הדעה המקובלת היא שהקשת הקדומה הייתה חלק משרשרת של קשתות שיצרה גשר מחבר בין העיר העליונה והר הבית. יש הסבורים שאותו גשר קדום שימש כמעבר לעולי רגל מהעיר העליונה לבית המקדש ואחרים סבורים שהוא שימש כמעבר פרטי לכוהנים ולבני מעמד האצולה בירושלים.
עד המאה ה-21 לא נערכו חפירות ארכאולוגיות מסודרות בחלל הקשת והועלו השערות שונות לגבי תאריך הקמת הקשת. צ'ארלס וורן וצ'ארלס וילסון הציעו שהקשת הנוכחית נבנתה בתקופה הביזנטית, בימיו של קונסטנטינוס או יוסטיאנוס[2]. במהלך עבודתו הארכאולוגית, חפר וילסון שני פירים ומנהרות בסמוך לאומנה המערבית של קשת וילסון וסמוך לכותל, שם זיהה מפולות של אבני קשת. הוא סבר שהקשת המקורית התמוטטה בעבר והקשת הנוכחית מאוחרת ממנה. הוא תיארך את הקשת המקורית למאות הב'-ג', ואילו את הקשת הנוכחית למאות ה'-ו'[3]. קלונר הציע שהקשת הנוכחית נבנתה בתקופה הרומית המאוחרת[4], ואילו דן בהט הציע שהקשת נבנתה בתקופה האומאית (תקופת בית אומיה)[5]. אלכסנדר און ושלומית וקסלר בדולח פרסמו ב-2010 מאמר ובו טענו כי הקשת הנוכחית היא הקשת המקורית מן התקופה ההרודיאנית[6]. בשנת 2020 טענו קבוצת חוקרים, על סמך חפירות בבסיס הקשת ותארוך פחמן-14 שהקשת הנוכחית נבנתה בשני שלבים. בשלב הראשון נבנה גשר ברוחב של 7.5 מטרים על ידי הורדוס בעת בניית מתחם הר הבית ובשלב שני הוכפל רוחב הגשר בימי הנציבים הרומיים עוד בימי בית המקדש השני[7].
המבנה דמוי-תיאטרון
מתחת לקשת התגלה בחפירות מבנה דמוי-תיאטרון קטן (בקוטר 6 מ') שהוקם בסביבות שנת 130 לספירה. מושבי התיאטרון נסמכו על הכותל המערבי ובמתו נסמכה על אומנת שער וילסון. המבנה שימש כאודאון (תיאטרון מקורה בעל במה קטנה) שיועד להופעות מוזיקליות ולישיבות מועצת העיר. קירוי המבנה היה על ידי קשת וילסון עצמה. לפי עדויות בשטח, דומה שבנייתו של המבנה לא הושלמה. קיימים בו פריטים שהגימור שלהם חסר ומדרגות שלא הושלמו לחלוטין. לפיכך לא ברור אם המבנה תפקד אי פעם.
הסיבה האפשרית להקמת האודאון יכולה להיות דרישה רומאית רשמית מהקולוניה להקים מבנה ציבור כזה על מנת שיהיה אפשר להכיר בה כעיר ולקבל את תושביה כאזרחים רומים.
אחריתו של המבנה קשורה ככל הנראה ברעידת האדמה של 363. נראה שהחלק העתיק יותר של אומנת קשת וילסון החלה להתמוטט ועל מנת לחזק אותה, נשפכו לכל החלל תחתיה אבנים ועפר, שנערמו מעל מבנה האודאון.
לקריאה נוספת
עמוס קלונר, תיארוך רחוב הרוחב הדרומי (הדקומנוס הדרומי) של איליה קפיטולינה וקשת וילסון, חידושים בחקר ירושלים יא, 2006, (תשסו), עמ' 239–247
דן בהט, מה צ'ארלס וורן לא הכיר בקשת וילסון?, מחקרי עיר דוד וירושלים הקדומה 1, 2006, (תשסו), עמ' 87–95
אלכסנדר און, שלומית וקסלר-בדולח, גדעון אבני, גשר ווילסון לאור חפירות חדשות, חידושים בארכאולוגיה של ירושלים ב, עמ' 55–63
שלומית וקסלר בדולח, אלכסנדר און ורנטה רוזנטל־הגינבוטום, הקרדו המזרחי וגשר וילסון לאור חפירות חדשות – השרידים מימי הבית השני ומהתקופה הרומית, אדם ליד קשת רומית - מאמרים לכבודו של יורם צפריר, לאה די סגני, יזהר הירשפלד, רינה טלגם, יוסף פטריך (עורכים), ירושלים, (2010), עמ' 135–159
אלכסנדר און ושלומית וקסלר-בדולח, קשת וילסון לאור חפירות חדשות ומחקרי עבר, חידושים בארכאולוגיה של ירושלים וסביבותיה ד, ירושלים, 2010, עמ' 84–100