פרופיל התנועה של קסטנברג (באנגלית: Kestenberg Movement Profile (KMP)) הוא מודל תאורטי המספק לאנשי מקצוע מתחומים טיפוליים כלי אבחוני הנוגע לשפה הבלתי-מילולית של מטופלים, שפת התנועה. הכלי הוא בעל השלכות טיפוליות ודרכי התערבות רלוונטיות. האבחון מאפשר באמצעות התבוננות בתנועת גוף האדם לתאר פרופיל תנועה, ממנו ניתן לקבל מידע לגבי נושאים התפתחותיים וקליניים של האדם, כמו גם לגבי המזג והמרכיבים האישיותיים שלו, וכן דפוסי הקשר שהוא יוצר עם סביבתו. הפרופיל מתאר רצף צפוי של התפתחות נורמטיבית במונחים תנועתיים, המקבילה להתפתחות הנפשית. בעזרת הפרופיל ניתן לאתר חסרים התפתחותיים מוקדמים ספציפיים ותחומים של קונפליקט נפשי איתם מתמודד האדם כיום. הפרופיל מאפשר לערוך סינתזה בין ההתנהגות הבלתי-מילולית ותאוריות פסיכולוגיות.

ערך מורחב – ג'ודית קסטנברג

ג'ודית קסטנברג, שעל שמה קרויה השיטה, הייתה פסיכיאטרית ופסיכואנליטיקאית יהודיה-אמריקאית, מחלוצות חקר התנועה. קסטנברג הושפעה משיטת האבחון התנועתית של לאבאן^[1], התאוריה הפסיכואנליטית, משלבי התפתחות של המודל הפסיכוסקסואלי של זיגמונד פרויד, מהתאוריה הפסיכואנליטית החל מפסיכולוגיית האגו של אנה פרויד, ומתאוריית יחסי אובייקט. קסטנברג הכירה את אירמגרד ברטנייף^[2] כשחיפשה דרך לנתח ולהבין את תנועת התינוקות. ברטנייף לימדה את קסטנברג את תאוריית התנועה של לאבאן, וקסטנברג יישמה את התאוריה בעבודתה בפסיכואנליזה של ילדים. ב-1955 הן נסעו יחד לבריטניה להכשרה בשיטת לאבאן, שם הן למדו עם וורן לם. קסטנברג פיתחה את התאוריה ל"שיטת קסטנברג" במהלך שנות ה-40. המערכת שפיתחה מותאמת ומקבילה לכל שלב התפתחות בילדות המוקדמת, דבר המאפשר הבנה לתבניות האינטראקציה בין ילדים והורים

לאורך השנים אבחנה וטיפלה קסטנברג באמצעות השיטה במטופלים רבים, ובין השאר ערכה כ-120 פרופילים של תנועה לילדים עד גיל 5 בקיבוץ בישראל ב-1971. שיטתה מיושמת כיום ברחבי העולם ונלמדת בתוכניות הכשרה לטיפול בתנועה^[3][4].

הפרופיל של קסטנברג נבנה מתוך צורך להבין את הדפוסים המוטוריים של הגוף האנושי, תוך בניית רצף התפתחות התנועה, הנמשך מהינקות ועד הבגרות.

הפרופיל מורכב מאיסוף והכנסת נתונים לתוך גרפים, היוצרים תמונה על האדם הנצפה.

הגרפים מתארים כמותית ואיכותית את תנועת האדם לפי קטגוריות. הוא מבוסס על התפתחות התנועה מהינקות, תוך חיפוש הדהודה בגוף בבגרות.

הפרופיל מחולק לשתי מערכות עיקריות: מערכת כוחות האגו – SYSTEM-1; ומערכת יחסי האדם עם סביבתו – SYSTEM-2. כל אחת מהמערכות מורכבת מדיאגרמות. כל דיאגרמה מייצגת קטגוריה התפתחותית מסוימת ומשקפת את הרצפים ההתפתחותיים במסגרתה.

מערכת זו מתארת צרכים, דחפים, אופי, טמפרמנט, סגנון למידה ומנגנוני הסתגלות. במערכת זו מתועד רצף התפתחות המתחיל בדפוסים תנועתיים שזמינים לעוברים ותינוקות, המתפתחים לדפוסים בוגרים יותר שמשקפים תגובה לאתגרים סביבתיים.

בתוך מערכת זו ניתן לצפות על: 1. ריתמוסים 2. טמפרמנט 3. ‏Pre-Effort‏ Effort .4.

