אלווש
Elvas

סמל אלווש דגל אלווש
מדינה	פורטוגל פורטוגל
שטח	631.29 קמ"ר
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	20,706 (2018)
קואורדינטות	38°52′51″N 7°09′48″W / 38.880883°N 7.163408°W / 38.880883; -7.163408
אזור זמן	UTC+0
https://www.cm-elvas.pt/
אתר מורשת עולמית
אלווש Elvas אתר מורשת עולמית עיר חיל המצב והגבול אלווש וביצוריה האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2012, לפי קריטריונים 4 שטח האתר 17.9 קילומטרים רבועים שטח אזור החיץ 6.9 קילומטרים רבועים קואורדינטות 38°52′48″N 7°09′46″W / 38.88°N 7.1627777777778°W / 38.88; -7.1627777777778 www.cm-elvas.pt
מפת מיקום מפה מפורטת (למפת פורטוגל מוגדלת)   ליסבון פורטו בראגה סטובל קוימברה לייריה פארו אבורה ספרד האוקיינוס האטלנטי אלווש (למפת פורטוגל רגילה)   ליסבון פורטו בראגה סטובל קוימברה לייריה פארו אבורה ספרד האוקיינוס האטלנטי אלווש tabBackground:;tabBorder:#aaa;defaultTab:0;

אלווש (בפורטוגזית: Elvas ‏האזנה^ⓘ‏^Ⓘ‏) היא עיר ומועצה עירונית במחוז פורטלגרה (אנ'), חלק ממרחב אלנטז'ו, כ-200 קילומטרים מזרחית לליסבון בפורטוגל. העיר שוכנת על גבעה החולשת על המישור, כ-15 קילומטרים מערבית לעיר בדחוס בספרד, על מסילת הרכבת מדריד-בדחוס-ליסבון. בשנת 2011 התגוררו במועצה 23,078 תושבים, בשטח של 631.29 קילומטרים רבועים. בעיר גופא התגוררו ב-2011 16,640 תושבים. מבחינה מנהלית מחולקת המועצה העירונית ל-7 קהילות אזרחיות (פרגזיה)

אלווש היא בין הדוגמאות הטובות ביותר לשימוש אינטנסיבי במצד כוכב באדריכלות צבאית, והיא מוכרת כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו מאז 30 ביוני 2012 בשם "עיר חיל המצב והגבול אלווש וביצוריה".^[1]

הממצאים העתיקים ביותר מגיעים מהתקופה הפלאוליתית, אך מעל לכל 23 הקברים (בפורטוגזית Antas) מהתקופה הכלקוליתית המוקדמת מתעדים את ההתיישבות הפרהיסטורית באזור במשך כ-6,000 שנה. היישוב המבוצר הראשון קם כאן בתקופת הברזל. בתקופת תרבות קסטרו (אנ'), היה אז סחר קבוע עם אזור הים התיכון. כלי חרס פיניקים ויוונים נמצאו בקשטרו דה סגוביה (Castro de Segóvia) בין אלווש לקמפו מאיור.

במהלך מסעות הכיבוש שלהם בתחילת המאה ה-2 לפני הספירה, הרומאים הכניעו גם את היישובים המקומיים של הקלטיבריאנים (אנ'), שהפכו אז לחלק מהפרובינקיה הרומית לוסיטניה.

הרומאים ביצרו את המקום, שהיה עמדת ביטחון בנתיב המסחר בין אמריטה אוגוסטה (היום מרידה) דרך אבּוּרה (היום אבורה) לאוליסיפו (היום ליסבון). החפירות החשובות ביותר מימי הרומאים כוללות כאן, בין היתר. 23 וילות, 15 קברים ושתי מחצבות אבן.

