אלואט II נועד בעיקר לשימוש צבאי, למטרות תצפית, צילום, חילוץ, קישור ואימון. בנוסף, היו גרסאות של המסוק שנשאו טילים נגד טנקים וטורפדות. למסוק היו גם שימושים אזרחיים: המסוק יכול היה לחלץ פצועים בשתי אלונקות שנישאו במתלים חיצוניים, ושימש גם להדברת מזיקים באמצעות ריסוס אווירי, וכן כמנוף מעופף שיכול היה לשאת עד 500 ק"ג במתלה המטען.
אלואט II היה אחד המסוקים הראשונים של חיל האוויר הישראלי. המסוק הראשון נכנס לשירות בשנת 1957, והאחרון הוצא מן השירות ב־1983.
תכנון ופיתוח
המסוק הראשון של חברת סוד אוויאסיון היה האלואט SE 3120. מסוק זה תוכנן בחברת SNCASE[2], שאוחדה במרץ 1957 עם חברת SNCASO[3], ליצירת חברת סוד אוויאסיון. המסוק השיג שיאים עולמיים למהירות ולטווח טיסה, אך היה מורכב מכדי שניתן יהיה לשווקו. ממשלת צרפת הביעה עניין במסוק, אך דרשה שבתוך שנתיים יגיע המסוק לשלב הייצור. SNCASE הציעה שבעה דגמי מסוקים מונעים בטורבינה, ובמקביל פיתח יוסף שידלובסקי (מנהל מפעל טורבומקה לייצור מנועי מטוסים) את מנוע הארטוסטה (Artouste). היה זה מנוע טורבינה בעל הספק של 260 כ"ס, שהורכב על אחד מהדגמים המוצעים של חברת SNCASE. הצירוף של המנוע והתכנון הוביל ליצירת מסוק SE 3130 אלואט II.
טיסת הבכורה של המסוק התקיימה ב־12 במרץ1955, ושלושה חודשים לאחר מכן, ב־6 ביוני, שבר אחד ממסוקי סדרת קדם הייצור את שיא גובה הטיסה למסוקים. המסוק החדש הגיע לגובה 8,209 מטרים, כ־27,000 רגל. ב־13 ביוני1958 שבר האלואט II שוב את שיא הגובה כאשר נסק לגובה 10,984 מטרים, יותר מ-36,000 רגל.
היסטוריה מבצעית
ב־3 ביולי1956 חילץ מסוק אלואט II מטפס הרים שלקה בליבו בעת שהיה בטיפוס בגובה מעל 4,000 מ'. חילוץ זה היה הראשון מסוגו, וזיכה את המסוק בפרסום רב. חילוץ דומה אירע כמה חודשים לאחר מכן, ב־3 בינואר1957, כאשר מסוק אלואט II חילץ את צוותו של מסוק מדגם סיקורסקי S-58 שהתרסק בעת חיפוש אחר מטפסי הרים שנעלמו בהר מון בלאן. חילוצים אלה בוצעו עוד בטרם אושר המסוק לטיסה בצרפת, אישור שניתן ב-2 במאי1957.
ההזמנות הראשונות היו עבור צבא צרפת, ולאחר מכן עבור חברות אזרחיות. במשך שנות ייצורו, סופק המסוק ל-80 מדינות ו- 47 גופים צבאיים, וכן נבנה ברישיון בברזיל, שוודיה, הודו וארצות הברית. בסך הכל נבנו כ־1,500 מסוקים.
מאפיינים
מסוק אלואט II של חיל האוויר הגרמני, חמוש בטילי נ"ט
מבנה האלואט II הוא פשוט, ומבוסס על מערכת של מוטות פלדה מעוגלים ומרותכים, עם זנב בתצורת מסבך. בקדמתו תא טייס ונוסעים שרובו נמצא בבועה גדולה, המאפשרת ראות מצוינת לכל הכיוונים. הכניסה לתא נוחה מאוד, בעזרת דלתות רחבות. מאחורי תא הנוסעים נמצאת מערכת התמסורת של המסוק, המניעה רוטור בן שלושה להבים בעלי זווית פסיעה ניתנת לשינוי. מנוע המסוק הוא, כאמור, מנוע טורבינה, שאותו מזין מכל דלק ובו 596 ליטר. בזנבו של המסוק נמצא הגה גובה ורוטור משני בעל שני להבים. מנור הזנב מוגן מחבטה בקרקע בעזרת מגלש זנב המותקן בחלקו האחורי. למסוק שני מגלשיים, ובחלק מן הגרסאות הותקנו במקומם מצופים או גלגלים.
