יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
	הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.	עריכה

רובן דריו
Rubén Darío

לידה	18 בינואר 1867 סיודאד דריו, ניקרגואה
פטירה	6 בפברואר 1916 (בגיל 49) לאון, ניקרגואה
שם לידה	Félix Rubén García Sarmiento
מדינה	ניקרגואה
מקום קבורה	קתדרלת לאון
שם עט	El Príncipe de las Letras Castellanas, El Padre del Modernismo
שפות היצירה	ספרדית
יצירות בולטות	Azul, Cantos de vida y esperanza, Prosas profanas y otros poemas
בן או בת זוג	Rafaela Contreras (1890–1893) Rosario Murillo (1893–?) Francisca Sánchez del Pozo (1899–1916)
חתימה

פליקס רובן גרסיה סרמיינטו (בספרדית: Félix Rubén García Sarmiento) הידוע גם בשם רובן דריו (Rubén Darío‏; 18 בינואר 1867 - 6 בפברואר 1916) היה משורר ניקרגואי, שנחשב לאחד ממבשרי תחילתה של הספרות הספרדית המודרנית. השפעתו של דריו על ספרות ספרד במאה ה-20 הייתה עצומה, ורבים חושבים שאין רבה ממנה. הוא זכה לכינוי "הנסיך של השפה הספרדית".

מנואל גרסיה ורוסה סרמיינטו, הוריו של דריו, נישאו ב-26 באפריל 1866, בלאון, לאחר קבלת הסכמתו ההכרחית של כומר מוסמך, משום שהיו קרובי משפחה מדרגה שנייה. בכל אופן, התנהלותו של מנואל, שצרך אלכוהול באופן מוגזם והשתמש תכופות בשירותיהן של יצאניות, הניעה את רוסה לנטוש את חיי הזוגיות שלה לעיר מטאפה שבמחוז מטגלפה, שם הביאה לעולם את רובן. הזוג הצעיר השלים ונולדה בתם השנייה, קנדידה רוסה, אך היא מתה מספר ימים לאחר היוולדה. נישואיהם של מנואל ורוסה התדרדרו פעם נוספת, עד שרוסה עזבה את מנואל ועברה להתגורר אצל דודתה, ברנרדה סרמיינטו, שגרה באותה התקופה עם בעלה, אלוף המשנה פליקס ראמירז רדמגיל. דודתה של רוסה, בדומה לרוסה עצמה, התגוררה בלאון. לאחר תקופה קצרה, רוסה סרמיינטו נכנסה למערכת יחסים עם גבר אחר, ועברה להתגורר איתו בסאן מרקוס דה קולון שבהונדורס.

למרות שבעקבות טבילתו, שם משפחתו של רובן היה גרסיה, משפחת אביו הייתה ידועה בשם דריו למשך דורות רבים.

רובן דריו בילה את ילדותו בעיר לאון. הוא גדל שם עם דודה ודודתה של אמו, פליקס וברנרדה, אותם החשיב דריו, במהלך ילדותו, כהוריו. עם אמו, שוחח לעיתים רחוקות בלבד, משום שגרה בהונדורס או עם אביו, שנהג לקרוא לו "דוד מנואל".

למרות שעל שנותיו הראשונות לא ידוע הרבה, מתועד שלאחר מותו של פליקס ראמירז, בשנת 1871, המשפחה נאלצה לעבור תקופה קשה מבחינה כלכלית, ובני המשפחה שקלו לשלוח את רובן הצעיר ללימודי חייטות. בהתאם לעצת הביוגרף שלו, אדלמירו טורס, סייע רובן לכמה בתי ספר בלאון, ולאחר מכן, בשנים 1879–1880, חונך על ידי ישועיים.

כילד מפותח מן הרגיל בתחום הקריאה (לפי הצהרתו, למד לקרוא בגיל 3), כתב רובן את שירו הראשון: סונטה, שנכתבה על ידו בשנת 1879 שמורה עד היום. לראשונה, בשנת 1880, בהיותו בן 13 בלבד, הוציא לאור את אחת מיצירותיו בעיתון. האלגייה דמעה אחת, פורסמה בעיתון היומי אל טארמומאטרו. מאוחר יותר, שיתף פעולה גם עם אל אלסיו, עיתון ספרותי בלאון, וזכה לכינוי "המשורר הצעיר". לפי תאודוסיו פרננדז, היתרון בשיריו הראשונים של רובן הוא סגנונם המודרני באותה התקופה. כמו כן, משוררים רבים, וביניהם ז'וסה זורילה, רמון דה קאמפוואמור, גספר נונז דה ארס וונטורה דה לה וגה.

