PROFILPELAJAR.COM

ריכרד ניקולאוס פון קודנהובה-קלרגי
לידה	16 בנובמבר 1894; העיר טוקיו, האימפריה היפנית
פטירה	27 ביולי 1972 (בגיל 77); שרונס, אוסטריה
מדינה	אוסטריה, צ'כוסלובקיה, צרפת
מקום קבורה	Gruben
השכלה	אוניברסיטת וינה; האקדמיה הצבאית הטרזיאנית ;
מעסיק	אוניברסיטת ניו יורק
בן או בת זוג	Ida Roland (1915–28 במרץ 1951); Melanie Hoffmann (1969–?); Alexandra Bally (1952–21 בינואר 1968) ;
פרסים והוקרה	פרס קרל הגדול (18 במאי 1950); פרס סונינג (1965); מדליית הכסף הגדולה עם כוכב להוקרה על שירות הרפובליקה האוסטרית; עיטור מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה בדרגת מפקד בכיר; קצין בלגיון הכבוד; צלב המפקד של מסדר המצוינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה; אזרח כבוד של פרנקפורט ;

הרוזן ריכרד ניקולאוס פון קודנהובה-קלרגי (בגרמנית: Richard Nikolaus von Coudenhove-Kalergi, נולד ב-16 בנובמבר 1894, הלך לעולמו ב-27 ביולי 1972), היה מדינאי ופילוסוף אוסטרי. מספר שנים לאחר תום מלחמת העולם הראשונה, קונהובה-קלרגי יסד את 'התנועה הפאן-אירופית', והוא נחשב לאחד מחלוצי רעיון האיחוד האירופי, עשרות שנים לפני יסודו בפועל. קודנהובה-קלרגי הציע את המנון האיחוד הנוכחי: האודה לשמחה.

שנותיו המוקדמות

אביו של ריכרד פון קודנהובה-קלרגי, היינריך פון קודנהובה-קלרגי (1906-1859), היה דיפלומט בשירות החוץ של אוסטריה-הונגריה ממוצא רב-לאומי: מצד אחד - קודנהובה - משפחה פלמית שנמלטה לאוסטריה בעת המהפכה הצרפתית. מן הצד שני - קלרגי - מוצאו היה מכרתים, עם זיקה משפחתית הן לשושלת הקיסרית הביזנטית, הן לאריסטוקרטיה של ונציה. כן היו להיינריך שורשים נורווגיים, בלטיים, פולניים, צרפתיים וגרמניים. היינריך שלט ב-16 שפות והיה חובב מסעות נלהב. אמו של ריכרד, מיצוקו אאויאמה (1941-1874), הייתה בת למשפחת אנשי עסקים, בעלי קרקעות וסוחרי עתיקות מיפן, אשר בטוקיו בירתה ריכרד נולד. גם בהמשך חייו היו לריכרד קודנהובה-קלרגי קשרים ענפים עם יפן ועם יפנים, כולל מספר ביקורים, כמו גם חילופי רעיונות. ריכרד שהה בנעוריו בנחלת המשפחה ברונספרג (Ronsperg, אז באוסטריה-הונגריה, כיום פובזוביצה (Poběžovice) בצ'כיה). באותן שנים לימד אותו אביו רוסית והונגרית. כן דאג אביו לחישולו הגופני, בין היתר, הוא לקח אותו למסעות רגליים בכל מזג אוויר. בנוסף ריכרד קיבל באותן שנים שיעורי קליעה וסיוף. למרות שאביו מת בגיל צעיר יחסית, הוא הספיק לטייל עמו לא מעט ברחבי העולם, כולל אתונה, קונסטנטינופול, ריו דה ז'ניירו וטוקיו. ריכרד למד בגימנסיה בבריקסן (Brixen) שבדרום טירול (אז באוסטריה-הונגריה, כיום ברסנונה בצפון איטליה), ואחר כך למד, בין השנים 1908 ו-1913, באקדמיה התרזיאנית (Theresianische Akademie, על שם מריה תרזה) בווינה. כך, ריכרד תואר לימים כ'איחוד אירופי של איש אחד'.^[1] את לימודיו האקדמיים עשה באוניברסיטת וינה, והגיש את עבודת הדוקטורט בפילוסופיה ב-1917. באפריל 1915, במהלך לימודיו באוניברסיטה, נשא לאישה את השחקנית הוינאית אידה רולנד (Roland, 1951-1881), גרושה המבוגרת ממנה ב-13 שנה. נישואין אלה זכו ליחס שלילי במשפחתו, ואף להחרמתו הזמנית. בדצמבר 1921 קודנהובה-קלרגי הצטרף בווינה ללשכה המקומית של הבונים החופשיים, ולימים זכה לתמיכה ברעיונותיו מן הארגון בכלל, ומן הלשכה בפרט. עם זאת, בשנת 1926, כדי למנוע זיהוי של הפאן-אירופיות עם הארגון, עזב את הלשכה.