הסידור המקובל בתא הצוות היו שני מושבים מלפנים, אחד מהם של הטייס, ושלושה מאחור. היו אפשרויות רבות למתקון ציוד על המסוק, ובכללן נשיאת מטען במתלה מטען, התקנת אלונקות בצידי המסוק, נשיאת צינורות לריסוס חקלאי, מנוף חילוץ, ועוד.
SA.313B אלואט II - סימול מחדש לתת דגם של המסוק לאחר 1968, עם מנוע טורבומקה ארטוסטה IIC 6, עם משקל המראה מרבי מוגדל ל-1,600 ק"ג.
HKP 2 אלואט II - סימול דגם המסוק שיוצר ברישיון בשוודיה.
SE 3131 Governor (מושל) - גרסת מנהלים: מנור הזנב עוצב מחדש והמטוס ביצע כמה טיסות ראווה. הדגם לא נכנס לייצור מכיוון שהמשקל שנוסף לו הפחית מביצועיו, אך שימש בסיס לתכנון הדגם הבא, אלואט III. אב הטיפוס הוחזר אחר כך לגרסת SE.3130, ולאחר זמן נמכר לחיל האוויר הישראלי[4].
SE 3140 אלואט II - דגם ניסויי מונע במנוע טורבומקה טורמו II בעל 400 כוחות סוס, שאיפשר את קיצור הרוטור לקוטר 8.40 מטרים ואיפשר מהירות רוטור משתנה. הדגם לא הוכיח את עצמו ונזנח.
SE 3150 אלואט אסטזו - דגם של המסוק מונע במנוע טורבומקה אסטזו IIA ועם מערכת התמסורת של מסוק האלואט III. הרוטור הראשי היה בקוטר 11 מטר, והרוטור המשני בעל שלושה להבים. מסוק זה, שהותאם במיוחד (על ידי הקטנת מכל הדלק, הסרת ציוד לא חיוני, ועוד) שבר ב־3 ביוני1958 שיאי נסיקה לגובה למסוקים וקבע שיא חדש שבו החזיק במשך 14 שנים, עד שנשבר בידי דגם אחר של המסוק, "SA 315B LAMA".
SA 3180 אלואט II - פיתוח של הדגם הבסיסי, עם מנוע אסטזו IIA בעל צריכת דלק נמוכה יותר.
SA 318B אלואט II - סימול מחדש של דגם SA 3180 לאחר 1968.
SA 318C אלואט II - סימול מחדש של דגם SA 3180 עם מנוע אסטזו IIA2, עם משקל המראה מרבי מוגדל ל-1650 ק"ג.
SA 315B LAMA (לאמה) - פיתוח של דגם Se 3150, שהותאם לטיסה בגובה רב מאוד על פי דרישה של חיל האוויר ההודי שביקש להפעילו בהרי ההימלאיה. דגם זה צויד במנוע טורבומקה אסטזו IIIB. מסוק ראשון מדגם זה המריא ב־17 במרץ1969, ובניסויים שנערכו בהרי ההימלאיה המריא המסוק ונחת בגבהים מעל 7,500 מטר, כשעליו שני אנשי צוות וציוד במשקל 120 ק"ג - שיא עולמי בתחום זה. ב-21 ביוני 1972 קבע דגם של מסוק זה את שיא העולם למסוקים, כאשר הצליח לטוס ברום של 12,442 מטרים (קרוב ל-41,000 רגל) - שיא עולם שנשבר רק ב-23 במרץ2002 על ידי פרד נורת', שהצליח להגיע לרום של 12,954 מטרים (כ-42,500 רגל) עם יורוקופטר AS350-B2.
