בתקופת המהפכה המקסיקנית פורטס חיל הצטרף לגנרלים שהרכיבו לבסוף את מפלגת המהפכה. ב-1920 עלה לשלטון אלווארו אוברגון, אחד מאותם הגנרלים. החוקה המקסיקנית (אנ') שהתקבלה ב-1917, אינה מאפשרת לנשיא מכהן לשוב ולהיבחר לנשיאות מקסיקו. מסיבה זו פינה אוברגון את מקומו ב-1924 לאחר ארבע שנות כהונה, לידידו פלוטארקו אליאס קאייס. בתקופת כהונתו של קאייס, פורטס חיל כיהן כשרהפנים. אוברגון שב והתמודד רק במערכת הבחירות הבאה, ב-1928, וניצח בהן. לאחר הבחירות ובטרם החליף את קאייס בתפקיד הנשיא, נהרג אוברגון בהתנקשות במהלך סעודה שנערכה לכבוד בחירתו לתפקיד. קאייס, שעדיין היה נשיא מכהן באופן רשמי, לא יכול היה לחזור ולכהן כנשיא, ולתפקיד התמנה פורטס חיל[1], מחברי הנהגת המפלגה המהפכנית. עם מינויו הוכרז על בחירות מקדימות שייערכו ב-1930. הלכה למעשה שימר קאייס את שליטתו במדינה מאחורי הקלעים, בתקופה שנודעה כ"מקסימאטו" (אנ').
ב-1930 הוחלף בתפקיד הנשיא, בידי פסקואל אורטיס רוביו, והמשיך לשרת תחתיו כשר הפנים במשך כשנה וחצי. בהמשך כיהן כציר הראשון של מקסיקו בחבר הלאומים, ותחת הנשיאים הבאים בתפקידים מגוונים בהם: שר חוץ, התובע הכללי, שגריר מקסיקו בהודו, ונשיא המפלגה המהפכנית הלאומית (PNR). בתקופת שלטונו של לאסרו קארדנאס, בא המקסימאטו לקצו, וקאייס הוגלה ממקסיקו; חיל נקרא בידי קארדנאס "לטהר" את המפלגה מנאמני קאייס.
חיל הכין את עצמו לקאמבק פוליטי, אך משבוששה לבוא ההזדמנות המתאימה, פרש מהחיים הפוליטיים ב-1936. הוא נפטר ב-10 בדצמבר1978 במקסיקו סיטי, בגיל 88.
ביוגרפיה
אמיליו פורטס חיל.
שנותיו הראשונות וקריירה
חיל נולד ב-3 באוקטובר 1890 בסיודד ויקטוריה, טמאוליפס, בנם של דומינגו פורטס ואדלה חיל. הוא למד בית ספר יסודי בעיר הולדתו, ובתיכון בבית הספר הרגיל סיודד ויקטוריה בין השנים 1906–1910. מאוחר יותר עבר למקסיקו סיטי, שם נכנס בשנת 1912 ללימודי מכללה, שם קיבל תואר כעורך דין בשנת 1915.
בנוסף להיותו מורה רגיל בבית הספר, מילא תפקידים ציבוריים שונים: קצין מחלקת המלחמה והצי בשנת 1914 וסגן ראש המחלקה לצדק צבאי של משרד המלחמה והצי בשנת 1915. כל זאת מטעם הממשלה החוקתית של ונוסטיאנו קאראנסה במסגרת המהפכה המקסיקנית. לאחר שסיים את לימודיו כעורך דין, הוא מונה לשופט במחלקה האזרחית בהרמיו, סונורה, ומאוחר יותר התמנה לשופט בית המשפט העליון לצדק של סונורה, בשנת 1916. כמעט באותה תקופה הוא היה סגן הנציב הפדרלי עבור טמאוליפס, עמדה אליה שב בין השנים 1921–1922 ו-1924–1925.
פוליטיקאי ונשיא
מאוחר יותר הוא מונה למזכיר הכללי של ממשלת טמאוליפס, תפקיד אותו מילא בין 1918 ל-1919; בשנת 1920 הוא היה מושל זמני של אותה מדינה עם ניצחון תוכנית אגואה פריטה; הוא הפך למנהיג לשכת הצירים, וכן ליועץ המשפטי לממשלה הפדרלית בתקופת נשיאותו של אלווארו אוברגון. בשנת 1923 תמך במועמדותו של פלוטארקו אליאס קאייס לנשיא מקסיקו. בשנת 1925 מונה למושל חוקתי של טמאוליפס, משם תמך בהקמת המפלגה הסוציאליסטית של הגבול, פיתח תשתית חקלאית אינטנסיבית וקידם את האיגודים המקצועיים, אך לא את ארגון ה-CROM שבראשו עמד שר העבודה מורונס.
בשלב קריטי לפוליטיקה במדינה, עקב רצח הנשיא הנבחר אלווארו אוברגון בשנת 1928, חיל מונה לשר הפנים על ידי הנשיא קאייס, שהפך למעין מנהיג עליון שעמד מעל הנשיא. דרך תפקיד זה קאייס מינה את חיל לנשיא זמני של הרפובליקה בין דצמבר 1928 לפברואר 1930. חיל היה תומך אוברגון מוכח, שמשימתו העיקרית הייתה להרגיע את הרוחות שהועלו בקונגרס לנוכח רצח אוברגון ולוודא שיתקיים הליך בחירות חדשות יציב. כהונתו של פורטס חיל, ככהונותיהם של ממשיכי דרכו, פסקואל אורטיס רוביו ואבלרדו רודריגס, נחשבו למילוי הכהונה בת שש השנים של אוברגון, אשר נרצח לפני שהחל למלא אותה.
