פרסומו הראשון בא מניתוחו את סוגת הפנטזיה בספרות בספרו מ-1970, Introduction à la littérature fantastique. במקביל הציג שני חיבורי יסוד במחקר הסטרוקטורליסטי The Poetics of Prose (1971) ו-(1981) Introduction to Poetics. במהלך שנות השמונים תרגם הוגים מרכזיים של הפורמליזם הרוסי, בפרט מיכאיל בכטין, שבתיווך תרגומו ופרשנותו של טודורוב הכה גלים במערב. בין היתר היה זה טודורוב שהגדיר בספרו Mikhail Bakhtin: The Dialogical Principle (1984) את מושג ה"דיאלוגיזם" המרכזי בהגותו של בכטין, מבלי שבכטין עצמו השתמש במושג זה בכתביו המקוריים.
בשנות התשעים הרחיב את הגותו לתחומי התרבות והאנתרופולוגיה. ב-1991 ראה אור ספרו Facing the Extreme: Moral Life in the Concentration Camps, בו חקר עדויות של ניצולי השואה וניצולי מחנות הגולאג. התזה המרכזית שהעמיד היא, שעל אף תנאי המחיה הקיצוניים, המעודדים "מלחמת הכל בכל" של האסירים, התנהגות חייתית וביטול המוסר האנושי - הרי שהעדויות מדגישות שקשה מאוד לשבור את רוח האדם ואת המוסר האנושי. שגם בתנאי חיים בלתי נסבלים וגם על סף מוות בטוח, היו גילויים של אחווה אנושית, הקרבה עצמית ומצפן מוסרי של האסירים. בהמשך כתב עוד על הנושא בספריו Voices from the Gulag: Life and Death in Communist Bulgaria (1999),Memory as a Remedy for Evil (2010) ו-The Totalitarian Experience (2011).
אשתו הראשונה הייתה מרטינֶה ון-ווקנס (Martine van Woerkens), עמה היה לו בן אחד. אשתו השנייה הייתה הסופרת ילידת קנדה ננסי יוסטון (Nancy Huston), לשניים נולדו שני ילדים.
לקריאה נוספת
ג'ון לכט, 50 הוגים מרכזיים בני זמננו, כרך ב', תרגמה אנה ברויר, הוצאת רסלינג, תל אביב 2004.
.jpg)