מסוק האלואט II הראשון נתרם לחיל האוויר הישראלי על ידי נדבנית יהודייה-צרפתית ממשפחת דויטש-לאמארט. התרומה הותנתה בכך שהמסוק ישמש למטרות הומניטריות בלבד. על מסוק זה נצבעו המילים "י"י יראה", לבקשת התורמת[5]. המסוק הגיע לארץ בסוף יולי 1957, ושולב בגף "החרב המתהפכת" שהיה חלק מטייסת 100 (טייסת "הגמל המעופף"). ב־1 בינואר1958 הפך הגף לטייסת 124 העצמאית (טייסת "החרב המתהפכת"). בנוסף למסוק האלואט, כללה הטייסת שני מסוקי סיקורסקי S-55. הטייסת הייתה בפיקוד רס"ן אורי ירום, מחלוצי נושא המסוקים בחיל האוויר[6].
בקיץ 1959 הוקמה חברת תעופה אזרחית בשם "ארקיע עליזה". חברה זו הייתה חברה-בת של ארקיע, ונוסדה בשותפות עם יוסף שידלובסקי, מנכ"ל חברת "טורבומקה", יצרנית מנוע האלואט. הכוונה הייתה לעשות שימוש בשלושה מסוקי אלואט II למטרות אזרחיות, אך הניסיון לא עלה יפה. בסוף שנת 1960 נסגרה החברה עקב הפסדים כבדים, ושלושת המסוקים הועברו בינואר 1961 לטייסת "החרב המתהפכת"[7].
ב־1965 הועברו שני מסוקי האלואט II שנותרו לטייסת חדשה, שבה היו גם מסוקי בל 47. במלחמת ששת הימים שימשו מסוקי הטייסת לקישור ותובלת מפקדים. לכל אלוף פיקוד ומפקד אוגדה הוקצה מסוק קל אחד. לאחר המלחמה הועברו מסוקי הבל 47 לטייסת 123 (טייסת "ציפורי המדבר") ואילו מסוקי האלואט הועברו לטייסת חדשה, טייסת 125 (טייסת "המסוקים הקלים"). מסוקי אלואט נוספים נרכשו, חלקם מדגם SE.3130, מונעים במנוע ארטוסטה, וחלקם מדגם SE.3150, עם מנוע אסטזו[4][7]. בשיאה כללה הטייסת 13 מסוקי אלואט II[8].
תקופת מלחמת ההתשה הייתה תקופת שיא פעילותו של מסוק האלואט בחיל האוויר. המסוקים שימשו לסריקת קו הגבול עם ירדן ומצרים, כדי לאתר חדירות של מחבלים (בעיקר מגבול ירדן) וחוליות מודיעין וקומנדו (בעיקר מגבול מצרים). הראות המצוינת מתא הטייס וכן יכולתו של המסוק לטוס נמוך ולאט הפכו אותו ליעיל ביותר במשימה זו. עם גילויה של חדירה, השתתף המסוק במרדף אחרי חוליית החודרים. המסוק סייע לגלות את נתיב החדירה ולעיתים את המקום בו הסתתרה החוליה, הנחית כוחות בנקודות שיחסמו את דרך התקדמותה, וסיפק לכוחות הרודפים מים וציוד[8].
ב־1970 החלה הטייסת לקלוט מסוקי בל 206 ("סייפן"). במלחמת יום הכיפורים עדיין שירתו מסוקי האלואט יחד עם המסוקים החדישים יותר בתפקידי קישור, סיור, תובלת מפקדים, ועוד. בשנת 1975 הוצאו אחרוני מסוקי האלואט מן השירות. למרות זאת, הוחזרו שני מסוקים לכשירות ב-1977, ושימשו כמסוקיהם של שר הביטחוןעזר ויצמן ומפקד חיל האוויר, דוד עברי. הם נהגו להטיס את המסוקים בעצמם וכך לחסוך שעות טיסה יקרות של טייסות המסוקים הסדירות. המסוקים הוצאו סופית מן השירות ב-1983[7].
.jpg)