בשנת 1881, פורסם מאמרו אל ג'אסיטה, בו כביכול חתומה חשיבתו הקלאסית באותה התקופה, דבר שהוביל לעוינות מצב הכנסייה הקתולית. ז'ואן מונטלבו, סופר אקוודורי, היה מושא ההערצה הגדול ביותר של רובן. רובן אף חיקה את סגנון הכתיבה של מונטלבו בכוונה תחילה במאמריו הראשונים. ביותו בן 14, רצה רובן להוציא לאור את ספרו הראשון, שירי ומאמרי פרוזה, שלא פורסם עד יום השנה החמישים למותו. הוא ניחן בזיכרון ויצירתיות לא רגילים, והוזמן לעיתים קרובות להקריא שירה במפגשים חברתיים ואירועים ציבוריים.

באותה השנה עבר להתגורר רובן במנגואה עקב בקשותיהם של פוליטיקאים ליברליים, שבעקבות כישרון הכתיבה שלו, ישלח רובן ללימודי שירה על חשבון משרד האוצר. בכל אופן, סגנונו הלא קלריקלי לא זכה לאהדתו של נשיא הקונגרס, והבעיה נפתרה בכך שרובן נשלח ללמוד בעיר הניקרגואית, גרנדה. רובן, בכל אופן, העדיף להישאר במנגואה והמשיך בשיתוף הפעולה עם העיתונים אל פרוקאריל ואל פורבניר דה ניקרגואה. במנגואה, התאהב רובן בנערה בת 11, רוסריו אמלינה מורילו, אותה רצה לשאת לאישה.

באל סלוודור, ז'קווין מנדז, משורר שלקח את דריו תחת חסותו, הכיר לדריו הצעיר את נשיא הרפוקבליקה, רפאל סלדיקר. תקופה קצרה לאחר מכן, פגש דריו את הסלוודורי פרנסיסקו גבידיה, מומחה לשירה חרוזים אלכסנדרונים. בחסות גבידיה, לראשונה ניסה דריו להכניס את הסגנון הצרפתי לשפה הספרדית. החרוזים האלכסנדרונים הפכו מאפיין מיוחד לא רק ביצירותיו של רובן דריו, אלא בעולם כולו. למרות שנהנה מהפרסום ומהחיים החברתיים באל סלוודור, ובהם אירוע לזכרו של סימון בוליבר, שהחל בדקלום שיריו של דריו, דברים החלו להחמיר: הוא עבר תקופות קשות מבחינה כלכלית והוא לקה באבעבועות שחורות. משום כך, חזר, בעודו מחלים, למקום לידתו, באוקטובר 1883.

הוא שהה תקופה קצרה בלאון ולאחר מכן התגורר בגרנדה, אך לבסוף חזר דריו למנגואה, שם הועסק כעובד בספריה הלאומית של ניקרגואה, וחידש את הרומן שהיה לו עם רוסריו מורילו. במאי 1884, נידון דריו למוות בעקבות נוודות ונשפט לשמונה ימים של עבודות שירות, אף על פי שהצליח להתחמק מביצוע גזר הדין. במהלך אותה תקופה, המשיך דריו להתנסות בכתיבת שירים בסגנונות שונים, ואף היה ברשותו ספר מוכן להוצאה, ששמו אמור היה להיות מכתבים ושירים, אך הוצאתו לא יצאה לפועל בסופו של דבר. ספרו השני, פתקים ראשונים איחר בהוצאתו ודריו נאלץ לחכות עד לשנת 1888 על מנת שהוצאת הספר תושלם. דריו ניסה את מזלו בתיאטרון, שם הציג את המחזה הראשון שלו, כל כבשה, שהצליח במידה מסוימת, אך לא נמצאו עותקים של התסריט. בכל זאת, החל בחיים לא משביעי רצון במנגואה, ובעצת חבריו, שט באנייה לכיוון צ'ילה, בתקווה ששם יצליח במידה רבה יותר.

דריו ירד מהאנייה לצ'ילה בעיר הנמל ולפראיסו ב-23 ביוני 1886. בצ'ילה, הודות להמלצות שקיבל במנגואה, נלקח דריו תחת חסותם של אדוארדו פוירייר ואדוארדו דה לה ברה. הוא שיתף פעולה עם פוירייר בכתיבת רומן בשם אמלינה, כשיעדם בכתיבת הרומן היה להשתתף בתחרות כתיבה, בה לא זכו בסופו של דבר. בזכות יחסיו עם פוירייר, קיבל דריו עבודה בעיתון לה אקופה, בסנטיאגו, ביולי 1886.