השקפותיו

בצעירותו, קודנהובה-קלרגי הושפע רבות מרעיונות כמו פציפיזם, ארגונים לאחדות עולמית ועוד. כך לדוגמה, קיבל בהתלהבות את ארבע עשרה הנקודות של וודרו וילסון, נשיא ארצות הברית. עם זאת, היה לדעותיו גוון אקסקלוסיבי ושמרני משהו, והוא שאף לדמוקרטיה מודרכת על ידי האליטות.

בשנים הראשונות לפעילותו, קודנהובה-קלרגי דגל בקיומן של חמש מדינות בלבד על פני כדור הארץ. האחת, אירופה המאוחדת, ביחד עם נחלותיהן האפריקניות של איטליה וצרפת, שהשתרעו, כללית, בחלקה הצפוני יותר של היבשת השחורה. מדינה נוספת אמורה הייתה להיות פאן-אמריקה. האימפריה הבריטית הייתה המדינה השלישית שחזה. ברית המועצות הייתה המדינה הרביעית, ומדינה פאן-אסיאתית, בעיקר בחלקה המזרחי של היבשת, בהנהגת סין ויפן - אמורה הייתה להיות החמישית. אנגלית נועדה לשמש כשפה בינלאומית, אותה אמורים היו ללמוד כל תושבי תבל, נוסף לשפת אימם. באשר לפאן-אירופה, הדגם שעמד לנגד עיניו היה מעין גרסה פדרלית של אוסטריה-הונגריה, בה בילה את רוב שנות צעירותו, עם שינויים ושיפורים מסוימים, וללא החסרונות אשר אפיינוה קודם מלחמת העולם הראשונה, מלחמה אשר הובילה לפירוקה של אותה אימפריה. בהזדמנויות אחרות הוא נשא עיניו, אם כי לא בהתבטאויות רשמיות, אל האימפריה של קרל הגדול כדגם לחיקוי. באשר לנושאי חברה וכלכלה, הוא האמין כי אינדיבידואליזם וסוציאליזם יכולים לשכון בכפיפה אחד. כן סבר כי קומוניזם וקפיטליזם יכולים להפרות האחד את השני, כשם שהרפורמציה אילצה את הקתוליות לערוך בדק בית. כללית, באשר לאירופה, הוא דגל במטבע יציב ובשוק נרחב ככל האפשר, כאמצעים אשר יאפשרו לאירופה לתפוס את מקומה הראוי בעולם.

בעקבות אביו, קודנהובה-קלרגי יצא כנגד שנאה על בסיס גזעי ודתי בכלל, וכנגד אנטישמיות בפרט. הוא סבר כי בהתגשמות רעיונותיו אודות איחוד אירופי צפונה ברכה גם ליהודים.

פעילות פוליטית פאן-אירופית

בין מלחמות העולם

בשנת 1922 יסד קודנהובה את 'האיחוד הפאן אירופי', במטרה - בימים שלאחר מהפכת אוקטובר - למנוע הגמוניה עולמית רוסית. קונדהובה-קלרגי עמד בראש אותו ארגון עד מותו ב-1972, ואז ירש ממנו את ראשות הארגון הארכידוכס אוטו פון הבסבורג, נסיך הכתר האוסטרו-הונגרי. בשנת 1923 פרסם מנשר במספר רב של שפות אירופיות ואחרות, כמו סינית ויפנית, אליו צורף טופס הצטרפות, להקמת 'התנועה הפאן-אירופית'. קודנהובה-קלרגי ותנועתו רכשו את תשומת לבם ואהדתם של אישים בולטים באירופה ובאמריקה. בין אלה היו אנשי רוח, כמו שטפן צווייג, תומאס מאן, היינריך מאן, פול קלודל, ארתור שניצלר, זיגמונד פרויד ואחרים. הרעיון והתנועה רכשו גם את אהדתם של אישים מן התחום הפיננסי, כמו הבנקאי הגרמני מקס ורבורג, אשר סייע כספית לתנועה, אנשי הכספים האמריקנים פאול ורבורג וברנרד ברוך ואחרים.

