הסרט נוצר על רקע משפט נתניהו וניסיון הרפורמה המשפטית של ממשלת נתניהו. הוא מתמקד בזכויות האדם ובוחן את דמותו של נתניהו והשלכות מעשיו על ישראל והאזור.[2] בנוסף הסרט מתייחס לתגובתו הצבאית של נתניהו למתקפת הפתע על ישראל.[3]
תוכן הסרט
הצופים דיווחו כי הסרט מציג את ניצחונו של נתניהו בבחירות 2015 כרגע בו החל להתדרדר מבחינה מוסרית.[4] באופן כללי, הסרט מתמקד בהקלטות מחקירות נתניהו במשטרה ובאופן שבו ההאשמות נגדו השפיעו על דרכו הפוליטית. בפרשות נתניהו קיימות טענות להשפעה על מדיניות מס למען חברים עשירים, כגון ארנון מילצ'ן. הסרט מציג את בריתו של נתניהו עם הימין הקיצוני, שנוצרה לטענת היוצרים מתוך רצון להישאר בתפקיד למרות ההאשמות. הברית כללה דמויות כמו בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר, שבעבר נתניהו סירב להצטלם עמן. בנוסף, נתניהו מתואר כאדם עם תכונות אוטוקרטיות, אשר פעל בעיקר לשימור כוחו, גם במחיר של פגיעה בחברה הישראלית ובתדמית המדינה בעולם.[5]
הטענות המרכזיות בסרט כוללות את השימוש של נתניהו במלחמה בעזה כדרך להמשיך לכהן ולהימנע מהעמדה לדין ונטייתו להציג את עצמו כמי שמעל החוק. הסרט טוען שהמצב הפוליטי יצר חולשה ביטחונית בישראל, שאפשרה את מתקפת ה-7 באוקטובר.[5]
בצילומים מוצג נתניהו כרהוט ושולט בעצמו, אך גם מגיב בזעם כלפי חוקריו, תוך שהוא מכנה את חפץ ואלוביץ' "שקרנים" ומרבה לטעון כי אינו זוכר את מהלך הדברים.[8] חקירתה של שרה נתניהו שתועדה בסרט תוארה כ"נרגשת ונסערת" ונשמעו גערות מצידה של נתניהו כלפי החוקרים. תועדו גם תגובותיה של שרה על הסיקור התקשורתי נגדה.[7][8][9] יאיר נתניהו טען כי יש רדיפה נגד משפחתו וגם גידף את החוקרים וטען שמשטרת ישראל מתנהלת כמו שטאזי.[7]
הסרט מדגיש את השפעתם הגדולה של שרה ויאיר נתניהו על קבלת ההחלטות של ראש הממשלה. נטען כי מעורבותם מסוכנת למדיניות הציבורית של ישראל. יאיר נתניהו מוצג כאדם המכור לתקשורת ובעל אידאולוגיה ימנית קיצונית. בנוסף הסרט מציג את נתניהו כבעל קשרים פוליטיים עם אנשי ימין קיצוני כמו בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר, וטוען שמדיניותו הביאה לתוצאות מדיניות חמורות, כולל המלחמה בעזה.[9]
הסרט נותן במה לסברה לפיה שרה נתניהו "מאיימת" על בנימין נתניהו, ומבקש לקשר זאת לפרשת הקלטת הלוהטת. עוד נותן הסרט במה לטענה כי שרה נתניהו לוקחת חלק בהחלטות שמקבל בנימין נתניהו בתפקידו כראש הממשלה.
המפיק אלכס גיבני והבמאית אלכסיס בלום מתארים את ההקלטות כ"חומרי נפץ פוליטיים" המציגים את נתניהו כדמות מושחתת ונצלנית, והסרט מקשר בין חקירותיו לבין משפט נתניהו ולכל מה שבא לאחר מכן. בנוסף הם מציינים כי הסרט מציג את נתניהו כדמות טראגית במובן שייקספירי, שהצורך הנואש שלו להישאר בשלטון הוביל אותו למעשים חמורים.[2] לפי דבריה של בלום, הסרט מנסה למצוא מכנה משותף לגבי המחלוקות, ומציג את נתניהו כמי ש"נשאר יותר מדי זמן בשלטון", עמדה שבלום מאמינה שרבים יסכימו עליה.[2]
הפקה
ההקלטות הודלפו למפיק אלכס גיבני בשנת 2023 ולא שודרו מעולם בתקשורת הישראלית עקב האיסור על כך בחוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים).[10] גיבני, שמרבה לעסוק ביצירותיו בנושא של שחיתות פוליטית ואישית, אמר בערב הבכורה כי הוא התעסק עם מקרי שחיתות רבים, אך לא נתקל במנהיג ברמת שחיתות מוסרית כזו.[9] הבמאית אלכסיס בלום סיפרה כי אנשים רבים המקורבים לנתניהו הסכימו לדבר איתה, אך רק אם דבריהם לא יצוטטו לאחר מכן. היא ציינה כי אחד המרואיינים עלומי השם השווה את תקופת שלטון נתניהו לסדרה "בית הקלפים".[8]
