במלחמת יום הכיפורים התנדב להצטרף לכוחות הלוחמים, ומונה למפקד פלוגה א' ("אהבה") בגדוד 407 של חטיבה 600, איתה השתתף בקרבות הבלימה בחזית סיני, שם נפגע הטנק שלו.
במבצע "אבירי לב" סופחה הפלוגה לחטיבה 14 ובמסגרת קרב ההבקעה הלילי לכיבוש ראש-הגשר, טיהרה הפלוגה את ציר "עכביש" למעבר הכוחות הצולחים. בהמשך אותו לילה, פרץ בראש פלוגתו אל צומת "טירטור-לכסיקון" באזור "החווה הסינית", שם נפגע הטנק של גרוס וסגן יוסי כהן שהיה איש צוות חמישי בטנק, נהרג במקום. גרוס נחלץ מהטנק בטרם זה התפוצץ, ויחד עם צוותו, הוביל קרוב ל-30 לוחמי שריון וצנחנים, חלקם פצועים, אל התאג"ד ב"לקקן".
במארב לחטיבה 25 המצרית, בלמה פלוגתו המוקטנת (4 טנקים) לבדה במשך כשעה את החטיבה המצרית מדרום למעוז "לקקן", עד הצטרפות כוחות נוספים מאוגדה 162 ומחטיבה 14. בהמשך לחם בראש פלוגתו בקרב לכיבוש מתחם "אורחה" בגדה המערבית והוביל את כוחות החטיבה לתפיסת הרמפות המצריות על גדות התעלה.
לאחר המלחמה מונה לסמג"ד 407. בהמשך פיקד על גדוד השריון 198, שהיה מופקד אז על הכשרת מפקדי טנקים מדגם צנטוריון ("שוט קל") שבשימוש חטיבות השריון הצפוניות (במסגרת חטיבת ההדרכה 460), ולאחר מכן היה מפקד חטיבת קרייתי.
לאחר מכן שירת מטעם המדינה במזרח-הרחוק עד 1996 ועם שובו ניהל את אקדמית קספרוב הבינ"ל לשחמט בת"א (בעצמו היה שחמטאי בדרגת אמן).
ב-1999 מונה למנהל התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון, ובתפקידו זה החליט שהתזמורת תנגן את יצירתו של ריכרד וגנר "אידיליית זיגפריד" למרות מחאה ציבורית ועתירה לבג"ץ. בנוסף ניהל את היכל התרבות העירוני וייסד את פסטיבל האביב הבינלאומי. במקביל לתפקידו זה, מונה בספטמבר 2004 ליו"ר דירקטוריון חדשות עשר.[1] ב-2008 הושעה מתפקידיו אלו בעקבות תלונה פנימית שהוגשה נגדו מצד עובדת בתזמורת[2] ולאחר מספר חודשים פרש מתפקידיו הציבוריים.[3]