קודנהובה-קלרגי ניסה לרתום לארגונו ולרעיונותיו אישים פוליטיים אירופים בולטים. כך לדוגמה, הציע לאיגנץ זייפל (Ignaz Seipel), מי שהיה פעמיים, בשנות העשרים, הקנצלר האוסטרי, את ראשות סניף התנועה בארצו, ונענה ברצון. תומכים אחרים באו מחוגים פוליטיים מגוונים. בין אלה היו קרלו ספורצה (Sforza), שר החוץ האיטלקי בתחילת שנות העשרים, אשר היה אנטי פשיסטי, ומן הצד המנוגד, היילמאר שאכט, שר הכלכלה, באמצע שנות השלושים, בגרמניה הנאצית. כן השפיעו רעיונותיו של קודנהובה-קלרגי על אריסטיד בריאן, זוכה פרס נובל לשלום ב-1926, ומי שהיה שר החוץ הצרפתי בסוף שנות העשרים, ובנוסף, קודם לכן היה מספר פעמים ראש הממשלה. בשנת 1929 בריאן הציע להקים איחוד אירופי כחלק מחבר הלאומים, וב-17 במאי 1930, בריאן הוציא תזכיר ובו הצעה לארגון משטר פדרלי כלל אירופי. עם זאת, לא צלחה פנייתו לטומאש מסריק, נשיא צ'כוסלובקיה, כמו גם לאדווארד בנש, ראש הממשלה. יחס שלילי עוד יותר כלפי קודנהובה-קלרגי והפאן אירופיות הפגין אדולף היטלר, אשר תיעב את הקוסמופוליטיות ברעיונותיו של הראשון, אותו תיאר כ"ממזר חסר שורשים". כמו כן, למרות שכאמור קודנהובה-קלרגי עזב את 'הבונים החופשיים' עוד בטרם עלו הנאצים לשלטון, זיהו אלה האחרונים את רעיונותיו עם אלה של 'הבונים', אותם הם רדפו ודיכאו.

באפריל 1924 קודנהובה-קלרגי יסד וערך את הביטאון "פאן-אירופה" (Paneuropa), אשר הופיע עד שנת 1938, ובו גם היה הכותב הראשי.

בין השנים 1925 ו-1928 כתב קודנהובה-קלרגי את עבודתו העיקרית: "מאבק לפאן-אירופה" (בגרמנית: Kampf um Paneuropa), בשלושה כרכים. בשנת 1926 התכנס בווינה הקונגרס הפאן-אירופי הראשון, בו נטלו חלק כ-2,000 נציגים. קודנהובה-קלרגי נבחר על ידי אותם נציגים לנשיא המועצה המרכזית, והחזיק בתפקיד זה עד למותו ב-1972.

בתקופה הנאצית

ער לתיעוב שהנאצים חשו כלפיו וכלפי רעיונותיו, לאחר האנשלוס, נמלט קודנהובה-קלרגי מאוסטריה לצ'כוסלובקיה, ובהמשך לצרפת. לאחר המערכה על צרפת ונפילתה בידי הגרמנים, נמלט לארצות הברית דרך שווייץ ופורטוגל. למרות שמלחמת העולם השנייה הייתה אז בעיצומה, קודנהובה-קלרגי המשיך להטיף לאחדות אירופית, זו הפעם על בסיס הציר פריז-לונדון. לאחר חתימת האמנה האטלנטית, קודנהובה-קלרגי הוציא תזכיר אודות עצמאות לאוסטריה לאור עקרונותיה, אותם אימץ. בתזכיר זה, אותו שלח לווינסטון צ'רצ'יל ולפרנקלין דלאנו רוזוולט, הוא הציע את עצמו לתפקיד ראש הממשלה הגולה (ההיפותטית) של אוסטריה. אולם שני הנמענים נמנעו מלאמץ את תוכן המסמך, בעוד אוסטריה מהווה חלק בלתי נפרד מן הרייך השלישי. בשנת 1944 הוא פרסם את ספרו "מסע צלב לפאן-אירופה" (באנגלית: Crusade for Paneurope). ב-22 ביולי 1943 נשלל מקודנהובה-קלרגי תואר הדוקטור מאוניברסיטת וינה בשל היותו של בעליו 'בלתי ראוי', וזה הוחזר לו לבסוף ב-15 במאי 1955. בעת גלותו באמריקה, החל מ-1942 ועד חזרתו לצרפת ב-1945, קודנהובה-קלרגי לימד באוניברסיטת ניו יורק, אשר גם מינתה אותו לפרופסור בהיסטוריה בשנת 1944.

לאחר מלחמת העולם השנייה

עם תום מלחמת העולם השנייה זכו רעיונות האיחוד האירופי לעדנה, וכעת אף נהנו מתמיכתם של חלק מחשובי המנהיגים של בעלות הברית. הארי טרומן אף הכריז, לאחר שקרא מאמר של קודנהובה-קלרגי בשבועון קולייר'ס (Collier's), בדצמבר 1945, שמדיניותה הרשמית של ארצות הברית תעודד רעיונות אלה. גם וינסטון צ'רצ'יל הביע בנאום בציריך, ב-19 בספטמבר 1946 (מועד בו לא כיהן כראש ממשלת בריטניה), תמיכה דומה, ואף ציין במפורש את קודנהובה-קלרגי, לצד בריאן, כאישים אשר תרמו רבות להפצת הרעיון. בנובמבר 1946 ובאביב 1947 הפנה קודנהובה-קלרגי קריאה לחברי הפרלמנטים האירופיים במטרה לקדם את רעיון האיחוד. ואכן, קריאתו נשאה פרי עם ייסוד 'האיחוד הפרלמנטרי האירופי' (באנגלית: European Parliamentary Union, EPU), אשר באופן רשמי נחשב לגוף פרטי. וועידת היסוד של האיחוד נערכה בגסטד שבשווייץ ב-4 וב-5 ביולי 1947. וועידה כוללת התכנסה כחודשיים אחר כך, ב-8 עד 12 בספטמבר. בשנים הבאות, עם גבור מגמת האיחוד באירופה: קהילת הפחם והפלדה האירופית, הקהילה הכלכלית האירופית (ידועה גם בשם השוק האירופי המשותף) ועוד, זכה קודנהובה-קלרגי להכרה כאחד מאבות הרעיון שבבסיסם, ולעיטורים וכיבודים בהתאם.

המנון האיחוד האירופי ו'יום אירופה'

בשנת 1929 הציע קודנהובה-קלרגי את 'האודה לשמחה', עיבוד של לודוויג ון בטהובן לשיר שכתב פרידריך שילר, כהמנון אירופה. בשנת 1955 הוא חזר על הצעתו. בשנת 1985, כ-13 שנים לאחר מותו של קודנהובה-קלרגי, המנגינה אכן הפכה להמנון הרשמי של האיחוד האירופי (ללא המילים, בשל ריבוי הלשונות באיחוד). עוד קודם לכן, ב-1972, הפכה האודה להמנון מועצת אירופה. בשנת 1932, הציע קודנהובה-קלרגי את ה-17 במאי (יום השנה לתזכיר של בריאן, ר' למעלה) כיום אירופה (אשר מצוין בפועל ב-9 במאי, בו נפל המשטר הנאצי).

כתביו

Adel (1922)
Ethik und Hyperethik (1922); Héros ou Saint (1929), the Cahiers Internationaux series of the publisher Les Editions Rieder, 7, Place Saint-Sulpice, Paris
Pan-Europa (1923), Paneuropa Verlag; Pan-Europe (1926)
Krise der Weltanschauung (1923)
Pazifismus (1924)
Deutschlands Europäische Sendung. Ein Gespräch (1924)
Praktischer Idealismus (1925)
Kampf um Paneuropa (3 Volumes, 1925–28)
Held oder Heiliger (1927)
Brüning – Hitler: Revision der Bündnispolitik (1931), Paneuropa-Verlag
Stalin & Co. (1931)
Gebote des Lebens (1931)
Los vom Materialismus! (1931)
La lutte pour l'Europe (1931)
Revolution durch Technik (1932)
Gegen die Phrase vom jüdischen Schädling (1933), יחד עם היינריך מאך, לאון פויכטונגר, מקס ברוד וארתור הוליצ'ר (Holitscher)
Europa erwacht! (1934)
Judenhaß von heute: Graf H. Coudenhofe-Kalergi. Das Wesen des Antisemitismus (1935)
Europa ohne Elend: Ausgewählte Reden (1936)
Judenhaß! (1937)
Totaler Staat – Totaler Mensch (1937), Paneuropa Verlag; Totaler Mensch – Totaler Staat (1939), Herold Verlag; Totaler Mensch – Totaler Staat (1965), Herold Verlag
The Totalitarian State Against Man (1938), London, Frederick Muller Ltd.
Europe Must Unite
Die europäische Mission der Frau (1940)
Kampf um Europa (1949)
Ida Roland: In Memoriam (1951)
Die Europäische Nation (1953)
Der Gentleman (1953)
An Idea Conquers the World, הקדמה: וינסטון צ'רצ'יל (1953)
Vom Ewigen Krieg zum Großen Frieden (1956)
Eine Idee erobert Europa (1958)
From War to Peace (1959)
Ein Leben für Europa (1966)
Für die Revolution der Brüderlichkeit (1968), Zurich, Verlag Die Waage
nihongo|Bi no Kuni – Nihon heno Kikyou |, (1968), Tokyo, Kajima Institute Publishing
Weltmacht Europa (1971)

לקריאה נוספת

באנגלית:

Burleigh, Michael (2001), The Third Reich: A New History, Hill and Wang

Chambers, Whittaker (בינואר 1944), Historian and History Maker, The American Mercury {{citation}}: (עזרה)

Churchill, Winston S. (2003), Never Give In!: The Best of Winston Churchill's Speeches, Hyperion

Coudenhove-Kalergi, Richard Nikolaus (1953). An Idea Conquers the World. London: Hutchinson. (New York: Roy Publishers)

Denslow, William R. (1957). 10,000 Famous Freemasons. Richmond, Virginia: Macoy Publishing & Masonic Supply Co., Inc. (with an introduction by Harry S. Truman)

Dorril, Stephen (2000), MI6: Inside the Covert World of Her Majesty's Secret Intelligence Service, Free Press

Gehler, Michael. "A Visionary proved Himself to be a Realist: Richard N. Coudenhove-Kalergi, Austria, and the "United States of Europe", 1923–2003" (PDF). Europe on its Way to Unity. From Richard Coudenhove-Kalergi's Pan-European Vision to the Treaty of Athens. Tokai University Human Security review [2004/2005], No. 9. pp. 171–186. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2011-09-30. נבדק ב-2014-11-04.

Hewitson, Mark; D'Auria, Matthew, eds. (2012), Europe in Crisis: Intellectuals and the European Idea, 1917–1957, Berghahn Books, ISBN 9780857457288

Hirakawa, Hitoshi (2011). "English Edition: Dr. Morinosuke Kajima and Pan-Asianism" (PDF). SGRA Report No. 58. Atsumi International Scholarship Foundation (AISF) / Sekiguchi Global Research Association (SGRA). pp. 37–77. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2014-11-29. נבדק ב-17 בנובמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)

Jajeśniak-Quast, Dagmara (2010), "Polish Economic Circles and the Question of the Common European Market after World War I", Einzelveröffentlichungen des Deutschen Historischen Instituts Warschau Bd. 23, Fibre-Verlag, ISBN 9783938400586

Johnston, William M. (1983), The Austrian Mind: An Intellectual and Social History, 1848–1938, University of California Press

Langmuir, Gavin I., History, Religion, and Antisemitism

Levy, Jonathan (2007). The Intermarium: Wilson, Madison, and East Central European Federalismahren. Universal-Publishers. ISBN 9781581123692. The role of Count Coudenhove-Kalergi in east central European federalism is reexamined.