הסרט יוקרן בשירות הסטרימינג Jolt החל מ-11 בדצמבר 2024 למשך 90 יום. הסרט יזכה להקרנה מוגבלת שתעמוד בדרישות פרס אוסקר, עם הקרנות בלוס אנג'לס ב-15 בנובמבר וב-IFC Center בניו יורק במקביל לצאתו בסטרימינג. גיבני ציין כי רבים מהגופים הגדולים בארצות הברית חששו להפיץ את הסרט בגלל היותו "שנוי במחלוקת", ולכן בחר ב-Jolt כפלטפורמה המאפשרת הפצה מהירה וממוקדת, ללא הגבלות תוכן משמעותיות.[13] בנוסף, הסרט יזכה להפצה במספר טריטוריות. הסרט נמכר להפצה באירופה – בנלוקס, צרפת, פולין, ספרד ובריטניה. במקביל, נרכש להפצה באוסטרליה וניו זילנד, אינדונזיה, ובמזרח התיכון ובטורקיה. בנוסף, הסרט יוצג בבכורה עולמית ב"דוק NYC" ויהיה חלק מהפקת סרטי הפסטיבל.[14]
איסור הקרנה בישראל
בהתאם לסעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), הקלטות של חקירה משטרתית אסורות לפרסום בישראל. ב-9 בספטמבר 2024, יומיים לפני הקרנת הבכורה של הסרט בטורונטו, פנה נתניהו לבית המשפט המחוזי בירושלים בבקשה למנוע את שידור הסרט בישראל.[15][16] נתניהו טען כי שידור הסרט מהווה עבירה פלילית, כיוון שלא התקבל אישור מבית המשפט לשדר את תיעודי החקירות. לטענת נתניהו, רביב דרוקר, המתנגד לו פוליטית, מנצל את החקירות כדי לפגוע בו אישית ולהשפיע על ההליך הפלילי נגדו.[17] השופט עודד שחם דחה את בקשת נתניהו לצו במעמד צד אחד, שכן הבקשה הוגשה שבוע לאחר פרסום הידיעה על הסרט. דרוקר נדרש להשיב לבקשה עד 11 בספטמבר.[18]
דרוקר השיב כי חלקו בסרט היה קטן מהמתואר ושימש רק כיועץ תוכן.[12][19]
ב-17 בספטמבר פנה נתניהו למשטרת ישראל וליועצת המשפטית לממשלה בדרישה שתיפתח חקירה נגד רביב דרוקר.[20]
טרם הקרנת הבכורה, כל הכרטיסים לשתי ההקרנות בפסטיבל נמכרו.[11] שעות לפני ההקרנה, ביישומון המסרים המיידייםטלגרם נפתחה קבוצה שהבטיחה "עותק מלא ובלעדי" של הסרט.[21] אלפים הצטרפו אליה, כולל ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, שר החוץ ישראל כ"ץ, שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת ושר האנרגיה והתשתיות אלי כהן.[22] דקות לפני הקרנת הסרט, מפעילי הקבוצה חזרו בהם מההבטחה בעקבות ייעוץ משפטי.[23]
בעת הקרנת הבכורה של הסרט ציין המפיק אלכס גיבני כי מגבלות החוק בישראל מונעות את הקרנת הסרט בה, אך קיווה שהסרט יגיע לצופים הישראלים בדרכים אחרות.[7] במהלך ההקרנה, שנערכה תחת אבטחה מוגברת,[8] התקיימה מחוץ לאולם הפגנה בהשתתפות עשרות מפגינים, בהם חברי תנועת המחאה "אנאקספטבל", שקראו לשחרור החטופים מעזה והאשימו את נתניהו בהפקרתם.[4]
ביקורות
מיטל בלמס כהן, מומחית לתקשורת ופסיכולוגיה פוליטית באוניברסיטה העברית, טענה שהסרט לא צפוי לחולל שינוי מהותי בדעת הקהל הישראלית, אך בזירה הבין-לאומית הוא עשוי להשפיע על תפיסת הציבור את ישראל ואת אזרחיה דרך דמותו של נתניהו.[24]
בסקירת סרט שפורסמה באתר "ynet" על ידי אמיר בוגן, נכתב כי הסרט אינו אנטי-ציוני, הגון ומלא חמלה ורגיש לרחשי הציבור הישראלי.[9]
בביקורת על הסרט שפורסמה במגזין האמריקאי "וראייטי", הסרט תואר כתיעוד יוצא דופן ומהותי. צוין כי הסרט מצליח לבנות קייס חזק על הקשר בין פרשות השחיתות של נתניהו לבין מהלכיו הפוליטיים, כולל הארכת המלחמה בעזה. הוא מתואר כמסמך קולנועי מרתק, במיוחד בזכות השימוש בהקלטות מחקירות נתניהו. הביקורת מדגישה את כישוריו של נתניהו כשחקן פוליטי כריזמטי ומיומן, אך גם כמנהיג אוטוקרטי. בלום זוכה לשבח על יכולתה לחקור לעומק את היבטי הכוח והשחיתות.[5]
