שער שושן, הנקרא גם "שער המזרח", היה שער הכניסה המזרחי למתחם הר הבית, שדרכו היו נכנסים להר הבית מכיוון הר הזיתים בתקופת בית המקדש השני, והוא היה אחד מחמשת השערים שנבנו בחומת הר הבית בימי בית המקדש השני.
מקור השם
המשנה המסכת מידות[1] מבארת שהשער המזרחי של הר הבית נקרא "שער שושן", על שם צורת העיר שושן, שהופיעה מעל השער בהוראת מלכות פרס, האימפריה שהביאה לתהליך שיבת ציון ובניית בית המקדש השני. בתלמוד הבבלי[2] נחלקו האמוראיםרב חסדא ורב יצחק בר אבדימי בטעם הדבר, האם כדי שהשבים לארץ יזכרו את המלכות שהיטיבה עימם ואישרה להם את השיבה לארץ ובניית המקדש, או כדי להזכיר להם את אימת המעצמה הפרסית שתחת חסותה שבו הגולים לארץ, ובכך להרתיעם מלמרוד במלכות פרס.
ייתכן ששער שושן נקרא על שם שושן כאשר העיר שושן המקראית נמצאת בקרוב רב על אותו קו רוחב של המקדש[דרוש מקור].
מיקום השער
שער שושן ממוקם בחומה המזרחית של הר הבית, והוא השער היחיד שדרכו ניתן היה להיכנס להר הבית מכיוון מזרח. חז"ל מבארים ששער שושן היה מכוּון בצורה מדויקת נוכח בית המקדש וקדש הקדשים. באופן זה יכול היה הכהן העורך את מעמד שריפת הפרה האדומה, שנועד להכין את אמצעי הטהרה שמאפשר לטמא המת להיטהר מטומאתו, לראות את הפרוכת שהבדילה בין ההיכל לקדש הקדשים בעת שהזה את דם הפרה לכיוונה[3]. כמו כן במשנה[4] נאמר שלשם מטרה זו קומת שער שושן הייתה נמוכה מעט מקומת שאר שערי הר הבית, וכך יוכל הכהן המזה את דם הפרה לראות את הפרוכת. עם זאת, בתלמוד הבבלי[3] מבואר שעובדה זו, ששער שושן היה נמוך משאר שערי הר הבית, נתונה במחלוקת תנאים[5].
תפקיד השער
שער שושן שימש לכניסה להר הבית לבאים ממזרח, מכיוון הר הזיתים. אמנם בפועל מעטים היו נכנסים להר דרך שער זה היות שירושלים הייתה ממוקמת מדרום וממערב להר הבית, ובחלק השני של ימי בית שני גם מצפון להר, אך ממזרח להר הבית לא היה מקום יישוב וגם לא תנאים נוחים לכניסה להר לעולי הרגל. לכן תפקידו העיקרי של שער שושן היה הוצאת השעיר המשתלח ביום הכיפורים דרכו לשם השלכתו אל ה'עזאזל', וכן הוצאת הפרה האדומה דרכו מהר הבית אל הר המשחה (הר הזיתים) לצורך הכנת 'אפר פרה אדומה' לטהרת טמאי מת.
מאחר שבין הר המוריה, שבו נמצא הר הבית, להר הזיתים נמצא עמק יהושפט, נבנה גשר מיוחד המגשר בין שני ההרים על מנת להקל על הולכת השעיר והפרה אל הר הזיתים[6]. על מנת לחמוק מחשש לקבר התהום בתוואי ההליכה שמהר המוריה להר הזיתים, נבנה גשר זה בצורה של 'כיפין על גבי כיפין' על מנת ליצור חציצה הלכתית בין טומאת הקבר להולכים על הגשר.
זיהוי השער בשנות האלפיים
רבי אשתורי הפרחי בספרו "כפתור ופרח"[7], מתאר את הכותל המזרחי של הר הבית ממבט ממזרח למערב, ובין היתר כותב ששער שושן ממוקם בשליש הדרומי של הכותל:
עוד היום ניכר שער שושן למזרח והוא סגור אבני גזית. ואם תחלק זה הכותל לשלשה חלקים יהיה זה הפתח בחלק הראשון מצד קרן מזרחי דרומי
דבריו של רבי אשתורי עוררו דיון הן בקרב החוקרים והן בקרב הפוסקים שעסקו בשאלת מיקום בית המקדש בתוך הר הבית, שנגזרת שלה היא שאלת ההיתר לעלות להר הבית במצב כיום בו אנו טמאי מת בשל אי אפשרות להיטהר מטומאה זו ללא אפר פרה אדומה. סיבת חשיבות זיהוי מיקומו של שער שושן בכותל המזרחי נובעת מעובדת היותו מקביל, על ציר מזרח-מערב, לקודש הקודשים, כך שזיהוי נכון של השער מביא לזיהוי מיקומה של אבן השתייה שבקודש הקדשים על ציר צפון-דרום. דבר שיש לו חשיבות מכרעת בשאלת מיקום השטח האסור בכניסת טמאי מת בתוך הר הבית.
הדעה הרווחת בפסיקה ההלכתית ובמחקר היא שאבן השתייה שבתוך קדש הקדשים ממוקמת תחת כיפת הסלע, זיהוי שלכאורה אינו עולה בקנה אחד עם דבריו של הכפתור ופרח. בעקבות זאת תואמה עדותו של ר' אשתורי עם השיטה המזהה את אבן השתייה תחת המקום המכונה "אל כאס" ("הכוס")[8].
אמנם יש המפרשים שכוונת ר' אשתורי באומרו "זה הכותל" לכותל המזרחי של חומת ירושלים, וממדידת אורך החומה עולה שכשתחולק חומה זו לשלושה חלקים, סוף החלק הדרום מזרחי יהיה מול מקום כיפת הסלע.
בפועל, כיום מלבד שער הרחמים לא ניכר שום שער בכותל המזרחי של הר הבית. יש הטוענים כי השער אותו ראה ר' אשתורי הפרחי הוסתר במכוּון עם השנים באמצעות קברים מוסלמיים המהווים חלק מבית הקברות המוסלמי הצמוד לכותל המזרחי, כדי לטשטש את הקשר של העם היהודי להר הבית.
.jpg)
.jpg)