מסביבות שנת 470 לספירה פלשו שבטים גרמניים למחוזות הרומאים בחצי האי האיברי. מאמצע המאה ה-6 היה אזור אלווש תחת שלטון הוויזיגותים, אך יש מעט ממצאים מאותה תקופה. שני עמודי שיש מיוחסים להם כאן.^[2]

הערבים כבשו את חצי האי האיברי משנת 711. היישוב הקודם לא היה קיים בדיוק על הגבעה שעליה קם הכפר הערבי לאחר 884. לכן, אלווש נתפסת לרוב כמיזם ערבי ובהקשר זה נחשבת למודל חי של תכנון ערים אסלאמי בפורטוגל. המייסד המקומי אבן מרואן (אנ') כנראה שיקם את היישוב המקומי וביצר את שרידי הביצורים הרומיים, כמקום אסטרטגי בשם אילבקס או יאלבס, ליד בירתו בבטאליאו (כיום בדחוס). בסביבות 913 הוקם באילבקס מבצר מחוזק. במאה ה-11 נוספה חומת עיר שנייה עם מספר שערי עיר. הסיבה הייתה הגידול באוכלוסייה כתוצאה מחשיבותה ההולכת וגוברת. העיר הייתה על נתיבי המסחר האזוריים, בעיקר לאורך הדרכים הרומיות המקוריות, בין בטאליאו (בדחוס), אל-קוסר (אלקאסר דו סאל (אנ')), צ'נטיריין או סנטרין (סנטרם) ואושבונה או אל-אוסבונה (ליסבון). הגאוגרף מוחמד אל-אדריסי תיאר את המקום כמבוצר חזק, כמעט בלתי חדיר, עם מסחר נמרץ ונשים יפות.

מהמאה ה-12, איאלבקס הייתה יעד להתקפות נוצריות במהלך הרקונקיסטה. המורים כבשו מחדש את העיר בשנת 1166 לאחר שנכבשה לראשונה על ידי המלך אפונסו אנריקש. רק לאחר מצור מוצלח באופן זמני בלבד בשנת 1226 על ידי סנשו השני, מלך פורטוגל, נפלה אלווש לידי הצבאות הנוצרים בשנת 1229 (מקורות אחרים טוענים שהכיבוש סופי היה רק בשנת 1230).^[2]

אלווש קיבלה את זכויות העיר הראשונות שלו בשנת 1229, אשר אושרו בשנת 1263, לאחר נסיגת הערבים וסיום הרקונקיסטה הפורטוגלית. אלווש הפכה למקום מושבו של מחוז בדיוקסיה של אבורה עם ארבע קהילות. הביצורים הערביים הקיימים הורחבו ונבנו מחדש במאה ה-14 לאחר שסבלו מהזנחה. לדוגמה, המלך אפונסו הרביעי הורה על הקמת חומת מבצר שלישית סביב המקום לאחר ששהה כאן זמן מה. היא הושלמה בתקופת שלטונו של המלך פרננדו הראשון והיו בה 22 מגדלים ו-11 שערים.

במהלך העימותים בין מלך פורטוגל פרננדו הראשון לבין ממלכת קסטיליה, הייתה אלווש יעד להתקפות של קסטיליה בשנת 1381. הודות לביצוריה, עמדה העיר במצור של 25 יום שמנע מהצבא הצרפתי-ספרדי להתקדם הלאה אל ליסבון. כתוצאה מכך, כוחות אנגלים שהוזעקו לעזרה בפיקודו של אדמונד מלאנגלי, דוכס יורק הצליחו להגיע לשם באין מפריע ולסייע לאלווש הנצורה. לאחר התכתשויות קלות, נמנע קרב בין הצבאות שנפגשו כאן כתוצאה מחתימת הסכם השלום ב-17 ביולי 1381. הסכסוכים המזוינים הבאים לאחר המהפכה של 1383 (אנ') שעוררה מלחמת אזרחים ומלחמה עם קסטיליה, הסתיימו לאחר קרב אלז'וברוטה ב-14 באוגוסט 1385, והחל שלב של התאוששות ושלום. ממלכת פורטוגל המאוחדת התפתחה לאחר מכן, התעצמה, והפכה למעצמה ימית.

