האופרה מבוססת על הפואמה "פרציפל" (Parzival) מאת המשורר בן המאה ה-13וולפראם פון אשנבך, ועל הרומן "פרסיבל-סיפורו של הגביע" מאת המשורר הצרפתי בן המאה ה-12 כרטיאן מטרואה.
פרסיפל היא האופרה האחרונה שכתב והלחין ואגנר, והוא התאים אותה לאקוסטיקה הייחודית של אולם הפסטיבל החדש שנבנה באותה העת בעירו ביירוית.
וגנר החל בכתיבת האופרה באפריל 1857 וסיים אותה רק לאחר 25 שנים. האופרה הועלתה לראשונה בפסטיבל ביירוית השני בשנת 1882.
כתב היד של היצירה שמור במוזיאון ריכרד וגנר בביירוית.
ההיבט הגזעני ביצירה
בביקורות שהושמעו כלפיה, יש הרואים באופרה את קיומם של מוטיבים לקידום רעיונות גזעניים ואנטישמיים. אחת הטענות היא כי האופרה פרסיפל נכתבה במטרה לתמוך ברעיונותיו הגזעניים של ארתור דה גובינו, בדבר עליונות הגזע הארי. פרסיפל מוצג כ"טהור דם" לעומת דמותו של הדוכס הקוסם קלינגזור (Klingsor), המתואר כבעל מאפיינים סטריאוטיפיים של יהודי, ובעיקר כאשר הוא מתנגד לאבירים הנוצריים. לעומת זאת המתנגדים לרעיון כי אנטישמיות מוסתרת ביצירה, טוענים כי למעשה אין כל הוכחה מפורשת בליברית התומכת בהם.
ואגנר עצמו מעולם לא התייחס בכתביו הרבים להיבט האנטישמי כביכול הטמון באופרה, וגם ביומניה של קוזימה וגנר לא מובעת תמיכה ברעיון זה. המתנגדים לרעיון כי בבסיס האופרה עומדת השקפת עולם אנטישמית מצביעים על העובדה כי היצירה הושלמה על ידי ואגנר בשנת 1877 כאשר הבסיס שלה החל להיכתב שנים רבות קודם לכן, ואילו כתביו של גובינו נקראו על ידו רק בשנת 1880.
אף על פי שוואגנר ויצירתו היו נערצים על ידי הנאצים, האופרה פרסיפל הוכרזה על ידם כבלתי ראויה מבחינה אידאולוגית ככל הנראה בהשפעת ריבוי המוטיבים הדתיים-נוצריים הכלולים בה.
הצגת הבכורה
המלך לודוויג מבואריה שמימן את הפקת האופרה, קבע כי היא תבוצע על ידי בית האופרה של מינכן אשר המנצח הראשי שלה היה היהודי הרמן לוי. ואגנר התנגד בתוקף לכך כי הניצוח על האופרה הטעונה במוטיבים נוצריים רבים יופקד בידיו של יהודי, והביע את התנגדותו זו בפני המלך לודוויג. כתחליף העלה את הרעיון כי לוי יתנצר לפני כן, וזכה לסירוב. בתשובתו לוואגנר ענה לודוויג כי "כל בני האדם הם אחים בבסיסם", אך ואגנר הפגוע ענה כי לדעתו "הגזע היהודי הוא אויב מולד של האנושות".[1]
לקריאה נוספת
Lucy Beckett, Richard Wagner: Parsifal, Cambridge University Press, 1981.