בתקופת שהייתו בצ'ילה, נאלץ דריו לשאת השפלות מתמשכות מהאצולה הצ'יליאנית שבזה לו על חוסר כישוריו ועל צבע עורו. בכל זאת, הצליח דריו לזייץ חברויות עם צ'יליאנים, בהם בנו של נשיא צ'ילה דאז, פדרו בלמאקדה טורו. במרץ 1887, יצא לאור ספר השירים הראשון של דריו, קוצים, הודות לתמיכתם של בלמאקדה וחבר נוסף של דריו, מנואל רודריגז מנדוזה, לו הקדיש דריו את הספר. בין החודשים פברואר וספטמבר של אותה שנה, התגורר דריו בוולפראיסו, ולקח חלק במספר תחרויות כתיבה. עם חזרתו לסנטיאגו, החל לעבוד דריו בכתב העת אל הרלדו. שיתוף הפעולה שלו עם כתב העת נמשך בין החודשים פברואר ואפריל בשנת 1888. ביולי 1888, כחול, יצירה ספרותית של דריו שנכתבה בתחילת המהפכה המודרנית, הוצאה לאור בוולפראיסו הודות לעזרתם האדיבה של חבריו, אדוארדו פוירייר ואדוארדו דה לה ברה.

הספר לא נחל הצלחה רבה באופן מיידי, אך הסופר והמבקר הספרותי ג'ואן ולרה, שהוציא לאור עיתון במדריד בשם אל אימפרסיאל, כתב שני מכתבים באוקטובר 1888 שהיו ממוענים לדריו, שכללו האשמות על השפעת יצירותיו על הסגנון הצרפתי, אך הוא גם כינה את דריו כ"un prosista y un poeta de talento" (כותב פרוזה ושירה של כישרון). פרסומו של דריו, התייצב תודות לאותם מכתבים, שהוצאו לאור בצ'ילה ובמדינות אחרות.

פרסומו של דריו, איפשר לו לעבוד בכתב העת של בואנוס איירס, האומה, שבאותה תקופה היה כתב העת הנפוץ ביותר באמריקה הלטינית. זמן קצר לאחר ששלח את מאמרו הראשון להאומה, ערך דריו טיול קצר חזרה לניקרגואה. בעת עצירה קצרה בלימה, הכיר דריו את הכתב ריקארדו פלמה. מלימה, עבר דריו ללאון, שם התקבל כאורח כבוד. שהותו בניקרגואה הייתה קצרה, ולאחריה עבר דריו לסן סלוודור, שם זוהה כמנהלו של כתב העת האיגוד. בסן סלוודור, ב-21 ביוני 1890, נשא דריו לאישה את רפאלה קונטררס, בתו של נואם מהונדורס. למחרת החתונה, נערכה הפיכה צבאית בסן סלוודור כנגד הנשיא.

למרות הצעות עבודה רבות מנשיאה החדש, החליט דריו לעזוב את סן סלוודור. בסוף חודש חתונתו, בעוד שאשתו נשארה באל סלוודור, עבר דריו לגואטמלה. באותה תקופה, ערך נשיא גואטמלה מנואל ליסנדרו ברילס הכנות למלחמה נגד אל סלוודור. בעיתון הגואטמלי אל אימפרסיאל, פרסם דריו מאמר בשם היסטוריה קודרת.

בדצמבר 1890, קיבל הצעה לערוך עיתון חדש בשם El Correo de la Tarde. באותה שנה, המהדורה השנייה של ספרו המצליח כחול, שיצאה לאור, הצליחה במידה ניכרת, והוא השתמש מכתביו של ולרה, שהזניקו אותו לתהילה ספרותית. בינואר 1891, התאחד דריו מחדש עם אשתו בגואטמלה והם נישאו ב-11 בפברואר, בכנסייה הראשית של גואטמלה. ביוני של אותה שנה, כתב העת שערך דריו נאלץ להסגר, משום שחדל לקבל תמיכה כספית. דריו בחר לעזוב לקוסטה ריקה. בתקופת שהייתו בקוסטה ריקה, בה לא היה באפשרותו לתמוך כלכלית במשפחתו, בעקבות חוב שלא יכול היה למחוק למרות עיסוקו, נולד לדריו בן ב-12 בנובמבר 1891.

ב-1892, בעודו עוזב את משפחתו בקוסטה ריקה, נסע דריו לגואטמלה ולניקרגואה, בחיפושים אחר הזדמנויות כלכליות מועדפות. באופן בלתי צפוי, מינתה אותו ממשלת ניקרגואה כחבר משלחת למדריד, שם התקיים טקס לכבוד 400 שנה לגילוי אמריקה, והגשמת חלומו של דריו, ביקור באירופה.