המלך מנואל הראשון קידם את אלווש למעמד של עיר (Cidade) בשנת 1513, והיא תוכננה מחדש בסגנון הרנסאנס. כמה רחובות, הכיכר המרכזית של העיר, בית העירייה ואמת מים חדשה החדשה, שהושלמה רק ב-1622, נבנו על פי תוכניות של האדריכל פרנסישקו דה ארודה (Francisco de Arruda). בשנת 1570 הפכה אלווש לבישופות ונבנו כאן כמה מנזרים חדשים. אלווש הייתה שותפה לשגשוג של המדינה, הודות לעושר שהגיע כתוצאה מהפעילות של האימפריה הפורטוגזית. בעקבות המשבר של משפחת המלוכה הפורטוגלית, והאוניה הפרסונלית שלאחר מכן עם ספרד (1580–1640), גם אלווש חוותה דעיכה. כבר ב-3 בדצמבר הכריזה העיר על תמיכתה במהפכה שפרצה ב-1 בדצמבר 1640, שבעקבותיה הושבה העצמאות לפורטוגל. ב-1659 הטילו הספרדים מצור על העיר, אך הובסו בקרב על הקווים של אלווש (אנ').

בשל מעורבותה של פורטוגל במלחמת הירושה הספרדית, הייתה העיר שוב זירת פלישות ספרדיות ב-1704. מיקומה האסטרטגי החשוב עדיין, הפך את אלוש למקום מושבה של אחת משתי אקדמיות צבאיות שזה עתה נוצרו ב-1732 (השנייה הוקמה באלמיידה, ואילו השתיים הראשונות נשארו בליסבון ובוויאנה דו קשטלו). אלווש התכוננה שוב למלחמה כאשר פורטוגל הצטרפה למלחמת שבע השנים בשל דבקותה בברית עם אנגליה. פורטוגל הייתה לאחר מכן שוב יעד להתקפות ספרדיות. המצביא הגרמני וילהלם, רוזן שאומבורג-ליפה קיבל פיקוד על צבא פורטוגל מראש הממשלה האבסולוטי מרקיז פומבל והוביל לוחמה המתבססת על הגנה. הוא בנה עוד הגנות באלווש. העיר עצמה לא הושפעה במידה רבה מפעולות מלחמה, כשם שכמעט ולא הייתה לחימה בכל המדינה, ולכן המלחמה בפורטוגל ידועה בשם Guerra Fantástica ("מלחמת פנטזיה"). חוזה פריז ב-1763 סיים את המלחמה לפני שהיא הורגשה גם כאן. הביצורים של אלווש הורחבו עוד יותר, שכן התברר המשך החשיבות האסטרטגית הגבוהה של העיר. אלווש הייתה כעת אחד מהביצורים היבשתיים החזקים בעולם.^[3]

במהלך מלחמת התפוזים (אנ'), שבה ניצחה ספרד את פורטוגל, היה ניסיון ספרדי לא מוצלח תחת מנואל דה גודוי לכבוש את אלווש ב-1801. ב-11 במרץ 1808, כבשו כוחות ספרדים-צרפתים בפיקודו של פרנסיסקו סולאנו את העיר. ב-29 ביולי 1808, כוחות צרפתים בפיקודו של הגנרל לואי אנרי לואזון (אנ') הביסו כאן צבא מורדים פורטוגלי-ספרדי, ואלווש נבזזה ב-3 באוגוסט של אותה שנה. הצבא האנגלי תחת הגנרל לעתיד הדוכס מוולינגטון, שנחת בינתיים בלבוש ליד פיגיירה דה פוש הגיע לאלווש ב-15 באוגוסט. לאחר נסיגת הצרפתים, האנגלים נשארו בעיר עד שגם הם נסוגו לאחר ההסכם האנגלו-ספרדי בינואר 1809. לאור האיום של פלישה צרפתית חדשה, נבנו מחדש ביצורי אלווש בשנת 1810. העיר עצמה לא נפגעה מהלחימה הקרובה כאשר הגנרל הבריטי ויליאם ברספורד (אנ') הכין את חייליו כאן ב-4 באפריל 1811 למתקפה נגד צבאו של הגנרל הצרפתי ז'אן-דה-דייה סו באוליבנסה (אנ') ובבדחוס. במצור על בדחוס (1812) חנה הגנרל ולינגטון במונטה דה גראמישה, עיירה קטנה במחוז אלווש. רק במצור האחרון שלו על בדחוס הצליחו חייליו הפורטוגזים-בריטיים לכבוש את בדחוס בין ה-6 ל-9 באפריל 1812. המפקד של הכוחות הצרפתיים בבדחוס, ארמן פיליפון (אנ'), נכלא זמן קצר לאחר מכן באלווש. לאחר סיום הקרבות, הוקם כאן בית קברות למתים הבריטים הפרוטסטנטים בחלקת המצודה "באלוארטה דה קורוז'יירה" (Baluarte da Corujeira).