אחת התגליות המשמעותיות שנצפו על ידי קסטנברג, קשורה למערך של תנועות המשרתות את ויסות המתח השרירי בגוף. על פי קסטנברג, הריתמוסים מייצגים דחפים לא מודעים. הריתמוסים הם מופעים תנועתיים הפורצים מתוך האדם ללא תכנון מוקדם; זוהי דרכו של הגוף למצוא פורקן גופני לצורך נפשי. זהו דפוס תנועתי לא נשלט החוזר על עצמו ללא תשומת לב של האדם. ההפקה התנועתית היא באזורי מוח ראשוניים; זוהי מערכת פורקן של מתח שריר ההכרחית לגוף.

הריתמוסים מוגדרים על ידי עוצמה, איכות (שטף חופשי או מרוסן) ותכיפות (משך) כיווץ השריר, החוזרים על עצמם לאורך זמן. הריתמוסים מתחילים באזורי גוף ספציפיים ומתפשטים לשאר הגוף כתבנית תנועתית. קסטנברג מציינת עשרה ריתמוסים טהורים, כאשר בכל שלב התפתחותי מופיע קודם ריתמוס מענג ואחריו ריתמוס לוחמני המאפשר שינוי התפתחותי. כך לדוגמה, ריתמוסים של השנה הראשונה לחיים מציינים עיסוק בתכנים תנועתיים הקשורים למרחב, ריתמוסים של השנה השנייה עוסקים בתכנים של משקל, וריתמוסים של השנה השלישית עוסקים בתכנים הקשורים לזמן.

הריתמוסים הם: מציצה-נשיכה, פיתול-התאמצות/שחרור, רוץ-עצור-היסחפות, גל-לידה, קפיצה-לוחם.

הגדרת כל ריתמוס לפי שלבי ההתפתחות ולפי אזורי גוף שבהם הוא מופיע בתחילה:

