אינדירה נהרו נולדה ב-19 בנובמבר 1917 באללאהבאד שבהודו הבריטית. אביה ג'ווהרלל נהרו נישא לקמלה קאול במרץ 1916, כשנה ומחצה קודם לכן. באותה תקופה היה נהרו עורך דין ופעיל עצמאות הודי שולי. בילדותה התבסס אביה בהנהגת הקונגרס הלאומי ההודי, וב-1929 נבחר לנשיאו, והפך לדמות השנייה המזוהה עם תנועת העצמאות ההודית (לאחר מהאטמה גנדי). ב-1945 היה לראש ממשלת המעבר ההודית, ולאחר עצמאות הודו ב-1947 היה לראש ממשלתה הראשון, כשהוא מכהן בתפקיד עד למותו במאי 1964.
במרץ 1942 נישאה אינדירה לפירוז גנדי, ושינתה את שמה בהתאם לאינדירה גנדי.[2] אף שאין לה קרבה משפחתית למנהיג ההודי מהטמה גנדי, שם המשפחה הקנה לה יוקרה מסוימת בקרב העם. בצעירותה נפגשה פעמים רבות עם גנדי והושפעה מדרכו. בספטמבר אותה שנה נעצרה על מעורבותה בתנועת צאו מהודו.
ב-1955 מונתה גנדי לחברת בוועדה המבצעת של הקונגרס ובוועדת הבחירות של המפלגה, וב-1958 מונתה לחברת הוועדה הפרלמנטרית עליונה של הקונגרס, ומ-1959 עד 1960 כיהנה כנשיאת המפלגה.[2]
לאחר מות אביה ג'הוורל נהרו במאי 1964 מונתה לשרת התקשורת והמידע בממשלת לאל בהדור שסטרי, שהחליף אותו כראש ממשלה. במקביל נבחרה לרג'יה סבהה מאוטר פרדש.
ביוני 1975 בית המשפט הגבוה באללהאבאד הרשיע את גנדי בשימוש לרעה במנגנון הממשלתי, שימוש בשירותי משטרה לתעמולת בחירות, שימוש בשירותי ייעוץ מחבר פרלמנט מכהן במהלך הבחירות, ושימוש פרטי בתשתית החשמל הממשלתית. בית המשפט ביטל את תוצאות הבחירות במחוז בחירה של גנדי, קבע כי אינדירה גנדי צריכה לפנות את מקומה בלוק סבהה, ואסר עליה להתמודד שוב במשך שש שנים.[5] ההחלטה בוטלה על ידי בית המשפט העליון של הודו בנובמבר,[6][7][8] ובעקבות חוסר היציבות הפוליטי הכריזה גנדי על מצב חירום לאומי, הרחיבה מאוד את סמכויות הממשלה וכלאה את מרבית מתנגדיה. בבחירות שנערכו ב-1977 הובסה גנדי על ידי מורארג'י דסאי.
ב-5 באוקטובר 1977 נעצרה גנדי בחשד לשחיתות, אך שוחררה תוך יום לאחר שבית המשפט קבע כי אין ראיות מספיקות להחזיק אותה במעצר.[9]
ב-22 בדצמבר 1977 הודחה גנדי מהלוק סבהה ונעצרה לשבוע ימים, לאחר שהואשמה בבזיון הפרלמנט, כשסירבה לאפשר לפקידיו לאסוף מידע על תוכניות בנה סאנג'יי (אנ') לייצר מכוניות. במהומות שפרצו נהרגו 19 איש ונעצרו יותר ממאה אלף.[10] בינואר 1978 פרשה גנדי מהמפלגה והקימה פלג עצמאי ברשותה.[11]
ביוני 1984 השתלטו אנשי התנועה הלאומית הסיקית, שדרשו אוטונומיה פוליטית ודתית רבה יותר לאזור פונג'ב, על מקדש הזהב באמריטסר. אינדירה גנדי נתנה הוראה לצבאה להסתער בכח על המקדש ובמבצע, שנקרא "כוכב כחול", נהרגו 492 אזרחים ו-83 חיילים והמקדש עצמו נפגע קשות. במהומות בימים שלאחר מכן נהרגו אלפי מפגינים. בשל החשש הכבד מהתנקשות בחייה מצד קיצוניים סיקים כתגובה על ההסתערות על המקדש, ביקשו מקורביה להרחיק ממעונה את כל שומרי ראשה בני הדת הסיקית. עם זאת, שני שומרי ראש סיקים ותיקים ביקשו ממנה אישית להמשיך בתפקידם, ונענו בחיוב. ב-31 באוקטובר 1984, בגיל 66, בעת שיצאה ממעונה בניו דלהי, נרצחה אינדירה גנדי ביריות אקדח על ידי שני שומרי הראש.
רצח פוליטי זה לא שם קץ לשושלת בני נהרו בראשות הממשלה של הודו, ובנה הבכור רג'יב גנדי, נכדו של נהרו, נבחר אף הוא לראשות הממשלה (ונרצח גם הוא, בשנת 1991). במאי 2004 נבחרה סוניה גנדי, אלמנתו של רג'יב (ממוצא איטלקי), לראשות הממשלה, אך הודיעה שהחליטה לוותר על התפקיד, על אף שנותרה יושבת ראש מפלגת הקונגרס הלאומי ההודי.
בספרות, ניתן לציין את ספרו של סלמאן רושדי, "ילדי חצות", בו מתוארת גנדי באופן מעורר מחלוקת. כמו כן, את ספרו של ארווינד אדיגה "בין הרציחות", המתאר את התקופה שבין רצח אינדירה לבין רצח בנה רג'יב בהודו.
.jpg)
.svg){kind=logo}