במהפכה הליברלית של 1820, הכנסייה והצבא ששלטו באלווש עמדו לצד המלוכנים. לאחר ניצחונם של הליברלים במלחמות הליברלים (אנ') הלכה וירדה חשיבותה של אלווש ללא הרף. כאשר נוצרו מחוזות הממשלה ב-1835, כחלק מהרפורמה המנהלית הליברלית, הפכה פורטלגרה (אנ') הקטנה יותר, אך הנאמנה יותר לממשלה החדשה, לבירת המחוז. באלווש, לעומת זאת, הצטמצמו המתקנים הצבאיים, ועם החוקים וההפקעות הליברליים, והאנטי-כנסייתיים, נעלמו מספר מנזרים מקומיים. בנוסף, אנז'לו דה נוסה סניורה דה בואה-מורטה (Ângelo de Nossa Senhora da Boa-Morte), שהיה בתפקיד מאז 1832, הפך לבישוף האחרון של אלווש. כתוצאה מכך, התגברה הגישה האנטי-ליברלית באלווש. כדי להתמודד איתה, מונה סא דה בנדיירה (אנ') בסוף 1840 למושל עיר חיל המצב, שתפקידו היה גם להפחית את מצב הרוח האנטי-ליברלי באלווש. במחצית השנייה של המאה ה-19 חוותה אלווש פריחה יחסית, במיוחד לאחר פתיחת הדרך החדשה (Estrada Real) לליסבון ב-1857, והגעת מסילת הברזל ב-1863. המסחר שגשג והתפתחו בעיר חוגים אינטלקטואלים כתוצאה מהצלחת התמריץ הכלכלי המכונה "השזיפים של אלווש" (בפורטוגזית: Ameixas de Elvas, סוג של קינוח). בשנת 1880 נפתחה ספריית העיר והופיעו בעיר מספר עיתונים.

לאחר נפילת המלוכה הפורטוגלית והכרזה על הרפובליקה הפורטוגזית הראשונה ב-1910, התקרר האקלים הפוליטי גם באלווש, שם המפלגה המלוכנית זכתה שוב בבחירות בשנת 1921. לאחר המרד המלוכני הכושל ב-18 באפריל 1925, מספר מהפעילים שלהם ריצו תקופות מאסר באלווש, כולל מנואל גומש דה קושטה. כאן הם תכננו את ההפיכה שלהם ב-28 במאי 1926, את הדיקטטורה הצבאית ואת "המדינה החדשה (אנ')" הפשיסטית למחצה, שעמדה מאז 1932 בראשות המשטר. המקום עבר מודרניזציה כמה פעמים בתמיכת המשטר החדש. עם הקמת בית הקולנוע ראו בעיר מספר חידושים, בעיקר בשנות הארבעים, ובהם רובע הבנייה החדש, ההרחבה הראשונה של העיר מחוץ לחומות העיר החיצוניות. בנוסף למספר רב של מבנים חדשים, הוקמה כאן הפוזדה (אנ')^[א] הראשונה בפורטוגל, ה"פוזדה דה סנטה לוזיה" (Pousada de Santa Luzia).

עם מהפכת הציפורנים ב-25 באפריל 1974 וסופה של "המדינה החדשה", חוותה העיר שינוי חיצוני ופנימי עקב רובע הבנייה החדש והדמוקרטיזציה של מתקניה. מאז שנות ה-80 חלה פריחה כלכלית, במקביל להתפתחות הכללית של המדינה. עם הידלדלות החשיבות של תפקוד הגבול והחקלאות שלה כתוצאה מהצטרפות פורטוגל לאיחוד האירופי ב-1986, נעצר גם הפיתוח הכלכלי של העיר. למרות כל ההתקדמות, היא הצליחה להפיק תועלת מועטה יחסית משנות הפריחה הכלכלית בפורטוגל במהלך שנות ה-90.^[4]

