פסקואל אורטיס רוביו (בספרדית: Pascual Ortiz Rubio, נהגה: [pasˈkwal orˈtis ˈruβjo]; 10 במרץ 1877 - 4 בנובמבר 1963) היה פוליטיקאי מקסיקני, נשיא מקסיקו בשנים 1930–1932. נולד במורליה, בירת מדינת מיצ'ואקאן שבמקסיקו.
בין השנים 1917–1918 כיהן כמושל מיצ'ואקאן, ובין 1920–1921 כשר התקשורת. בבחירות שנערכו בנובמבר 1929, התמודד כמועמד המפלגה המהפכנית הלאומית (PNR), תחת הנהגתו של "המנהיג העליון" פלוטארקו אליאס קאייס; והביס את חוסה וסקונסלוס[1], שר החינוך לשעבר, דמוקרט ואופוזיציונר ביקורתי וחריף של הממסד והמפלגה השלטת. אורטיס רוביו היה פוליטיקאי מן השורה, במפלגה שנשלטה הלכה למעשה בידי הנשיא לשעבר קאייס בתקופה שנקראת בהיסטוריה של מקסיקו "מקסימאטו" (אנ'), אך התעמולה המפלגתית הציגה אותו כאיש חזק ובעל חזון, שיפתור את בעיותיה הכלכליות והחברתיות של המדינה. המפלגה המהפכנית ומועמדה רוביו פנו לקהל הפועלים והאיכרים והבטיחה למעמדות אלו שיפור ניכר בתנאי החיים, מעבר למה שווסקונסלוס היה מוכן להתחייב אליו.
ב-5 בפברואר 1930, יום כניסתו לתפקיד נשיא מקסיקו, נורה אורטיס רוביו בניסיון התנקשות ונפצע בסנטרו[2]. הוא נותח פעמיים ושבר עצם הוצא מלסתו[3]. כהונתו שהתנהלה בהצלחה יחסית, הייתה לכל אורכה תחת הטראומה של ניסיון ההתנקשות ביומה הראשון, ולבסוף התפטר אורטיס רוביו מן הנשיאות ב-4 בספטמבר 1932 כשהוא מלין על התערבות יתר של הנשיא לשעבר קאייס בניהול המדינה. החליף אותו כנשיא ביניים עד הבחירות הבאות, אבלרדו רודריגס.
הוא נסע לארצות הברית וחזר למקסיקו ב-1935 לאחר שידידו הנשיא המכהן, לאסרו קארדנאס, תפס את מושכות השלטון וארגן מחדש את המפלגה המהפכנית. בשנת 1947 הוא הביע תמיכה בתוכנית החלוקה[4]. אורטיס רוביו חיבר ספרים על חלקו במהפכה המקסיקנית מאז שחבר לכוחות מדרו, הוא נפטר במקסיקו סיטי ב-4 בנובמבר 1963, בגיל 86.
ביוגרפיה
פסקואל נולד ב-10 במרץ 1877 במורליה שבמיצ'ואקאן. הוא למד בקולג'יו דה סן ניקולאס במורליה ועבר למקסיקו סיטי כדי להמשיך בקריירה כסוקר ומהנדס. הוא חזר למיצ'ואקאן ובשנת 1910 הצטרף לתנועה רפורמית עם מיס חואקין ובמסגרת המהפכה המקסיקנית נעצר בידי משטרו הרודני של ויקטוריאנו ורטה. פסקואל תמך במחנה החוקתי בראשות ונוסטיאנו קאראנסה והועלה לדרגת קולונל בצבאו. הוא נסע לארצות הברית להשתלט על אינפלציה. בשנת 1916 כיהן בתפקיד סגן הקונגרס המכונן. בשנת 1917 מונה למושל מדינת מולדתו מיצ'ואקאן, תפקיד אותו מילא עד 1920 כשהצטרף לפמלייתו הפוליטית של פלוטארקו אליאס קאייס. הוא כיהן בתפקיד מזכיר התקשורת והתשתיות הציבוריות בממשלות אדולפו דה לה ורטה ואלווארו אוברגון. פסקואל התפטר עקב חיכוכים עם שר החוץ אלברטו ג'יי פני. פסקואל חי בספרד ללא עלות, עד שב-1925 ייצג את מקסיקו נגד רפובליקת ויימאר וב-1926 נגד ברזיל בתיקים משפטיים בין-לאומיים.