במהלך ביקורו בספרד, ביקר דריו בהוואנה, שם פגש אמנים רבים וביניהם ג'וליאן דל קסל. ב-14 באוגוסט 1892, ירד דריו מהאניה לסנטנדר, שם שיתף פעולה עם סופרים ומשוררים שונים. בתחילת 1893, חזר רובן למנגואה, שם חידש את פרשת האוהבים שלו עם רוסריו מורילו, אליה אילצו אותו בני משפחתו להנשא. באפריל, נסע דריו לפנמה, ונודע לו שחברו הקולומביאני מיגל אנטוניו קארו הפך אותו לקונסול הכבוד של בואנוס איירס. הוא עזב את רוסריו בפנמה, ונטל על עצמו מסע לבירת ארגנטינה. בטרם הגעתו לארגנטינה, ערך דריו עצירה קצרה בניו יורק, שם פגש את חוסה מארטי. לבסוף, ב-13 באוגוסט 1893, הגיע דריו לבואנוס איירס.

בארגנטינה, נערכה לדריו קבלת פנים נאותה על ידי אמצעי התקשורת העיוניים של בואנוס איירס. הוא שיתף פעולה עם מספר עיתונים בנוסף להאומה. בבירת ארגנטינה, לצד האפשרויות הכלכליות שעומדות לפניו, הוביל דריו סגנון חיים נטול עכבות מוסריות, ובאירועים מסוימים נזקק לטיפול רפואי עקב שימושו לרעה באלכוהול.

ב-3 במאי 1895, נפטרה אמו של דריו, רוסה סרמיינטו. מותה של אמו השפיעה על יצירותיו במידה ניכרת. באוקטובר של אותה שנה, התקיימה תקרית נוספת, בה פוטר דריו מתפקידו כקונסולה של קולומביה בבואנס איירס, ובכך נשלל מקור הכנסתו העיקרי, אך קיבל עיסוק חדש כמזכיר.

בשנת 1896 בבואנוס איירס, פרסם דריו שניים מספריו המכריעים: הגנדרנים, אוסף של מאמרים על מספר מחברים, שמסיבה כזו או אחרת, עוררו בו עניין רב; ומעל הכל, ספרו סיפורים ושירים אחרים, שהיה הבסיס לספרות הספרדית המודרנית. כפי שהצהיר דריו באוטוביוגרפיה שלו, זמן מה לאחר שפורסם, נהפך הספר לפופולרי בקרב דוברי השפה הספרדית בעולם. בכל אופן, יש לציין שבהתחלה, לא התקבל הספר באהדה רבה כמצופה.

דריו הגיש עצומה לממשלה הניקרגואית לעמדה דיפלומטית, שלא גררה אחריה תומכים; בכל אופן, המשורר מצא הזדמנות לנסוע לספרד, לאחר שגילה שכתב העת האומה זקוק לכתב, על מנת שימסור אודות המדינה האירופית באותה התקופה, שהייתה מעט לאחר האסון שפקד אותה בשנת 1898. מאז התערבותו של צבא ארצות הברית בקובה, טבע רובן את הניגוד המטאפורי בין אריאל (האנשה לאמריקה הלטינית) לבין קליבן (מפלצת שמייצגת באופן מטאפורי את ארצות הברית). ב-3 בדצמבר 1898, עלה דריו לאניה פעם נוספת לעבר אירופה, וב-22 בדצמבר 1898 הגיע לברצלונה.

רובן הגיע לספרד תחת התחייבות, אותה מילא, לשלוח ארבע כתבות לכתב העת האומה על מצב הרוח שרווח בתושבי ספרד באותה תקופה, לאחר התבוסה ואובדן אדמות קובה, פוארטו ריקו, הפיליפינים וגואם לארצות הברית. בעת הכתיבה, על אף הייאוש שהותירו פעולות ארצות הברית בספרד, ביטא רובן את חיבתו העזה לספרד ואת אמונתו בחידושה. בספרד, העיר דריו את ההערצה למודרניות (זרם ספרותי שלא היה מוסכם באופן מוחלט על כלל הסופרים והמשוררים) בעיניה של קבוצת משוררים צעירים. בין אותם משוררים צעירים ניתן למצוא את חואן רמון חימנס.

מדיה וקבצים בנושא רובן דריו בוויקישיתוף

• "הולדת הכרוב", אחת מיצירות רובן דריו בתרגום רמי סערי
• רובן דריו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתבי רובן דריו בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• רובן דריו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• רובן דריו, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• רובן דריו, באתר Discogs (באנגלית)