• מציצה: ריתמוס שמופיע לראשונה באזור הפה, בגיל 0 עד 6 חודשים, בתחילת השלב האוראלי. ריתמוס מעגלי, מתאפיין בריסון ושחרור בעוצמה נמוכה. ריתמוס המשכי המייצג את החיבור הראשוני עם גוף האם. כאשר ריתמוס זה הוא דומיננטי בבגרות, הדבר מעיד על העדר היבדלות של הצרכים. בנוסף, ריתמוס המציצה מדכא ביטוי תוקפני, כאשר בא בשילוב עם ריתמוס אחר יכול לנטרל האיכות הלוחמנית הנדרשת להתפתחות (אסרטיביות). דוגמה: בינקות ריתמוס זה מופיע בצורה של מציצת אצבע, בבגרות הוא יכול להופיע בצורה של ליטוף איבר גוף ועוד.
• נשיכה: מופיע לראשונה באזור הפה, אופייני לגיל 6 עד 12 חודשים. ריתמוס זה הוא הפן הלוחמני לריתמוס המציצה. מתאפיין בריסון בעוצמה נמוכה שעובר באופן פתאומי לשטף חופשי. ריתמוס פתאומי וחד המייצג התחלה של דיפרנציאציה ותחושת נפרדות, של הכרת גבולות הגוף. דומיננטיות יתר של ריתמוס זה בבגרות מעידה על עיסוק בהפרדה של העצמי מהאחר, ומלמדת את המאבחן הצופה על הקשר הראשוני של המטופל עם האם (העדר הקשר או לחלופין אי שמירה על פרטיות). דוגמה: נשיכות קלות, טפיחות קלות (בידיים או בכפות הרגליים).
• פיתול: ריתמוס המבשר את תחילת השלב האנאלי, מופיע בגיל 9 עד 18 חודשים. מקורו באזור האגן והסוגרים. הריתמוס כולל רוטציה קלה במפרקים וריסון בעוצמה נמוכה. באות לידי ביטוי יכולות פיתול עם הגוף, משחקיות. ריתמוס זה קשור בבגרות להומור ומשחק, ומצד שני מדגיש היסוס ותלות באחר לצורך תמיכה. דוגמה: תנועות בעת פלירטוט.
• התאמצות: מופיע לראשונה באזור האגן והסוגרים, בגיל 1.5 עד גיל 2.5 שנים. מבטא התחלה של התייחסות לכוח המשיכה, תחילת היכולת לשליטה עצמית, יציבות ואסרטיביות. התבנית היא של החזקה וכיווץ חזק של השריר, ולאחר מכן שחרורו. ביטוי ריתמוס זה בבגרות מראה על אסרטיביות, עקשנות, צורך בשליטה עצמית, יכולת ריכוז וסדר, ומצד שני ראיית דברים באופן דיכוטומי ("שחור/לבן"). הופעת ריתמוס זה דומה לתנועת ההתאמצות בגוף בעת עשיית צרכים.
• היסחפות: מופיע בגיל 2.5 עד 3.5 שנים. הפן המענג, בתבנית של עלייה או ירידה הדרגתית של מתח שריר בעוצמה נמוכה. לאנשים בעלי העדפה לריתמוס זה בבגרות מעדיפים לנוע ולחשוב בקצב שלהם, הם בעלי גבולות גוף רכים, גולשים למרחב האישי של הזולת, פחות ממוקדים במטרה. דוגמה: ריצה חסרת מעצורים.
• רוץ-עצור: מופיע בגילאי 3.5 עד 4 שנים. התבנית התנועתית היא של כיווץ בינוני ומעבר חד בין ריסון לשחרור. נרכשת התחלה של חוויית שליטה, בה יש יכולת לרוץ אך גם להצליח לעצור את הריצה. דומיננטיות של הריתמוס בבגרות מציינת הישגיות, חוסר סבלנות ושתלטנות. ריתמוס זה אינו תורם בהכרח ליכולת הארגון, אדם יכול לעבור ממשימה לאחרת בלי לסיים את הראשונה. דוגמה: תנועות מהירות בידיים או רגליים המאפיינות אדם שממהר.
• גל: אזור האגן ואיברי המין, מופיע בגיל 4 עד 5. הריתמוס נראה כגל או כציור הספרה 8. מאופיין בצבירת עוצמה בינונית והתפרקות הדרגתית. מציין את גילוי המיניות הראשונית ואת המעבר מינקות לילדות. מייצג גם התחלה של אפשרות לחיבור ויצירת אינטגרציה בין דברים שונים. דוגמה: ריקוד הואלס, שיוצר הזדמנות לקשר אינטימי.
• לידה: ריתמוס נדיר, העשוי להופיע בגיל 4 עד 5. קיים בשלמותו רק בלידה עצמה. הריתמוס מאופיין בכיווץ הדרגתי ולאורך זמן עד לעוצמה גבוהה ביותר ושחרור הדרגתי וארוך. יש תחושה של כניסה פנימה, השתקעות לתוך משהו, העמקה וריכוז. מאפיין תהליכים יצירתיים.
• קפיצה: אופייני לגיל 5 עד 6. כל הגוף נע או איברי גוף גדולים נעים כיחידה אחת ללא יכולת להפרדה. התבנית התנועתית משלבת עוצמה גבוהה עם שינוי פתאומי חד בין ריסון לשחרור; גיוס של קבוצות שרירים גדולות בבת אחת לפריקה מהירה של מתח. ריתמוס זה מציין עיסוק מחודש בגבולות גוף ומטשטש אותם בשלב זה (כמו טשטוש גבולות בין פנים/חוץ, שקר/אמת, טוב/רע). בבגרות אנשים עם דומיננטיות בריתמוס זה נראים אנרגטיים, אך יזדקקו להכוונה ולארגון. דוגמה: תנועות קפיצה בכל הגוף או באיבר גדול בגוף.
• לוחם: מופיע בגיל 5 עד 6, מאופיין בשינויים חדים ועוצמה גבוהה. מתגבשת יכולת להפרדה טובה בין חלקי הגוף השונים. יש הבחנה בין רצון לצורך. הריתמוס מבטא אנרגיה מינית אצל הילד ומציין תכליתיות, אגרסיביות והחלטיות. דוגמה: בעת נאום פוליטי.

אצל אדם בוגר עם התפתחות תקינה ניתן לצפות למצוא את הריתמוסים גם בצורה טהורה אך גם בצורה מעורבת (mix rhythms), כלומר שני ריתמוסים או יותר המופיעים בו זמנית במבע תנועתי אחד.

