ישראל שומאכר

ישראל שומאכר
לוחית זיכרון על ביתו של ישראל שומכר ברח' מהר"ל 17 בתל אביב
קברו של ישראל שומכר בקרית שאול

ישראל שוּמַאכֶרכתיב יידי: שומאַכער; י"ט בשבט תרס"ח, 22 בינואר 190821 במאי 1961) היה שחקן תיאטרון יידיש, זמר וקומיקאי יידישאי.

ביוגרפיה

שומאכר נולד כבן יחיד לפייקה ויעקב בלודז'. למד בגימנסיה עברית שבעיר. בנעוריו השתתף בחוג הדרמה שבגימנסיה, שם גילם תפקידים דרמטיים מרפרטואר התיאטרון הפולני ורכש ניסיון במשחק. עם תום לימודיו הצטרף ב-1928 לקליין קונסט טעאטער שהוקם על ידי משה ברודרזון שנה לפני כן. שם הכיר את צלינה סטאל שכתבה פזמונים לתיאטרון הפולני וכן תרגמה מיידיש לפולנית את המחזה "בר־כוכבא" מאת אברהם גולדפדן. שומאכר ביים את המחזה בתיאטרון העממי בלודז' ב-1933. בתיאטרון של ברודרזון הכיר שומאכר גם את שמעון דז'יגאן. בעקבות סיבוב הופעות של תיאטרון "הבימה" בפולין שהציג את "הדיבוק" החליטו דז'יגאן ושומאכר להקים יחד צמד קומי – דז'יגאן ושומאכר – שהפך לפופולרי ביותר.

בשנת 1931 עברו דז'יגאן ושומאכר לוורשה. השניים הופיעו על בימות אירופה ואף צילמו מספר סרטים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה (למשל, הסרט על חטא משנת 1936).

עם כיבוש פולין על ידי הנאצים ב-1939 ברחו השניים עם להקת התיאטרון לברית המועצות והמשיכו בהופעותיהם. כאשר ניסו להצטרף לצבא הפולני הגולה, צבא אנדרס, העלילו עליהם שהם עריקים של הצבא האדום ועל כן נעצרו והושמו במחנה עבודה. ב-1946 זכו לחנינה ושבו להופיע במוסקבה, וב-1948 הורשו השניים לצאת את ברית המועצות ושבו לפולין.

בשנת 1950 עלו השניים לישראל. בארץ המשיכו להופיע ביחד וקצרו הצלחה רבה, אולם עקב הגבלות שהטילה המדינה על הופעות בשפת היידיש נאלצו לעזוב לארגנטינה. לבסוף הושגה בין הצמד למדינה פשרה לפיה הותר להם להמשיך ולהופיע, ובלבד שישלבו קטעים בעברית, שאורכם יהיה שליש ממשך כל הופעה.

בתחילת 1960, בעקבות סכסוך ביניהם, הפסיקו דז'יגאן ושומאכר את הופעותיהם המשותפות, הצמד התפרק והם אף ניתקו כל קשר ביניהם. שומאכר הקים תיאטרון משלו, ובו העלה את המחזה "קידוש השם" מאת שלום אש. שומאכר היה נשוי לצלינה (1912–1994) ולשניים הייתה בת יחידה משותפת, לידיה אופיר (1936–2018), שהייתה אשתו השנייה של שייקה אופיר. נכדתו היא השחקנית קארין אופיר. שומאכר נפטר לאחר מחלת כליות בז' בסיוון ה'תשכ"א. הוא נקבר בבית העלמין קריית שאול בתל אביב.

לקריאה נוספת

  • דיאגו רוטמן, הבמה כבית ארעי - התיאטרון של דז'יגאן ושומאכר (1980-1927), הוצאת מאגנס, 2017.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים