PROFILPELAJAR.COM

רוזה אוסלנדר
Rose Ausländer
	רוזה אוסלנדר בשנת 1914
לידה	11 במאי 1901; צ'רנוביץ, האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה	3 בינואר 1988 (בגיל 86); דיסלדורף, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
שם לידה	רוזלי בֵּאַטריס רות שרצר
מדינה	ברית המועצות, רומניה, ארצות הברית, גרמניה
מקום קבורה	Jewish Cemetery (Düsseldorf)
מקום לימודים	אוניברסיטת צ'רנוביץ
שפות היצירה	גרמנית
תקופת הפעילות	מ-1921
פרסים והוקרה	פרס דרוסטה (1967); פרס הספרות של האקדמיה הבווארית לאמנויות יפות (1984); פרס רוסויטה (1980); פרס אידה דהמל לספרות (1977); פרס אנדריאס גריפיוס (1977); צלב המפקד של מסדר המצוינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה ;
חתימה

רוזה אוסלנדר (בגרמנית: Rose Ausländer;‏ 11 במאי 1901 – 3 בינואר 1988) הייתה משוררת יהודייה אשר כתבה בשפה הגרמנית והאנגלית. חיה בארצות הברית, ברומניה ובגרמניה.

קורות חיים

ילדותה ונעוריה

רוזה נולדה בשם רוזלי בֵּאַטריס רות שרצר (Rosalie Beatrice Ruth Scherzer) בצ'רנוביץ, בירת בוקובינה, אז חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית. אביה, זיגמונד שֶרצר, היה נצר למשפחה יהודית אדוקה מקהילת חסידי סדיגורה ועבד כנציג מורשה חתימה (בגרמנית - "פרוקוריסט") של חברה ליבוא ויצוא. בחברה בה עבד הכיר את אשתו ואמה של רוזה, אתי רבקה לבית בינדר. אוסלנדר גדלה בבית יהודי ליברלי-נאור, שבו במקביל להערצת התרבות הגרמנית והמערבית ולרגשי הנאמנות למולדת - הקיסרות האוסטרו-הונגרית, הקפידו על שמירת המסורת היהודית. במהלך מלחמת העולם הראשונה, בשנת 1916, כשהעיר צ'רנוביץ נכבשה זמנית על ידי הצבא הרוסי, נמלטה המשפחה תחילה לבודפשט, בירת הונגריה, שהייתה גם היא חלק מהאימפריה ההבסבורגית ולאחר מכן לווינה. בשנים 1919–1920 למדה שם בבית ספר למסחר. בשנת 1920 חזרה המשפחה לצ'רנוביץ, שהפכה אז לחלק מרומניה, הא מצאה משרה במשרד עורכי דין והחלה במקביל לימודי ספרות ופילוסופיה באוניברסיטת צ'רנוביץ. אולם בעקבות מות אביה באותה השנה הפסיקה את לימודיה. בשנת 1921, משכנעת אותה אימה, עקב מצבם הכלכלי הקשה, להגר לארצות הברית. היא היגרה לארצות הברית יחד עם ידידה ובעלה לעתיד, שהכירה באוניברסיטה, איגנץ אוסלנדר.

בארצות הברית

בארצות הברית עבדה אוסלנדר כמזכירה וכעורכת בעיתון Westlicher Herold. באותה תקופה היא התחילה לכתוב שירים בגרמנית. ב-1923 עברה לניו יורק, החלה לעבוד כפקידה בבנק וב-19 באוקטובר אותה שנה נישאה לחברה איגנץ אוסלנדר. כבר בשנת 1926 נפרדו השניים ובאותה השנה זכתה באזרחות אמריקנית.

ב-1927 פורסם קובץ שיריה הראשון ב-Amerika-Herold-Kalender. באותה שנה חזרה לביתה בצ'רנוביץ ונשארה שם שמונה חודשים על מנת לסעוד את אימה החולה. במהלך שהותה בצ'רנוביץ הכירה את העיתונאי והגרפולוג הליוס הכט והשניים הגיעו לארצות הברית בסוף שנת 1928. בארצות הברית פרסמה שירים ופיליטונים בעיתונים שונים בשפה הגרמנית. אוסלנדר התגרשה רשמית מאיגנץ אוסלנדר במאי 1930 ולמרות זאת החליטה לשמור על השם "אוסלנדר".

ברומניה

בתחילת 1931 חזרה אוסלנדר שוב לצ'רנוביץ לטפל באימה והכט התלווה אליה. כאן עבדה כמורה לאנגלית, מתרגמת ועיתונאית. במקביל היא פרסמה את שיריה בעיתונים, בכתבי עת ובאנתולוגיות. בשנת 1934 איבדה את אזרחותה האמריקנית מאחר ששהתה מחוץ לארצות הברית למעלה משלוש שנים. ב-1935 נפרדה מחברה הליוס הכט ועברה להתגורר בעיקר בבוקרשט, שם עבדה כמזכירה במפעל כימי. ב-1939 היא פרסמה את ספר השירה הראשון שלה "הקשת בענן" (Der Regenbogen) בצ'רנוביץ. הספר זכה לביקורות חיוביות בעירה, אך לא עורר התעניינות בגרמניה הנאצית ובאוסטריה. ביוני 1940 פלשו הסובייטים לצפון בוקובינה ולצ'רנוביץ. אוסלנדר ששהתה באותה עת בעיר נעצרה ונחקרה בידי הנ.ק.ו.ד., שהאשים אותה בהיותה מרגלת אמריקאית. לאחר ארבעה חודשי מעצר שוחררה ומצאה עבודה כאחות במרפאה. ביולי 1941 עם כניסתה של רומניה למלחמת העולם השנייה, כבש הצבא הרומני את צ'רנוביץ ואוסלנדר הועברה, כיהודים רבים בעיר לגטו. בגטו הועסקה בעבודות כפייה, היא ומשפחתה מצאו מקלט במרתף של מפעל וחיו תחת איום הגירוש לטרנסניסטריה. בגטו פגשה את פאול צלאן, שהרשים אותה מאוד. השיחות הרבות שניהלו השניים על שירה וכתיבה השפיעו על כתיבתה. את חוויותיה בתקופת המלחמה תיארה באוסף השירים "מוטיבים מן הגטו" (Ghettomotive).

באפריל 1944 נכבשה העיר מחדש בידי הצבא האדום, אוסלנדר יצאה ממחבואה ומצאה משרה בספרייה העירונית. בדצמבר 1945 הגישה לשלטונות הסובייטים בקשה להגר לרומניה. באוגוסט 1946 היא הגיעה לבוקרשט ובספטמבר יצאה במעמד של עקורה (Displaced Person) לניו יורק.

שוב בארצות הברית

אוסלנדר שבה לניו יורק וקיבלה שוב אזרחות אמריקנית. היא לא הספיקה להביא את אמה אליה בטרם זו נפטרה בשנת 1947 ברומניה. פטירתה של אמה גרמה לה למשבר נפשי שנמשך כשנה, בתקופה זו אף כתבה מספר שירים על הקשר הנפשי העמוק לאמה. התנסותה בימי מלחמת העולם השנייה גרמה לרתיעה מהשפה הגרמנית ובשנים 1949 עד 1956 היא כתבה שירה רק באנגלית. בשנת 1953 מצאה משרה כמזכירה בחברת שילוח, בה עבדה עד פרישתה מסיבות בריאותיות בשנת 1961.

פגישותיה עם המשוררת האמריקאית מריאן מור ועם פאול צלאן ב-1956 עודדו אותה לשוב ולכתוב בגרמנית. במהלך החודשים מאי עד נובמבר 1957 טיילה במספר מדינות באירופה - מיוון בדרום ועד נורווגיה בצפון. בתקופה זו הזדמן לה לפגוש את פאול צלאן שלוש פעמים והוא גרם לה לשנות את כתיבתה לסגנון מודרני יותר.

במאי 1963 היא פגשה את אחיה ומשפחתו באוסטריה, לאחר שהלה עזב את רומניה. מכיוון שלא התאקלמה בארצות הברית עזבה בשנת 1964 את ניו יורק ועברה לווינה. באותה שנה אף הגיעה לביקור בן ארבעה שבועות בישראל. האווירה האנטישמית והפרובינציאליות של וינה גרמו לה לעזוב את העיר ולעבור לגרמניה.

בגרמניה

ב-1965 התפרסם בווינה ספר שיריה השני "קיץ עיוור" (Blinder Sommer) והיא עברה להתגורר בעיר דיסלדורף בגרמניה, שבה התגוררו רוב ידידיה ומכריה. היא קיבלה אזרחות גרמנית ובשנת 1966 הוענקו לה פיצויים וקיצבה חודשית על ידי שלטונות גרמניה על סבלה בשואה. בזכות כך יכלה אוסלנדר לממן נסיעות רבות ברחבי אירופה, בעיקר לאיטליה, שם נהנתה לשהות, למרות שלא דיברה איטלקית. לארצות הברית הגיעה בפעם האחרונה לביקור בן שנה ב-1968. בסוף שנת 1972 עברה להתגורר בבית האבות של הקהילה היהודית בדיסלדורף. כאן חלה עבורה תקופת הכתיבה הפורייה ביותר בחייה - עד מותה יצרה עוד כ-20 ספרי שירה. משנת 1976 החלו יצירותיה להיות מוכרות ומוערכות בגרמניה הודות לדוקטור הלמוט בראון שהוציא לאור את שיריה בהוצאת הספרים שלו. בשנה זו יצא אור אוסף ראשון של שיריה. בשנת 1977 יצא לאור בלונדון ספר השירים Doppelspiel. Selected Poems ("משחק כפול. שירים נבחרים"); היה זה הספר הראשון שפורסם בחו"ל. באותה שנה לקתה אוסלנדר בשבר בצוואר הירך ממנו לא החלימה כראוי, על כן הייתה מרותקת לחדרה עד יום מותה. עקב מחלתה היא הסתגרה יותר ויותר בתוך עצמה ובשנותיה האחרונות הייתה בקשר רק עם אחיה, מקס שרצר, שהתגורר בניו יורק ועם הלמוט בראון. לבראון הכתיבה את שיריה כאשר לקתה בדלקת מפרקים ולא יכלה לכתוב יותר בכוחות עצמה. את שירה האחרון הכתיבה ביוני 1986. אוסלנדר נפטרה בדיסלדורף בשנת 1988 ונקברה בבית העלמין היהודי בעיר.

שתי המזוודות של רוזה אוסלנדר, שהיו רוב רכושה ועימן נדדה ממדינה למדינה, עברו לאחר מותה לאחיה מקס בניו יורק. לאחר מותו הועברו המזוודות ושאר אוסף כתביה למכון היינריך היינה בדיסלדורף.

פרסים והוקרה

בפרס הראשון על כתיבתה זכתה בשנת 1966 ובסך הכל קיבלה תשעה פרסים שונים. בשנת 1984 הוענקו לה שני הפרסים הבולטים ביותר - הפרס לספרות של האקדמיה הבווארית לאמנות וצלב ההוקרה של גרמניה, שהוענק לה אישית על ידי נשיא גרמניה דאז, קרל קרסטנס.

יצירותיה

Der Regenbogen (קשת בענן), 1939
Nachtzauber (קסם הלילה), 1956
Blinder Sommer (קיץ עיוור), 1965
36 Gerechte (צדיקים 36), 1967
Ohne Visum (ללא אשרה), 1974
Andere Zeichen (סימנים אחרים), 1975
Gesammelte Gedichte (אוסף שירים), 1976
Noch ist Raum (יש עוד מקום), 1976
Doppelspiel (משחק כפול), 1977
Aschensommer (קיץ של אפר), 1978
Mutterland (ארץ אמי), 1978
Es bleibt noch viel zu sagen (יש עוד הרבה לומר), 1978
Ein Stück weiter (כברת דרך הלאה), 1979
Einverständnis (הסכמה), 1980
Mein Atem heißt jetzt (הבל פי נקרא עכשיו), 1981
Im Atemhaus wohnen (לגור בבית הנפש), 1981
Einen Drachen reiten (לרכב על עפיפון), 1981
Mein Venedig versinkt nicht (ונציה שלי לא טובעת), 1982
Südlich wartet ein wärmeres Land (דרומה ממתינה ארץ חמה), 1982
So sicher atmet nur Tod (רק המוות נושם בביטחון), 1983
Ich spiele noch (אני עוד משחקת), 1987
Der Traum hat offene Augen (לחלום עיניים פקוחות), 1987

לאחר מותה ערך ופרסם הלמוט בראון את כל שיריה ב-16 כרכים:

Treffpunkt der Winde (מקום מפגש הרוחות), 1991
Wir wohnen in Babylon (אנו גרים בבבל), 1992
Hinter allen Worten (מעבר לכל המילים), 1992
Die Sonne fällt (השמש נופלת), 1992
Gelassen atmet der Tag (היום נושם לו נינוח), 1992
Wir ziehen mit den dunklen Flüssen (אנו זורמים בנהרות כהים), 1993
Die Musik ist zerbrochen (המוזיקה נשברה), 1993
Wir pflanzen Zedern (אנו נוטעים ארזים), 1993
Sanduhrschritt (בקצב שעון החול), 1994
Denn wo ist Heimat? (כי היכן המולדת?), 1994
Brief aus Rosen (מכתב מוורדים), 1994
Und nenne dich Glück (וקרא לך מזל), 1994
Schweigen auf deine Lippen (שתיקה על שפתיך), 1994
The Forbidden Tree. Englische Gedichte (העץ האסור, שירים באנגלית), 1995
Die Nacht hat zahllose Augen (איספור עיניים ללילה), 1995
Schattenwald (יער מוצל), 1995
Regenwörter (מילות גשם) . 2007 - "מילות גשם" : הספר יצא לאור בעברית ב-2016 בתרגומה של דינה פון-שוורצה, בהוצאת קשב לשירה.