אזור האלנטז'ו, שאליו שייכת אלווש, עדיין נחשב לחלש מבחינה מבנית ומושפע מירידה באוכלוסייה. אבל אלווש היא גם עיר עם איכות חיים. השבועון אספרסו (Expresso) מיקם את העיר במקום ה-12 בסקר שלו ב-2007 על הערים הכי ראויות למגורים בפורטוגל. העיר מצפה לגידול בתיירות כתוצאה מהכרה בה כאתר מורשת עולמית, ומתוך מימוש ההשקעה הגדולה הספרדית-פורטוגזית שהוכרזה מאז 2006 בפארק הלוגיסטי "Plataforma logística Elvas / Badajoz".

220 מונומנטים אדריכליים רשומים במועצה העירונית אלווש (נכון ל-26 ביולי 2013). הידועים ביותר כוללים את המבצר והמצודות החיצוניות, חומות העיר ואת אמת המים של אמוריירה (Aqueduto da Amoreira) באורך 7,540 מטרים, בגובה של ארבע קומות, עם מפתחים של עד 14 מטרים. בנייתה החלה בשנת 1498 והושלמה בשנת 1622 והיא סמלה של העיר. מספר רב של מבנים דתיים, מזרקות, בתי ספר, אחוזות, גנים ומבני ציבור היסטוריים כמו תחנת הגבול קאיה (Estação Fronteiriça do Caia), הקולנוע המרכזי ובניין התחנה מהווים את רוב המבנים המוגנים. המבנים בעיר העתיקה כוללים את הקתדרלה לשעבר, שנחנכה בשנת 1537 והכנסייה של מנזר סנטו דומינגו, שנוסדה בסביבות 1550. העיר העתיקה כולה, על רחובותיה המפותלים וכיכרותיה, בתי האר דקו שלה, מזרקותיה וכנסיותיה, היא בניין מוגן.^[6]

אחד מאתרי התרבות החשובים של העיר הוא המוזיאון לאמנות מודרנית (Museu de Arte Contemporânea) מאז 2007, שבו הונגש לציבור "אוסף אנטוניו קשולה" (Colecção António Cachola), אחד האוספים הפרטיים החשובים ביותר של אמנות פורטוגזית עכשווית.^[7] שני מוזיאונים צבאיים, מוזיאון לאמנות דתית ומוזיאון אדריכלות הם חלק מהמוזיאונים האחרים בעיר.

לעיר אפשר להגיע ברכבת באמצעות "קו הרכבת המזרחי" (Linha do Leste). בין 1 בינואר 2012 ל-8 באוגוסט 2017 פעלו בקו רק רכבות משא. מאז פועלים על הקו שתי רכבות נוסעים בין בדחוס בספרד לעיר אנטרונקמנטו (אנ') במערב פורטוגל השוכנת על "קו הרכבת הצפוני" (Linha do Norte) המחבר בין פורטו לליסבון.

אלווש היא חלק מרשת האוטובוסים הלאומית (Rede Nacional de Expressos), והיא מחוברת לרשת הכבישים הארצית באמצעות הכביש המהיר A6 (אנ') והכביש הלאומי N4.

עיר חיל המצב והגבול אלווש וביצוריה (Garrison Border Town of Elvas and its Fortifications) הוא השם שנתן ארגון אונסק"ו לאתר מורשת עולמית המייצג מקבץ של שבעה מונומנטים היסטוריים בעיר אלווש ובסביבתה.

לאחר שפורטוגל החזירה לעצמה את עצמאותה (1640), הפכה אלווש, שהתרחבה לעיר מבצר במאות ה-17 עד ה-19, למשכנם של ביצורי הבאסטיונים הגדולים בעולם שהשתמרו. בתוך חומות העיר ישנם קסרקטינים ומבנים צבאיים אחרים וכן כנסיות ומנזרים, שחלקם מילאו תפקיד צבאי בעצמם. הביצורים, שתוכננו על ידי האב הישועי ההולנדי ז'ואאו פישקסיו קושמנדר (João Piscásio Cosmander), מייצגים את הדוגמה השמורה ביותר בעולם לאדריכלות מבצרים הולנדית. אמת המים ארמורייה, שהיא גם חלק מאתר המורשת העולמית, מילאה תפקיד מפתח באספקת מים לעיר במהלך המצורים.

