ווקר נולדה בויקסבורג, מיסיסיפי, בשנת 1885, בתם של מוזס ושרה (לבית ברידלאב) מקוויליאמס. אביה נפטר כשהייתה בת שנתיים, והיא עברה עם אמה לסנט לואיס, מיזורי כדי לגור שם עם שלושת אחיה של אמה.[3] ב-1894 אימה נישאה בשנית לג'ון דייוויס והתגרשה ממנו ב-1903. בשנת 1906 נישאה אמה לצ'ארלס ג'וזף ווקר, סוכן פרסום בעיתונים, הקימה מספרה עצמאית והפכה לקמעונאית של קרמים קוסמטיים. ווקר גדלה בסנט לואיס, למדה בקולג' נוקסוויל בטנסי. קיבלה את השם ווקר ואז נכנסה לעסק המשפחתי.
קריירה
ווקר ניהלה את פעילות החוף המזרחי של החברה של אימה.[3] אימה רכשה שני בניינים בניו יורק ברחוב 136 מערב 108-110 ליד שדרת לנוקס בהארלם, ושילבה אותם יחד. בקומה הראשונה שכן מכון השיער של שלה, ובקומה השנייה שכנה מכללת ליליה לתרבות היופי, שם הוכשרו קוסמטיקאיות חדשות לעבודה בחנויות החברה. ווקר גרה ואירחה בשלוש הקומות העליונות.[3] עם מות אמה, ב-1919, הפכה ווקר לנשיאת החברה[4] ונשארה בתפקיד זה עד מותה שלה באוגוסט 1931. היא יזמה מספר קמפיינים שיווקיים לקידום החברה - כולל תחרות בין שרים בולטים למסע לארץ הקודש ב-1924 ונשארה הפנים של חברת ווקר, אך על הפעילות השוטפת פיקחו עורך הדין אף. בי. ראנסום ומנהלת המפעל אליס קלי במטה החברה באינדיאנפוליס. במהלך שנות ה-20, ווקר שקעה בחיי החברה הדינמיים של הארלם, כפטרונית של אומנויות וכמארחת של כמה מהמפגשים החברתיים הבולטים של אותה תקופה.
המכירות של חברת ווקר נפגעו בשנת 1929, עם תחילת השפל הגדול.[5] מטה ומתקני ייצור חדשים במיליון דולר, שנפתחו בסוף 1927 באינדיאנפוליס, גרמו להוצאות נוספות ולחץ כספי על החברה, והיא נאלצה למכור הרבה מאוד אמנות ועתיקות יקרות ערך. לאחר מותה, בתה המאומצת מיי ווקר הפכה לנשיאת החברה מ-1931 ועד מותה ב-1945. בדור רביעי, בתה של מיי, א'ליליה מיי פרי באנדלס (1928 - 1976)[6] ירשה את אימה בראש החברה. כיום הבניין של החברה ידוע כמרכז התיאטרון מאדאם ווקר ומהווה נקודת ציון היסטורית לאומית.
פטרונות
בין חבריה של ווקר נמנו מוזיקאים אפרו-אמריקאים מוכשרים רבים. היא אהבה מוזיקה קלאסיתואופרה, בין השאר משום שמנהלת המקהלה בכנסיית AME שהיא ואמה למדו בה הייתה זמרת אופרה ונגנית עוגב קלאסית. היא גדלה בשכונה שבה התכנסו סקוט ג'ופלין ומוזיקאים בסגנון רגטיים אחרים בבית הקפה רוזבאד ברחוב השוק של סנט לואיס.