Lipgens, Walter; Loth, Wilfried, eds. (1988), Documents on the History of European Integration, Volume 3: The Struggle for European Union by Political Parties and Pressure Groups in Western European Countries 1945–1950, Walter de Gruyter

Lipgens, Walter, ed. (1984), Documents on the History of European Integration, Volume 1: Continental Plans for European Union 1939–1945, Walter de Gruyter

Mazower, Mark (2013), Hitler's Empire: Nazi Rule in Occupied Europe, Penguin UK, ISBN 9780141917504

Pempel, T.J.; Lee, Chung-Min (2012), Security Cooperation in Northeast Asia: Architecture and Beyond, Routledge, ISBN 9781136309847

Persson, Hans-Åke; Stråth, Bo (2007). Reflections on Europe: Defining a Political Order in Time and Space. Europe plurielle / Multiple Europes. Vol. 37. Bruxelles, Bern, Berlin, Frankfurt am Main, New York, Oxford, Wien: Peter Lang. ISBN 9789052010656.

Robertson, Ritchie (1999), The "Jewish Question" in German Literature, 1749–1939: Emancipation and Its Discontents, Oxford University Press

Rosamond, Ben (2000), Theories of European Integration, Palgrave Macmillan

Weigall, David; Stirk, Peter M. R., eds. (1992), The Origins and Development of the European Community, Leicester: Leicester University Press

בגרמנית:

Coudenhove-Kalergi, Richard Nikolaus (1925). Praktischer Idealismus [Practical Idealism]. Wien-Leipzig: Pan-Europa-Verlag. UBR069031840355. נבדק ב-2014-11-07.

Duchhardt, Heinz (2005). Option Europa: deutsche, polnische und ungarische Europapläne des 19. und 20. Jahrhunderts Band 2. Vandenhoeck & Ruprecht. ISBN 9783525362877.

Kosch, Wilhelm, ed. (2003). Deutsches Literatur-Lexikon. das 20. Jahrhundert Band 5: Butenschön – Dedo. Walter de Gruyter. ISBN 9783110961119.

Pernhorst, Christian (2008). Das paneuropäische Verfassungsmodell des Grafen Richard N. Coudenhove-Kalergi. Nomos Verlag. ISBN 9783832932022.

Schwarz, Dieter (1938). Die Freimaurerei: Weltanschauung, Organisation und Politik. Berlin: Franz Eher Nachfolger GmbH. (הקדמה מאת ריינהרד היידריך)

Ziegerhofer, Anita (2004). Botschafter Europas: Richard Nikolaus Coudenhove-Kalergi und die Paneuropa-Bewegung in den zwanziger und dreissiger Jahren. Wien: Böhlau Verlag. ISBN 9783205772170.

Zuber, Otto (1995). "RICHARD NIKOLAUS Graf COUDENHOVE-KALERGI als Freimaurer". Jahrbuch der Forschungsloge Quatuor Coronati. Vol. 32. Bayreuth: Forschungsloge Quatuor Coronati.

בצרפתית:

Guieu, Jean-Michel; Le Dréau, Christophe (2009). Le " Congrès de l'Europe " à La Haye (1948–2008). Euroclio series. Vol. 49. Bruxelles, Bern, Berlin, Frankfurt am Main, New York, Oxford, Wien: Peter Lang. ISBN 9789052015736.

Jilek, Lubor. "Pan-Europe de Coudenhove-Kalergi: l'homme, le projet et le mouvement paneuropéen" (PDF). Tokai University Human Security review [2004/2005], No. 9. pp. 205–209. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2011-09-30. נבדק ב-2014-11-04.

ביפנית:

Tozawa, Hidenori (2013a). ミツコ・クーデンホーフ・カレルギー (青山光子). Richard Coudenhove-Kalergi Forum (School of Law, Tohoku University). נבדק ב-31 באוקטובר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
Tozawa, Hidenori (2013b). リヒャルト・クーデンホーフ・カレルギー. Richard Coudenhove-Kalergi Forum (School of Law, Tohoku University). נבדק ב-4 בנובמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
Tozawa, Hidenori (2013c). クーデンホーフ・カレルギーと鹿島守之助. Richard Coudenhove-Kalergi Forum (School of Law, Tohoku University). נבדק ב-17 בנובמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
Tozawa, Hidenori (2013d). クーデンホーフ・カレルギーと創価学会. Richard Coudenhove-Kalergi Forum (School of Law, Tohoku University). נבדק ב-17 בנובמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
第3話鹿島平和賞授賞の舞台. Kajima MONTHLY REPORT DIGEST. Kajima Corporation. באפריל 2005. נבדק ב-17 בנובמבר 2014. {{cite journal}}: (עזרה)