נקודות חשובות להם המאבחן שם לב בתצפית על המטופל, הן האם קיים היעדר ריתמוסים מסוימים מהפרופיל או בולטות יתר של אחרים.^[5]

הטמפרמנט מייצג את אופני הוויסות הרגשי של האדם. המרכיב התנועתי של הטמפרמנט בפרופיל קסטנברג מתייחס לשטף התנועה של האדם. השטף הוא מולד ומעיד על סגנון אישי של עשייה, רגש וחשיבה אצל האדם. סגנון זה הוא אינדיבידואלי לכל אחד ולא נשלט.

המרכיבים התנועתיים של השטף הם: תנועה אחידה לעומת תדירות גבוהה, עוצמת כיווץ גבוהה לעומת עוצמת כיווץ נמוכה, שינויים פתאומיים לעומת שינויים הדרגתיים.

המערכת מבוססת על שינויים בשטף (Tension Flow): שינויים בין שטף חופשי ושטף מרוסן. תנועה מרוסנת באה לידי ביטוי במתח שרירי גבוה, כששני שרירים מנוגדים מתכווצים בו זמנית. תנועה חופשית מתוארת כאשר שריר אחד פועל לבד, עם התערבות מועטה של השריר המנוגד. תנועתיות מלאה היא זו העושה שימוש בטווח שבין שני סוגי השטף.

כדי לרשום הטמפרמנט נבדוק את המרכיבים התנועתיים ואת מידת השינוי בין שטף חופשי לשטף מרוסן. דוגמה: האם מדובר בבולטות של תנועה אחידה בשטף מרוסן או תנועה אחידה בשטף חופשי. לשילובים השונים משמעויות שונות.^[6]

מייצגים שלב ביניים, מעין תהליך שנמצא בין החשיבה על הפעולה לבין ביצועה. הם מייצגים תהליכים ופעולות אותם צריך לרכוש. בנוסף, הם מייצגים צומת בין הקשב פנימה לצרכים גופניים ובין פעולה יעילה כלפי חוץ. כאשר מתחילים להתמודד עם חלל, משקל וזמן, הם מתחילים להופיע, ומשתמשים בהם כאשר לומדים מיומנויות חדשות וכהגנה מפני הדחפים. איכויות התנועה כוללות: מרחב – התייחסות ישירה/עקיפה; משקל – קל/חזק; זמן – מואץ/מואט.^[7]

האפורטס מתפתחים במהלך החיים, ומקורם נמצא במרכיבי הטמפרמנט ובפרה אפורטס. הם מתארים פעולות שהאדם עושה המותאמות לסביבה ולמטרותיו, משרתות פעולה מתוך מטרה ומשרתות את התפקודיים האדפטיביים של האגו. מדובר בשיא התפקוד מבחינה מוטורית.

האפורטס מתארים התמודדות עם הסביבה החיצונית במונחים של חלל, משקל וזמן. שלושת ממדי אפורטס אלו תורמים לפיתוח יכולות שונות: ממד המרחב (ישיר/עקיף) מעצב את היכולת לתשומת לב; ממד המשקל (חזק/קל) עוזר בפיתוח התכוונות ומטרה; וממד הזמן (האצה/האטה) מוביל לעיצוב איכויות לקיחת החלטה. ההתפתחות של כל אפורט בנפרד מושלמת עד השנה החמישית לחיים, כאשר הילד עדיין אינו מסוגל לשלב בין האפורטס השונים; בגילאים 7–11 הילד מסוגל לשלב ביניהם בצורה יעילה יותר. בגיל ההתבגרות (11–15) הילד מסוגל לבצע שילובים טובים של אפורטס. שימוש מורכב יותר באפורטס (קומבינציות של אפורטס) מראה על רמה קוגניטיבית גבוהה יותר, ופתרון בעיות ברמה טובה יותר (אינטליגנציה יצירתית).^[8]

מערכת זו מייצגת את היחסים עם האחרים והתקשורת עם הסביבה. מערכת זו מעריכה ומתארת את מידת תחושת הנוחות עם העצמי והאחר, דימוי הגוף ודימוי עצמי, מידת מורכבות ההתייחסות לסביבה, דפוסי ההתקשרות הבינאישיים והאמון בהם. במערכת זו המרכיב הדומיננטי הוא Shape Flow, המעיד על צמיחה גופנית ותפישת מקום למול הצטמצמות והתכווצות.

מערכת זו מתייחסת לאופן שבו משנה הגוף את צורתו מתוך תגובה לסביבה וביחס אליה. היא מורכבת משלושה היבטים שבהם יכול המאבחן להתבונן בתצפית על המטופל: 1. דפוסי נשימה 2. תנועות ציריות 3. תנועות התפסלות.

