PROFILPELAJAR.COM

זיגפריד ובנות הריין: איור מאת ארתור רקהאם

דמדומי האלים (בגרמנית: Götterdämmerung; גֶטֶרדֶמֶרוּנְג) הוא שמה של האופרה הרביעית ביצירתו של ריכרד וגנר "טבעת הניבלונג". טבעת הניבלונג היא טטרלוגיה אפית המבוססת באופן רופף על "שירת הניבלונגים", אגדות גרמניות פאגאניות ומיתולוגיה נורדית. האופרה נקראה במקור "Siegfrieds Tod" (מותו של זיגפריד).

האופרה "דמדומי האלים" הושלמה על ידי וגנר ב-1874, והצגת הבכורה נערכה ב-1876 בביירוית, גרמניה.

כתב היד של היצירה שמור במוזיאון ריכרד וגנר בביירוית.

דמויות

זיגפריד, גיבור - טנור
ברונהילדה, ולקירה - סופרן
גינתר, מלך - באס-בריטון
גוטרונה, אחותו - סופרן
האגן, אחיו למחצה - באס
אלבריך, ניבלונג, אביו - באס-באריטון
ווגלינדה, בת הריין - סופרן
וולגונדה, בת הריין - סופרן
פלוסהילדה, בת הריין - מצו-סופרן
נורנה ראשונה - קונטרה-אלט
נורנה שנייה - מצו-סופרן
נורנה שלישית - סופרן

עלילה

העלילה היא עלילת המשך לאופרה "זיגפריד".

פרולוג

שלוש הנורנות, בנותיה של ארדה אלת האדמה, מתאספות מחוץ לצוק הסלע של ברונהילדה. הן אורגות את חבל הגורל ממנו הן קוראות את העבר, ההווה והעתיד. הן מנבאות שוולהאלה עתידה לעלות באש ושהאלים עתידים ליפול. החבל נקרע והן נעלמות בעודן מבכות את אובדן חוכמתן העתיקה. על צוק הסלע ברונהילדה מתעוררת מתרדמתה. היא וזיגפריד חיים יחדיו במערה. זיגפריד יוצא לחפש הרפתקאות חדשות ומשאיר את הטבעת כפיקדון בידיה של ברונהילדה, המשאילה לו את מגינה ואת סוסה.

מערכה ראשונה

בארמונו של המלך גינתר על גדת הריין יושבים גוטרונה, אחותו, והאגן, אחיו החורג. האגן הוא בנו של אלבריך הניבלונג. הוא זומם להחזיר את הטבעת על ידי כך שיגרום לזיגפריד להתאהב בגוטרונה, כך שגינתר יוכל לחזר אחרי ברונהילדה ולשאתה לאישה. זיגפריד מגיע ונהנה מהכנסת האורחים של המלך. גוטרונה נותנת לזיגפריד ללגום משיקוי אהבה שרקח עבורו האגן, שיקוי הגורם לו להתאהב בה ולשכוח את אהבתו לברונהילדה. בהשפעת השיקוי מציע זיגפריד לגינתר שיישא לאישה את ברונהילדה, ובתמורה יקבל הוא, זיגפריד, את אחות המלך. גינתר מסכים.

זיגפריד משתמש בקסדת הקסם של אלבריך ועוטה על עצמו את דמותו של גינתר. הוא מופיע לפני ברונהילדה הנפעמת מכך שגבר אחר הצליח לחדור את להבות האש הקסומה שהצית ווטאן על צוק הסלע. היא מתנגדת לחיזוריו ועונדת את הטבעת על אצבעה, אך זיגפריד מושך את הטבעת ממנה בכוח.

