Bau-und Verkehrsmuseum), בפיקוח מסילות הרכבת הממלכתיות של פרוסיה, ששולב במסילות הברזל הלאומיות הכל-גרמניות החדשות Deutsche Reichsbahn. ב-1920 "סככת הרכבת" הנוכחית נבנתה במקום הישנה לצורכי תערוכה, אך גם להמחשת טכניקות בנייה. המונח 'מלכותי' ירד עם סיום המלוכה הפרוסית בשנת 1918. המוזיאון משך המונים והוא הורחב פעמיים עם אגפים נוספים משמאל ומימין לבניין הראשי בשנים 1909–11 ו-1914–16. נפגע מהפצצות בעלות הברית ב-1944, המוזיאון נסגר; עם זאת, רוב האוסף שרד.
לאחר המלחמה, על אף שהיה ממוקם במה שהפך לאזור הבריטי של ברלין, המוזיאון נשאר בפיקוח הרייכסבאן המזרח-גרמני, אשר - בהסכמת כל בעלות הברית - הפעיל את מסילות הברזל בכל ברלין בנוסף למזרח גרמניה. להנהלת המזרח-גרמנית של הרייכסבאן לא היה עניין לפתוח מחדש מוזיאון שנמצא במערב ברלין, אלא רק בתערוכות, שבעלות הברית המערביות לא אפשרו להביא למזרח. בשנת 1984 העביר הרייכסבאן הן את המבנה והן את האוסף לידיים מערביות. האוסף כלל דוגמאות להתפתחויות תעשייתיות וטכנולוגיות של זמנו, ובכך היה מבשר של המוזיאון לטכנולוגיה, המציג כיום רבות מהתערוכות שהוצגו בעבר בהמבורגר באנהוף. ב-1987 שימשו האולמות הריקים לתערוכות מתחלפות.
באמצע שנות ה-80 היזם הברלינאי אריך מרקס הציע לעיר את האוסף הפרטי שלו של אמנות עכשווית. הסנאט של ברלין החליט ב-1987 להקים מוזיאון לאמנות עכשווית בתחנת הרכבת לשעבר. הקרן למורשת התרבות הפרוסית הסכימה להפעיל את המוזיאון כחלק מהגלריה הלאומית. תחרות לשיפוץ התחנה הוכרזה על ידי הסנאט ב-1989, וזכה בה האדריכל יוסף פול קלייהוס.
בין השנים 1990 ל-1996 שיפץ קלייהוס את הבניין, ובנובמבר 1996 נפתח בו מוזיאון לאמנות מודרנית בשטח של 10,000 מ"ר. עם תערוכה של עבודות של זיגמר פולקה.
המוזיאון כיום
"מוזיאון ההווה לאמנות מודרנית", מציג אמנות מודרנית ועכשווית: השאלות קבועות מאוסף מרקס, כולל יצירות של אמנים כמו אנסלם קיפר, רוי ליכטנשטיין, אנדי וורהול, ריצ'רד לונג, ג'וזף בויס, רוברט ראושנברג וסי טוומבלי, מוצגות בתצוגה קבועה. דגש של אוסף Nationalgalerie הוא אמנות על וידאו וקולנוע, כולל אוסף של וידאו ארט משנות ה-70 - מתנת מייק שטיינר - וארכיון המדיה של ג'וזף בויס.
מאז פתיחת המוזיאון היצירה "ללא כותרת" של דן פלבין (1996) מאירה את חלונות הבניין וחזית האבן באורות ניאון ירוקים וצהובים.
בשנת 2004 נבנה מחדש חלק נוסף של מתחם הבניינים, ה-Güterbahnhof לשעבר המחובר ל-Hamburger Bahnhof, כאולם תצוגה, Rieckhallen, עבור אוסף פרידריך כריסטיאן פליק. בין השנים 2004 ל-2010 הציג המוזיאון לגנוורט חלקים מאוסף פרידריך כריסטיאן פליק, שעיקרו הוא סוף המאה ה-20. האוסף מכיל יצירות בפורמט גדול של פול מקארתי, ג'ייסון רואדס, רודני גרהאם, פיטר פישלי ודייוויד וייס וסטן דאגלס, כולל מיצבים משוכללים וחללים קולנועיים מורכבים. בשל הקשר עם משפחת פליק, התצוגה (שנדחתה על ידי העיר ציריך) גרמה למחאות בשנת 2004. פליק בכל זאת הסכים להשאיל 1,500 יצירות למוזיאוני מדינת ברלין, בתחילה למשך שבע שנים. המופע הראשון כלל כ-400 יצירות. לאחר מכן האריך פליק את ההשאלה בעשר שנים נוספות עד 2021. הוא גם השקיע 8 מיליון יורו בשיפוץ Rieckhallen, המחסן לשעבר של הרכבת האימפריאלית הגרמנית, בידי האדריכל Kuehn Malvezzi כדי כדי להציג את עבודותיו.
בשנת 2020 הודיעו הבעלים של בניין המוזיאון - חברת הנכסים האוסטרית CA Immo - על תוכניות להרוס את Rieckhallen לאחר שחוזה השכירות יסתיים בספטמבר 2021. ההריסה המתוכננת גרמה לפליק להפסיק את השאלת האוסף שלו. זמן קצר לאחר מכן, הסוכנות הפדרלית לנדל"ן (BIMA) נכנסה למשא ומתן לרכישת ה-Hamburger Bahnhof. עד נובמבר 2022, הממשלה הפדרלית שילמה 66 מיליון אירו (68 מיליון דולר) עבור ההמבורגר באנהוף ומדינת ברלין קנתה את ה-Rieckhallen תמורת כ-100 מיליון אירו (103 מיליון דולר) באמצעות שילוב של כספים והחלפת קרקעות.
קישורים חיצוניים