דפוסי נשימה מתחברים ברמה הרגשית עם דימוי גוף ודימוי עצמי. קיימים שני מצבים:

• ביפולארי (Bipolar): תנועות צמיחה והצטמצמות מקו האמצע של הגוף בצורה סימטרית.
• יוניפולארי (Unipolar): תנועות צמיחה והצטמצמות שבאות לידי ביטוי בצורה לא סימטרית בגוף.

הניעות בין צמיחה להצטמצמות, מעניקות הבנה של יחסי המתנועע לעצמו ולאחרים. הנשימה, שאותה התינוק לומד בחודשים הראשונים לחיים מתוך האינטראקציה עם גוף אחר, מהווה גרעין לקשר הראשוני עם המטפל; אם גוף המטפל מאפשר את הנשימה – היא תהיה מלאה יותר, ואם גוף המטפל מעכב או מחניק את הנשימה, היא תהיה מצומצמת יותר. יש קשר בין הרגשת נוחות כללית וצמיחה ובין הרגשת חוסר נוחות והצטמצמות. על פי קסטנברג, תבניות הנשימה נשמרות בזיכרון הגופני, וממשיכות להיות בעלות השפעה על ההתפתחות לאורך החיים.

איכויות התנועה שמשקפים דפוסי הנשימה יכולות להתבטא בשישה אופנים: התרחבות והצטמצמות במישור האופקי, התארכות והתקצרות במישור האנכי, והתמלאות לעומת התרוקנות במישור החיצי. קיימים משמעויות שונות עבור ששת המרכיבים ועבור ביטוים באופן מוקצן.^[9]

תנועות ציריות הן תנועות ראשוניות יותר, הכוללות לכל היותר שני מפרקים. הן מיועדות בעיקר לצורכי הגנה, הצבעה על כוונה, וכן מראות על תהליכי חשיבה. לדוגמה, שימוש בג'סטות לאחור שמקדימות דיבור על העבר. שימוש בתנועות ציריות משרת תקשורת פשוטה (תנועות הצבעה) שלא יוצרות מערכת יחסים מורכבת. המרכיבים התנועתיים המשקפים תנועות ציריות הם תנועות הצידה לעומת הצלבה, למטה לעומת למעלה, קדימה לעומת אחורה.^[10]

תנועות התפסלות מלמדות על מידת המורכבות בהתייחסותו של האדם לסביבה, והיכולת ליצור מערכות יחסים מורכבות עם אחרים. הן לא תנועות ליניאריות כמו התנועות הציריות, אלא מעוגלות עם נפח שבו יכול האחר להיכנס כמו בעת חיבוק. מדובר על עיצוב הגוף בהתייחס לאחרים בסביבה.

בחלק זה המישור הוא משמעותי ומייצג שני צירים. לכל מישור יש משמעות רגשית: מישור הדלת (מורכב מתנועה בציר אנכי ואופקי) משמעותו הצגה עצמית; מישור השולחן (מורכב מתנועה בציר אופקי וחיצי) משמעותו תקשורת בינאישית. מישור הגלגל (מורכב מציר חיצי ואנכי) משמעותו עשייה. דוגמה: ניקוי לכלוך שנשפך על השולחן בעת אכילה – במקרה זה היד לא נעה רק בציר החיצי קדימה ואחורה (תנועת אכילה) אלא גם לצדדים (ציר האופקי) בתנועה סיבובית האופיינית לניקוי.

קיימת חשיבות לתמיכת הנשימה בתנועות ההתפסלות. תנועות ההתפסלות הנתמכות על ידי הנשימה מבטאות תחושה של הרמוניה, של ביטוי פנימי גופני/רגשי אשר מועבר באמצעות ההתפסלות החוצה לתקשורת עם האחר.^[11]

מילוי הטבלה נעשה באמצעות תצפית בתנועת האדם, ולפיה מילוי באופן יחסי (לפי הקוביות, בדירוג מ-1 עד 4) את מידת הופעת הערכים שנמצאים בשני הצדדים של כל דיאגרמה בשתי המערכות.