היא סיפקה סביבה בטוחה ומסבירת פנים לאנשים קווירים בתקופה שבה היו מעט אפשרויות חברתיות אחרות זמינות. למרות שהיא עצמה לא הייתה ידועה כלסבית או דו מינית, המסיבות של ווקר היו מקומות שבהם כל אחד יכול לבטא את המיניות שלו.[3]
באוקטובר 1927, היא הסבה קומה בבית ל"מגדל האפל", סלון תרבות שהפך לאגדתי כאחד ממקומות ההתכנסות של התקופה, מקום שבו האמנים המוכשרים של הארלם התרועעו עם עמיתיהם בגריניץ' וילג', כמו גם עם בני המלוכה האירופים והאפריקאים.[8] היא הזמינה את המעצב האוסטרי פול פרנקל ליצור את עיצוב הפנים. היא גם אירחה בביתה שבשד' אדג'קומב 80 בהארלם, ובוילה לווארו, הבית הכפרי שלה באירווינגטון, ניו יורק במחוז וסטצ'סטר - אחוזה איטלקית, בת 20,000 רגל רבוע (1,900 מטרים רבועים) שבנתה עבור אמה בשנים 1916 עד 1918, שגם היא תוכננה על ידי טנדי. וילה לווארו נקראה על שם ווקר (ליליה ווקר רובינסון) לאחר שהטנור האיטלקי אנריקו קארוסו אמר לה לאחר ביקור בנכס, שהאחוזה מזכירה לו את הבתים של מדינת הולדתו.
ווקר גם הקימה את מועדון הבכורה של הארלם.[3] היא תמכה בעבודה מיסיונרית מקומית בקרב נשים בפטיסטיות בעיר ניו יורק. היא השתתפה בפעילות בכנסייה בפטיסטית ושירתה בוועדות שונות, מדי פעם הרצתה בימי נשים ואירועים מקצועיים.
ביוגרפיה מאוחרת
ווקר הייתה נשואה שלוש פעמים: לג'ון רובינסון, מלצר בבית מלון,[9] ממנו נפרדה בערך ב-1911 והתגרשה ב-1914; לד"ר ווילי ווילסון ב-1919; ולד"ר ג'יימס ארתור קנדי, ב-1926, ממנו התגרשה חודשים ספורים לפני מותה ב-1931.[10]
בתה המאמצת פיירי מיי בריאנט, נולדה בנובמבר 1898 ואומצה ב-1912. היא נודעה בשם "מיי ווקר" ונסעה עם ווקר כדוגמנית ועוזרת. בנובמבר 1923, ווקר ארגנה לה "חתונה של מיליון דולר" (למעשה קרובה יותר ל-40,000 דולר) בשל נישואיה של מיי לד"ר גורדון ג'קסון.[10] מיי, בוגרת סמינר ספלמן באטלנטה, התגרשה מג'קסון ב-1926 ונישאה לעו"ד מריון ר. פרי ב-1927. כשווקר מתה ב-1931, מיי השתלטה על החברה עד מותה ב-1945, אז ירשה אותה בתה א'ליליה מיי פרי בנדלס.[3]
מוות ומורשת
ווקר נפטרה ב-17 באוגוסט 1931,[11] מדימום מוחי שנגרם כתוצאה מיתר לחץ דם, אותה מחלה שהובילה למותה של אמה ב-1919. היא הייתה מוקפת בחברים שנסעו ללונג ברנץ', ניו ג'רזי כדי לחגוג מסיבת יום הולדת עם לובסטרושמפניה בעיצומו של השפלוהאיסור הגדול. אלפי בני הארלם עמדו בתור כדי לצפות בגופה. הכומר אדם קלייטון פאוול האב הספיד אותה בחדר הלוויות בשדרה השביעית. מרי מקלאוד בת'ון, פעילת זכויות האזרח, נאמה גם היא בהלוויה.[12] כשהארון שלה הורד לאדמה ליד קברה של אמה בבית הקברות וודלוון[13] בברונקס, הוברט ג'וליאן — ה"נשר השחור" המהולל — טס במטוס קטן והפיל דליות וגלדיוליות לאתר הקבורה.
לנגסטון יוז כתב בספרו, "הים הגדול", כי, ההלוויה דמתה למסיבה גדולה, "עם מאות חברים בחוץ, מניפים את ההזמנות הלבנות והחרוטות שלהם למעלה בתקוות שווא להיכנס".[3]
סטרלינג יוסטון ולארי ניל כתבו את "א'ליליה", מחזמר על ווקר.[14]
דוסט, קייט (11 ביוני 2009). "אני מנסה לחיות בקנה אחד עם המוניטין שלי כאישה עשירה': א'ליליה ווקר וחברת הייצור של גב' סי ג'יי ווקר". כתב עת לתולדות נשים. 21 (2): 90–114.
