עם כיבוש פולין על ידי הנאצים ב-1939 ברחו השניים עם להקת התיאטרון לברית המועצות והמשיכו בהופעותיהם. כאשר ניסו להצטרף לצבא הפולני הגולה, צבא אנדרס, העלילו עליהם שהם עריקים של הצבא האדום ועל כן נעצרו והושמו במחנה עבודה. ב-1946 זכו לחנינה ושבו להופיע במוסקבה וב-1948 הורשו השניים לצאת את ברית המועצות ושבו לפולין.
בשנת 1950 עלו השניים לישראל. כאן המשיכו להופיע ביחד וקצרו הצלחה רבה אולם עקב הגבלות שהטילה המדינה על הופעות בשפה היידית נאלצו לעזוב לארגנטינה. לבסוף הושגה בין הצמד למדינה פשרה לפיה הותר להם להמשיך ולהופיע, ובלבד שישלבו קטעים בעברית שאורכם יהיה שליש ממשך כל הופעה.
בתחילת 1960, בעקבות סכסוך ביניהם, הפסיקו דז'יגאן ושומאכר את הופעותיהם המשותפות, הצמד התפרק והם אף ניתקו כל קשר ביניהם. השניים לא הספיקו להשלים ביניהם ושומאכר נפטר בשנת 1961 ולאחר מכן הקים דז'יגאן תיאטרון קאמרי ברחוב מנדלי בתל אביב, והעלה בו את המופע "אל תמשכני בלשון",[1] ולאחריו מופעים נוספים.[2]