משמאל, דוגמה של דיאגרמה המתארת ריתמוסים של אדם. בצד שמאל מופיעים הריתמוסים המענגים ובצד ימין הריתמוסים הלוחמניים. לפי דיאגרמה זו, השטח בין קו האמצע לקו הנטוי הוא לטובת הצד המענג. הדיאגרמה מעידה על שימוש יתר בריתמוסים המענגים ושימוש בולט בריתמוס הנשיכה והפיתול, שמאפיין גיל שנה וחצי. לכן, היא יכולה להתאים לילד בגיל זה, וכן לילד בוגר יותר או מבוגר עם איחור בהתפתחות הרגשית. בחינת הערכים הבולטים והחסרים בכל דיאגרמה מאפשרת הבנה מעמיקה של מאפייני האדם המאובחן. בדיאגרמה זו בולט שימוש בריתמוס הנשיכה המראה על צורך בנפרדות, ריתמוס הפיתול המשקף משחקיות וצורך בתמיכה וריתמוס ההיסחפות. בנוסף, בולט מיעוט השימוש בריתמוס הלוחם דבר המשקף קושי בהחלטיות אצל האדם הנצפה.

מבחינת טיפול בתנועה, הפרופיל התנועתי של קסטנברג עוזר באבחון, הערכה והתערבות. קיימים מספר מרכיבים אשר משפיעים על הפרופיל התנועתי שנוצר, ואלו נלקחים בחשבון בעת ניתוח הפרופיל:

• מידת התאמת האבחון לגיל המאובחן: למשל, מגיל 7 ומעלה ניתן לצפות לריתמוסים לוחמניים יותר מאשר לריתמוסים מענגים. בנוסף, בפרופיל תקין נמצא ייצוג לכל הריתמוסים במינונים שונים. הריתמוסים מהשנה הראשונה לחיים נשארים דומיננטיים גם אצל אדם מבוגר.
• מצב בריאותי: שימוש בתרופות מסוימות (כמו תרופות מרגיעות) יכול להשפיע על הופעת הריתמוסים^[12]. תאונות ופגיעה פיזיולוגית יכולות לגרום לשינוי במיצב הגוף והתנועה.
• אוכלוסיות מיוחדות: ניתן לאתר מרכיבים תנועתיים דומיננטיים בהתאם למאפייני אוכלוסיות שונות. כיום נערכים מחקרים על ילדים בספקטרום האוטיסטי ועל ילדים עם הפרעת קשב וריכוז; התחום עדיין נמצא במחקר.

בעבודה הטיפולית מקובל להתייחס לאינטגרציה בין הדיאגרמות בכל מערכת. חוסר בהלימה בין הדיאגרמות השונות מעורר נקודות להתערבות טיפולית. תפקיד המטפל הוא להשתמש בהערכה של הפרופיל כדי להתאים את גופו למטופל על פי ההתערבות הנבחרת^[13].

מספר מחקרים הסתמכו על הפרופיל התנועתי של קסטנברג והעשירו את הידע בהקשר לטיפול ואבחון לפי שיטה זו. סוזן לומן מתארת במאמרה עבודה טיפולית עם ילדים מהספקטרום האוטיסטי^[14]. פני לואיס כתבה על עבודה טיפולית עם הפרעת אישיות גבולית המסתמכת על הפרופיל של קסטנברג^[15]. אחרים כתבו על שימוש בשיטה במהלך טיפול בבעיות רגשיות בקשר הדיאדי הורה-תינוק^[16].

בישראל עוסקים וכותבים מספר מומחים על התחום. ד"ר נאוה לוטן, מטפלת ומדריכה בתנועה, מרצה בתוכניות לטיפול בתנועה באוניברסיטת חיפה ותל אביב, במכללת דוד ילין ובמכון ויצמן למדע. ערכה מחקרים בהם השתמשה בפרופיל קסטנברג למטרת אפיונים שונים של ילדים עם הפרעת קשב וריכוז ואוטיזם המחקרים עדיין לא הגיעו לסיומם; עבודת הדוקטורט שלה עסקה בתקשורת לא מילולית וגופנית בגיל שלושה חודשים בצמד אם-תינוק, והקשר שלה להתנהגות ההתקשרות של התינוק בגיל שלושה עשר חודשים^[17][18]. קרן פז, מטפלת בתנועה, מתמחה בפרופיל של קסטנברג ומלמדת את התחום בארץ, ומתמקדת במיוחד בעבודה עם ילדים עם PDD והוריהם.

• ניתוח תנועה לאבאן
• וורן לם

• אתר פרופיל התנועה של קסטנברג (באנגלית)
• אתר העמותה האמריקאית לטיפול בתנועה (באנגלית)