בהכרזה על אתר המורשת נכתב: ”אלווש היא דוגמה יוצאת דופן לעיר חיל מצב ומערכת ההגנה של חפיר יבש, שהתפתחה בתגובה לשיבושים במאזן הכוחות באירופה של המאה ה-17. כשרידיו של מבצר מלחמה עצום, אלווש יוצאת דופן כנוף צבאי עם יחסים חזותיים ופונקציונליים בין ביצוריה, המייצגים התפתחויות באדריכלית צבאית ובטכנולוגיה השאובים מהתאוריה והפרקטיקה הצבאית ההולנדית, האיטלקית, הצרפתית והאנגלית. אלווש היא הדגמה יוצאת דופן של הרצון של פורטוגל לאדמות ולאוטונומיה, ולשאיפות האוניברסליות של מדינות הלאום האירופיות במאות ה-16–17.”^[1]

עיירת חיל המצב אלווש ממוקמת בנוף המאופיין בנהרות וגבעות על הגבול הפורטוגזי-ספרדי בין הבירות ליסבון ומדריד. המיקום החשוב מבחינה אסטרטגית הוביל לביצור נרחב עם ביצורי באסטיונים וחגורת ביצורים שנבנו על הגבעות שמסביב בין המאות ה-17 וה-19.^[1]

חגורת הביצורים, שבנייתה החלה ב-1643, מורכבת משתים עשרה מצודות בודדות, המפוזרות בצורה של מצולע לא סדיר סביב המבצר המרכזי. הבאסטיונים התלולים של העיר מוקפים בחפיר יבש המחוזק בחומה והם גם מוגנים על ידי כמה רוולין (אנ')^[ב]. הביצורים תוכננו על ידי האב הישועי ההולנדי ז'ואאו פישקסיו קושמנדר (João Piscásio Cosmander), בהסתמך על עבודת ההכנה התאורטית של המהנדס והמתמטיקאי ההולנדי סמואל מרולואיס (Samuel Marolois), שיחד עם המהנדסים והמתמטיקאים הפלמים סיימון סטווין (אנ') ואדם פריטך (Adam Fritach), נחשב למייסד בית הספר ההולנדי לבניית מבצרים.^[1]

במאה ה-18, בתגובה לטווחי ארטילריה גדולים יותר, נבנו מבצר גראסה (Graça) וארבע מצודות קטנות יותר ממערב לעיר.^[1]