מערכה שנייה

על גדות הריין יושבים האגן ואביו אלבריך, וזוממים להחזיר את הטבעת לרשותם. עם עלות השחר מופיע זיגפריד, ומבשר להאגן כי ברונהילדה תהיה לגינתר לאישה. הם הולכים להכין את חגיגות הנישואים יחד עם גוטרונה. משמגיעים גינתר וכלתו, ברונהילדה הנדהמת כועסת על זיגפריד. היא רואה את אהבתו לגוטרונה, ואת הטבעת שעל אצבעו, ומבינה שרומתה ונבגדה. היא נוזפת בקול בזיגפריד, שעדיין שרוי תחת השפעת השיקוי, ואינו מסוגל להסביר את פשר הדברים. הוא נוטל משם את גוטרונה, בהשאירו את גינתר, ברונהילדה והאגן לבדם. גינתר רותח מזעם, וחש אף הוא כי רומה על ידי זיגפריד. האגן מציע להם להרוג את זיגפריד, וברונהילדה, המחפשת נקמה, מספרת להם על נקודת התורפה של זיגפריד: זיגפריד לעולם אינו מפנה את עורפו ונסוג, ולכן רק גבו אינו מוגן מפציעה. הם מחליטים לערוך מסע ציד שבו ינסו להורגו.

ברונהילדה קופצת לתוך הלהבות. איור מאת ארתור רקהאם

מערכה שלישית

ביער שעל גדות הריין, זיגפריד נח לאחר מסע הציד. בנות הריין מפצירות בו להחזיר להן את הטבעת, אך לשווא. (אריה: "ביבשה ובמים למדתי את דרכי הנשים"). הבנות מבשרות לזיגפריד על מותו הקרב. הוא מצטרף שוב להאגן וגינתר, המשקים אותו שיקוי קסמים. הפעם זהו שיקוי שמחזיר לזיגפריד את זכרונותיו. הוא מספר להם על ברונהילדה, אותה העיר משנתה על הצוק כשנשק על פיה. האגן נועץ חנית בגבו. זיגפריד מת.

גופתו של זיגפריד מובאת לארמון המלך ללוויה. גוטרונה שבורה מצער. גינתר מאשים את האגן במותו של זיגפריד, וזה בתגובה מודה ברצח ותובע לעצמו את הטבעת. גינתר מתנגד, האגן נאבק בו והורג גם אותו. משמנסה האגן להסיר את הטבעת מאצבעו של זיגפריד המת, מורמת ידו של הגיבור באופן מאיים, והאגן נסוג. ברונהילדה, באבלה על אהובה המת, מצווה להקים מדורה על גדת הנהר, כדי לשרוף את גופתו. היא שולחת עורבים כשליחים ללוגה אל האש, ומבקשת שיעלה באש את ולהאלה - משכנות האלים.

ברונהילדה מסירה את הטבעת מאצבעו של זיגפריד, וגופתו נשרפת על המוקד. ברונהילדה דוהרת עם סוסה וקופצת היישר אל תוך הלהבות. הנהר עולה על גדותיו ומכבה את האש. בנות הריין ממהרות וחוטפות את הטבעת מתוך האפר. האגן, שאורב לטבעת, מזנק בעקבותיהן וטובע בנהר.

ברקע נראית ולהאלה, משכן האלים, כשהיא עולה בלהבות, ובתוכה האלים, הממתינים לקצם בשלווה. המסך יורד.

זה לא נגמר עד שהגברת השמנה שרה

המערכה השלישית והאחרונה של האופרה מסתיימת בשירתה של הוולקירית ברונהילדה המשוררת על סוף העולם. למרות שנראה כאילו האופרה הארוכה מגיעה אל סופה, היא ממשיכה עוד עשרים דקות תמימות בשירתה של ברונהילדה. רק כשסיימה השחקנית, אישה שמנה האוחזת חנית בידה, את שירתה - בא העולם אל קיצו והאופרה מסתיימת.

בעקבות כך השתרש באנגלית הביטוי "זֶה לֹא נִגְמָר עַד שֶׁהַגְּבֶרֶת הַשְּׁמֵנָה שָׁרָה" (במקור: "It ain't over till the fat lady sings"). המשפט משמש לתיאור הסבלנות הנדרשת באירועים גדולים טרם הקביעה כי המצב הוא סופי או בלתי הפיך. עם השנים הביטוי חדר גם לעברית.