קומו (באיטלקית: Como, בניב לומברדי מערבי: Còmm), היא עיר באיטליה, בנפת קומו ומחוזלומברדיה, עם 84,500 תושבים, על השפה הדרומית של האגםלאריו, (Lario) שנקרא גם אגם קומו. קומו מרוחקת 50 קילומטרים ממילאנו. מאחר שהיא בנויה על צלע הר יש הפרשי גובה ניכרים בין חלקי העיר. מרכז העיר נמצא בגובה 201 מטר מעל פני הים, הקטע הנושק לאגם נמצא בגובה 192 מטרים מעל פני הים ובנקודה הגבוהה ביותר של העיר הגובה היא 1,136 מטרים. נהר אדה נשפך לאגם קומו בקוליקו וממשיך לזרום הלאה מלקו, מה שהופך את הזרוע הדרום מערבית של האגם, שעליה שוכנת קומו, למבוי סתום, וכך יוצא שקומו מוצפת לעיתים קרובות.
שטח וגבולות
שטח השיפוט של המחוז משתרע על שטח של 37.34 קילומטרים רבועים וגובל עם שווייץ ועם הערים: סן פרמו דלה באטאליה (San Fermo della Battaglia), סנה קומאסקו (Senna Comasco), טורנו (Torno), מונטאנו לוצ׳ינו (Montano Lucino), גראנדאטי (Grandate), קאזנאטי קון בירנאטי (Casnate con Bernate), קאפיאגו ינטימיאנו (Capiago Intimiano), ליפומו (Lipomo), טאבירניריו (Tavernerio), קאבאלאסקה (Cavallasca), ברונאטי (Brunate), צ׳ירנוביו (Cernobbio), מזליאניקו (Maslianico) ובאלביו (Blevio).
שם העיר הופיע בפעם הראשונה כשסיפרו על המלחמות בין הרומאים לבין הגאלים. בשנת 222 לפנה"ס הצבא הרומאי החזיק את מחוז האינסוברים, בשנת 196 לפנה"ס קומו התקוממה עם העמים האחרים של איטליה הצפונית נגד הרומאים, אבל הקונסלוסמרקוס קלאודיוס מרקלוס ניצח אותם וקומו הפכה לקולוניה רומאית.
הקלטים המשיכו לאיים על העיר ולכן הרומאים שלחו מתיישבים חדשים: יוליוס קיסר שלח אל קומו יותר מ-3,000 מתנחלים, רומאים ויוונים. העיר החדשה נבנתה בעמק בעוד שהעיר הקלטית הייתה על צלע ההרים הסובבים; הרומאים קראו לקולוניה שלהם נובום קומום (Novum Comum, קומו החדשה). קומו הייתה קולוניה עד שנת 49 לפנה"ס, כשהפכה למוניקיפיום רומאי.
בימי הביניים התמודדו על השלטון על קומו המשפחות ויטאני (Vittani) ורוסקא (Rusca). בסופה של מלחמת עשר שנים בין קומו לבין מילאנו, ב-27 באוגוסט1127 הצבא של מילאנו ערך מצור על קומו, החומה וכל הבתים נהרסו והתושבים הוגלו.
בתקופת הערים החופשיות בימי הביניים, קומו לא השתייכה לליגה הלומברדית נגד האימפריה הרומית הקדושה, והשיגה שלטון בזכות הברית עם הקיסרפרידריך ברברוסה. בעזרתו של ברברוסה, בתי העיר הוקמו מחדש. גם החומה הוקמה, עם שלושה מגדלים בצד הפונה מילאנו. ברברוסה הקים טירה בגבעה קרובה לקומו, עם מגדל וחומה, טירת באראדלו (Baradello). בשנת 1159 הקיסר נכנס לעיר ושהה בה כמה ימים. האזרחים של קומו לחמו עם צבאות ברברוסה נגד מילאנו ובשנת 1162 השתתפו בהחרבת מילאנו כנקמה על המאורעות של שנת 1127.