זיהוי	שם	מיקום	שטח בדונם	תיאור	תמונה
1367-001	אמת המים אמוריירה	38°52′41″N 7°10′21″W / 38.878056°N 7.1725°W / 38.878056; -7.1725	81	האורך הכולל של אמת המים אמוריירה הוא 7,504 מטר מהמקור הראשי עד ל"לרגו דה מיזריקורדיה" (Largo da Misericórdia). 843 קשתות באורך של 1,113 מטר בעמק סאו פרנסישקו מגיעות לגובה של 31 מטר עד ארבע קומות. קטע מאמת המים עובר מתחת לאדמה עד לעומק של 6 מטרים.[8]
1367-002	המרכז ההיסטורי של אלווש	38°52′50″N 7°09′48″W / 38.880556°N 7.163333°W / 38.880556; -7.163333	1,254.3	המרכז ההיסטורי עם הטירה, שרידי חומת העיר ומבנים אזרחיים ודתיים מעידים על התפתחותן של שלוש ערים מבוצרות בין המאות ה-10 וה-14. במהלך ההרחבה לעיר חיל מצב במלחמת השבת הכתר הפורטוגזי (1641–68), נבנו ביצורי הבאסטיונים הגדולים ומספר רב של מבנים צבאיים.
1367-003	מבצר סנטה לוזיה	38°52′23″N 7°09′30″W / 38.873056°N 7.158333°W / 38.873056; -7.158333	197.1	המבצר בצורת כוכב של סנטה לוזיה (Forte de Santa Luzia) נבנה בין השנים 1641 ו-1648 על צוק סלעי 410 מטר דרומית-מזרחית למצודת העיר ומקושר אליה בשביל מקורה רחב. המבצר היה מוגן בשני קווי הגנה עם שני חפירים יבשים. בתוך המבצר יש מוזיאון צבאי והביצור המרכזי עם מחסני התחמושת, קפלה ובית המושל.
1367-004	מבצר גרסה	38°53′41″N 7°09′51″W / 38.894722°N 7.164167°W / 38.894722; -7.164167	112.5	מבצר גרסה (Forte de Nossa Senhora da Graça) נבנה בשנת 1763 על מונטה דה גראסה בגובה 404 מטר, כקילומטר אחד מצפון לעיר. הוא מורכב משלושה קווי הגנה עיקריים עם שתי תעלות עיקריות. בתוך המבצר נמצאים צריפים, מחסני תחמושת, מחסנים, בורות מים, מגורי קצינים ובית מושל בן שתי קומות בסגנון רוקוקו. במאה ה-19 נערכו מיסות בחצר המרכזית.
1367-005	מצודת סאו ממדה	38°52′16″N 7°09′17″W / 38.871194°N 7.154667°W / 38.871194; -7.154667	79.6	מצודת סאו ממדה (Fortim de São Mamede), שנבנתה על גבעה קטנה, שלטה על המדרון הדרום-מזרחי של מבצר סנטה לוזיה. המצודה הקטנה צוידה בחפיר, בית שמירה, מחסן תחמושת ומחסן קטן.
1367-006	מצודת סאו פדרו	38°52′19″N 7°10′37″W / 38.871833°N 7.176972°W / 38.871833; -7.176972	19.8	מצודת סאו פדרו (Fortim de São Pedro) מדרום לאלווש שימשה במקביל להגנת העיר ומבצר סנטה לוזיה. היא הייתה מוגנת על ידי שתי חומות חוצות (אנ') וחפיר.
1367-007	מצודת סאו דומינגוש	38°52′40″N 7°10′37″W / 38.877667°N 7.176972°W / 38.877667; -7.176972	122	מצודת סאו דומינגוש (Fortim de São Domingos) נבנתה ממערב לעיר כדי להגן על אמת המים. בנוסף לחומות ולחפיר, שימשו שלוש חומות חוצות להגנה.

לאלווש ברית ערים תאומות עם:

• ספרד בדחוס, ספרד
• ספרד אוליבנסה, ספרד
• פורטוגל קמפו מיור, פורטוגל

• 
  הכניסה לספרייה העירונית של אלווש
• 
  עמוד קלון באלווש
• 
  תחנת אלווש
• 
  סממנים אופייניים
• 
  מבצר אלווש
• 
  חומות העיר
• 
  מבצר אלווש
• 
  אלווש
• 
  אמת המים אמוריירה
• 
  כיכר סנטה קלרה
• 
  אלווש
• 
  אנדרטה לזכר הקרב על הקווים של אלווש ב-1659

מדיה וקבצים בנושא אלווש בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של אלווש
• Elvas World Heritage site Portugal, סרטון באתר יוטיוב

אתרי מורשת עולמית בפורטוגל

חבל היין אלטו דורו • מנזר הצלוב בטומאר • הנוף התרבותי של סינטרה • המרכז ההיסטורי באבורה • המרכז ההיסטורי בגימארייש ואזור קואורוש • המרכז ההיסטורי בפורטו • מנזר אלקובאסה • מנזר בטאליה • מנזר ז'רונימוש ומגדל בלן • אתרי אמנות הסלע הפרהיסטוריים בעמק קואה ובסייגה ורדה (בשיתוף עם ספרד) • עיר הגבול המבוצרת של אלוואש • אוניברסיטת קוימברה • המבנה המלכותי של מפרה - ארמון, בזיליקה, מנזר, גן סרקו ופארק ציד (טפדה) • המתחם הקדוש בום ז'זוש דו מונטה בבראגה האיים האזורים ומדיירה: מרכז העיר אנגרה דו אירואיז'מו באיים האזוריים • נופי תרבות היין באי פיקו • הלאוריסילבה במדיירה