ב-4 במרץ 1929, במהלך הכינוס המארגן של מפלגת המהפכה הלאומית, קאייס הכריז על פסקואל כמועמד הראשון לנשיאות מטעם מפלגת ה-PNR החדשה. הוא התחיל את הקמפיין שלו ב-26 במאי 1929 במדינת אידיאלגו, המתחרים הפוליטיים של פסקואל היו חוסה וסקונלוס, הגנרל פדרו רודריגז טריאנה מהמפלגה הקומוניסטית, ועוד מספר מועמדים משניים. לאחר הפלת התקוממות מרכזית של התנועה הדתית 'כריסטרוס', חודשה מערכת הבחירות. ב-17 בנובמבר התקיימו הבחירות בהן אורטיס רוביו יצא בניצחון, עם 1,947,848 קולות (93.55%), ואחריו וסקונסלוס מהמפלגה הלאומית והמפלגה הדמוקרטית עם 5.32% מהקולות. מפלגות איכרים והמפלגה הקומוניסטית זכו ב-0.11% מכלל הקולות. וסקונלוס טען כי הבחירות נעשו בהונאה. מפלגת ה-PNR הצליחה להגיע לכל קצוות המדינה ולהתארגן בצורה מבוססת תחת מצע מתון לעומת יריבותיה, גורם שהיה רב השפעה על ניצחונה. גורם נוסף שהוביל לניצחונו הפוליטי של פסקואל היה המאבק הפוליטי הפנימי בתוך מקסיקו, התסיסה האזרחית עקב ההתנקשות בחייהם של מספר גנרלים והדיכוי של גורמים מטעם הכנסייה הקתולית הובילו רבים באוכלוסייה הכללית לתמוך במתינות היחסית של ה-PNR.
כנשיא הנבחר, שהוכרז בימים האחרונים של דצמבר, אורטיס רוביו התקבל בארצות הברית ונפגש עם הנשיא הרברט הובר ומנהל חברת בת של סטנדרט אויל (Standard Oil). פסקואל הציע להפסיק את ההתבודדות החקלאית של מקסיקו ולקדם השקעות פרטיות, שהתקבלו היטב על ידי ממשלת ארצות הברית והבנקים הבינלאומיים. הוא נכנס לתפקידו ב-5 בפברואר 1930 וקורא להקריב תשוקות ולחפש את עתיד המדינה: "התנועה החברתית היא עובדה מוגמרת והדרך היחידה האפשרית לשרת את המדינה היא לעשות מעתה עבודה בונה, מבוססת בגובה המראות... עלינו לבנות מדינה טובה יותר לכל המקסיקנים; בעבור השגת התיאום של כל המעמדות." כל אותה העת, היה מנהיג המפלגה בפועל, פלוטארקו אליאס קאייס, שמשך בחוטים וקבע את המדיניות הממשלתית ואת השפעותיה, ופעל כמעין מנהיג עליון.