בשנת 1521 הספרדים כבשו את העיר ואיגדו אותה לדוכסות מילאנו. תחת שליטת הספרדים אירעו מגפות בשנות 1576–1577 ו-1630–1631, וגם רעב בשנות 1591–1592 ו-1628–1629. מאז המאה ה-16 היו הרבה שודדים במיוחד בהרים סביב קומו: לכן המושל הספרדי אישר לנסוע עם כלי נשק. כל הבעיות האלה גרמו להתמוטטות הכלכלה של המחוז.
חיי היהודים בקומו היו קשים ונוכחותם נמשכה רק מעט שנים. הידיעה הראשונה על יהודים, בארכיון ההיסטורי של העיר, היא משנת 1435. בשנה הזו, קבוצת יהודים דרשו להתיישב בתוך העיר ולפתוח בנק. בשנת 1488 נערך במילאנו משפט גדול נגד 39 יהודים: האינקוויזיציה האשימה את היהודים בהחזקת ספרים המתנגדים לדת הנוצרית (התלמוד). אחד מהיהודים היה "שלומה מקומו". שלומה ושמונה יהודים אחרים הורשעו ונידונו למוות, אם כי עונשו הוחלף בסוף לקנס, והרבה עותקים של התלמוד נשרפו בכיכרי מילאנו.
בשנת 1594 נכתב ברישום קורות של העירייה: «Già più di vinti anni sono scacciammo i Giudei dalla citta, con qualche spesa e travaglio» (לפני עשרים שנה גרשנו את כל היהודים מהעיר עם כמה הוצאות ועמל רב).
הנקודה המרכזית של העיר היא כיכר "סאן פידילי" (Piazza San Fedele), שהיה פורום העיר בעת הרומאים.
בין הבניינים העתיקים ביותר: הטירה "באראדלו" (Baradello) שנבנתה במאה ה-12, הקתדרלה הגותית, והברוליטו (Broletto), היכל העירייה העתיק, מבנה בעל חזית גותית ועיטור משיש לבן, אפור וורוד, שהקים ראש העירייה ברנארדו די קודאצו (Bernardo da Codazzo) בשנת 1215. הבניין שונה בשנת 1477 על פי סגנון הרנסאנס; לצדו עומד מגדל העירייה.
ווילה אולמו (Villa Olmo)
בנייתה של הקתדרלה של קומו התחילה בשנת 1397 על פי הסגנון הגותי והיא נבנתה כולה משיש. בשנים 1426–1596 שונתה הקתדרלה כך שתתאים לסגנון הרנסאנס ובנייתה הסתיימה ב-1770 כשחודשה כיפתה לכיפת רוקוקו מעוצבת על ידי פיליפו יוברה. לפני הקתדרלה הזאת הייתה באותו מקום כנסייה אחרת, בזיליקת מרים הקדושה הגדולה (Santa Maria Maggiore). פסלים של פליניוס הזקן ופליניוס הצעיר, שני עובדי אלילים בפסדה של קתדרלה נוצרית, מפורסמים מאוד. שני אומנים של הרנסאנס, האחים ג׳אקומו וטומאזו רודארי (Giacomo e Tommaso Rodari), פיסלו שני פסלים אלה.
בית הספר התיכון ("ליקיאון") "אלסנדרו וולטה" בעבר היה בית ספר של הישועים מאז 1589 עד 1773, כשפעילות המסדר של ישו נאסרה בכל הארצות. בשנת 1774 בית הספר הפך למוסד מלכותי והמדען אלסנדרו וולטה מונה למנהל. מלבד לזה, יש מונומנט לוולטה בכיכר מרכזי של העיר.
בין המונומנטים מודרניים: המזרקה הענקית ברובע קאמירלאטא (Camerlata), מעוצבת על ידי האומנים האבסטרקטיים מאריו ראדיצ׳י (Mario Radice) וצ׳יסארי קאטאניו (Cesare Cattaneo); בניין המטה המקומי הקדום של המפלגה הפשיסטית ("קאסק דל פאשו", Casa del Fascio, 1936); המצבה לחללים במלחמת העולם הראשונה (1932) והמצבה לכל הפרטיזנים האירופיים (1983) עם תצוגה של אבנים ממחני ההשמדה הנאציים.
בעיר יש הרבה גנים עם חווילות הדורות. בין אלה ווילה אולמו (Villa Olmo).