בעת שנכנס למכוניתו בארמון הנשיאותי, אורטיס רוביו הותקף על ידי דניאל פלורס ונורה בלסת ללא השלכות חמורות. חששות רבות הועלו וכעבור כחודש התגלו בטמאוליפס יותר ממאה גוויות של תומכי וסקונלוס, בהם גם מספר גנרלים ואישים רבי חשיבות ציבורית. המהנדס ויקטוריו א. גונגורה, נשיא המפלגה הלאומית נגד הבחירה המחודשת, מחה כי כמה מחבריה שנמצאו הרוגים גורשו קודם לכן ממטה הרגימנט ה-51 בפיקודו של מקסימינו אווילה קמאצ'ו. ב-22 באפריל 1932, דניאל פלורס נמצא מת בתא המאסר שלו במחזו הבירה הפדרלי. אורטיס רוביו מרכיב את הממשלה שלו עם מספר תומכי 'כריסטרוס' כמו גם עם תומכי-אוברגון רבי מעמד פוליטי כגון פורטס חיל וארון סאנץ. במשך פחות משנתיים הוביל אורטיס ממשלה חקלאית חלשה, מתנדנדת, ריאקציונית ומדכאת. מצב משבר זה נצפה בקונגרס, בקבינט ובמפלגה הרשמית. מבחינת הפוליטיקאי לאסרו קארדנאס, מה שקרה הוא שקאייס לא הצליח למשמע את הקבוצה הרואה עצמה נשיאותית ומי הם אלה שגורמים לפוליטיקה להחליש את ממשלתו של אורטיז רוביו ולהפיח בקאלס פחד מפני בגידות לכאורה. לפיכך, ב־14 באוקטובר 1931 נאלץ הנשיא למסור את המנדט שלו בתור שר ההגנה לקאייס.
בהקשר נשיאותו הישגיו של אורטיס רוביו דלים. ב-26 בספטמבר 1930 הוא פרסם את דוקטרינה שתמכה בתזה של אי התערבות והגדרה עצמית של העמים. ב-1 במאי 1931 הוא יצר קשרים עם הרפובליקה הספרדית השנייה ומקסיקו הצטרפה רשמית לחבר הלאומים ב-12 בספטמבר אותה שנה. אורטיס רוביו אישר את חופש הפולחן, גזר חוק עבודה עבור השטחים הפדרליים, חילק את חצי האי באחה קליפורניה לשתי טריטוריות (באחה קליפורניה ובאחה קליפורניה הדרומית), שילב את שטחה של קווינטנה רו ביוקטן וקמפצ'ה, חנך את הכביש המהיר מקסיקו סיטי - לארדו והרחיב את רשת התקשורת הטלפונית. אולם ההשפעות השליליות של השפל הכלכלי הגדול, שגרם להתכווצות הכלכלית, פיחות המטבע ואבטלה עצומה במקסיקו, צמצמו עוד יותר את האפשרויות לפעולה ממשלתית. כך שבינואר 1932 נאלץ אורטיס רוביו לבקש מהקונגרס להשעות את התשלומים על החובות הזרים של מקסיקו למשך שנתיים.
לאחר שעמד על המועד האחרון לקונגרס למינוי נשיא מחליף, מבלי לערוך בחירות, ולאור הכפשת ממשלתו הכפופה לקאייס, הגיש אורטיס רוביו את התפטרותו מהנשיאות ב-2 בספטמבר 1932 "בעבור אחדות פעולה גדולה יותר בעתיד". מאוחר יותר רשם בזכרונותיו: "הייתי משוכנע שביכולתי להשתמש באלימות בכדי לכפות את סמכותי, או לפרוש; למרות התמיכה הצבאית שהייתה לי, החלטתי על האפשרות השנייה, מכיוון שבהתחשב באלמנטים שהיו לאויב, הוא יצטרך להציע התנגדות רצינית וניתן יהיה לעורר מלחמת אזרחים חדשה." הוא עזב על כרונה של רכבת אוליבו לגלות בארצות הברית. שם שהה עד 1935.
עם שובו מינה אותו הנשיא קארדנאס למנהל פטרומקס (PEMEX של היום), חברת ייצוא נפט לאומית שפעלה בחסות הממשלתית. ב-7 בדצמבר 1961 מינה אותו הנשיא אדולפו לופס מטאוס לנציג הממשלה בוועד האיגוד הלאומי של המהנדסים והאדריכלים במקסיקו. פסקואל נפטר במקסיקו סיטי ב-4 בנובמבר 1963.
לקריאה נוספת
- ראשי פרקים בתולדות מקסיקו (אסופה), תרגם מספרדית: נחום מגד, מקסיקו 1985. עמ' 175–176
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