חיל הציג את עלייתו לנשיאות בהפגנתיות, הוא שבר את המסורת הטקסית בכך שהעביר נאום שבועה ממושך, בו הצהיר כי: ”הבעיה החשובה ביותר לא תהיה זו של הבחירות הבאות... וגם לא תיקון האידאולוגיה של המהפכה המקסיקנית... אני פשוט שואף לגבש - ולהתקדם עד כמה שניתן - בהישגים שאנחנו יכולים להתהדר בהם. חידוש אם אני רוצה שהוא יאפיין את הממשל שלי... שהממשלה שלי מורכבת מהאנשים הכי מאומנים. את האנשים שיודעים להיות נאמנים לאלו אותם של מחליפים במשרות, את האנשים שיודעים להיות נאמנים למוסדות - וזו עוד אחת מההצהרות הסופיות שלי - שרק אנשים המזוהים עם המהפכה מופיעים בקרבי. דבר זה כולל הזיהוי וההסתברות הנובעים משירות מטרה ללא סייג וללא היסוס.”
במהלך ממשלתו הצליח לסכם, באמצעות הסכמים עם ההיררכיה הקתולית הגבוהה, את מלחמת הכריסטרוס, שעלתה ב-70,000 הרוגים; עם זאת, ביום קבורתו של ליאון טוראל, רוצחו של אוברגון, הרכבת בה נסע דרך נייאריט הופעלה לכאורה על ידי גנרל מטען הכריסטרוס כמעין תגמול סמלי של הפלג הדתי האדוק על הוצאתו להורג של טוראל. הכנסייה הקתולית הכירה בריבונות המדינה וקיבלה את החקיקה לפיה יש לרשום את הכמרים שייעדה הכנסייה; הממשלה מצדה העניקה חנינה למעורבים בכריסטרוס, אפשרה לכמרים להעביר חינוך דתי במקדשיהם, והכירה כי כמרים, כמו כל האזרחים, יכולים לבקש אישור, רפורמה או ביטול החוקים.
הקבינט של אמיליו פורטס חיל.
כמו כן, פורטס חיל האיץ את החלוקה החקלאית והקים בתי ספר חקלאיים. ממשלתו העניקה גם אוטונומיה לאוניברסיטה הלאומית במקסיקו, שסגרה גם סכסוך חברתי חשוב. בנוסף, היא פרסמה את החוק האורגני של המשרד הציבורי ואת חוק העונשין וביטלה את חבר השופטים העממי; האגודה הלאומית להגנת ילדים הוקמה; שירות ההגנה התעשייתית והחברתית יושם ושדה התעופה של מקסיקו סיטי נחנך. כמו כן, הושקו קמפיינים נגד משקאות חריפים נגד מחלת פינטו ודלקת העצם.
מצד שני, הוא הסיר את ההגנה הרשמית מה-CROM, והטריד את מנהיגו מורונס, וגם את מפלגתו, מפלגת הלייבור המקסיקנית. באופן זה, וללא תמיכתם של קאייס, CROM ומורונס נותרו מחוץ לזירה הפוליטית. משימה מהותית נוספת של פורטס חיל הייתה לארגן את הבחירות לנשיאות. במרץ 1929 הכריז רשמית על הקמתה של המפלגה המוסדית המהפכנית (PRI) בראשות קאייס. עוד באותו חודש פרץ מרד צבאי בראשות הגנרל חוסה גונסאלו אסקובאר (José Gonzalo Escobar) שנתמך בידי ארצות הברית. אסקובאר הכריז על עצמו נשיא מקסיקו אך באפריל נפלו כוחותיו לעומת הצבא הפדרלי שנותר תומך בממשלה. לאחר ההתשלטותל הממשלתית על נוגלס בגבול ארצות הברית–מקסיקו, אסקובאר גלה לארצות הברית. ב-25 בינואר 1930 הורה מטעם המפלגה מועמד לנשיאות פסקואל אורטיס רוביו.
בינואר 1930 פורטס חיל שבר את היחסים הדיפלומטיים עם ברית המועצות, שהוקמו על ידי אוברגון, עקב הוצאתו להורג של אזרח מקסיקני. עם הרעיון לאחוז בנשק; האינטרנציונל השלישי פרסם מניפסט בו כינה את פורטס חיל וקאייס "לקי האימפריאליזם" וכי הם על ברכיהם לפני האפיפיור, מה שגרם לסדרת חילוקי דעות שהגיעה לשיאה בניתוק היחסים.
קריירה מאוחרת
בתקופת נשיאותו של אורטיס רוביו, פורטס חיל החזיק שוב בתפקיד שר משרד הפנים במשך כמה חודשים, וכיהן גם כנשיא המפלגה המוסדית המהפכנית. ובכל זאת ההמולה שלו דרך משרדים ציבוריים הייתה ארוכה: שגריר בצרפת, ציר לחבר הלאומים והתובע הכללי של הרפובליקה בשנות מקסימאטו (1928 - 1936); במשך תקופה קצרה היה מזכיר יחסי חוץ; בין השנים 1934–1935 הוא שוב התבלט בתור יושב ראש המפלגה. הוא היה שגריר ברפובליקה הדומיניקנית, אקוודור והודו. במינויו של הנשיא אדולפו לופס מטאוס, חיל היה נשיא הוועדה לביטוח לאומי בשנת 1961; מאוחר יותר הוא היה יועץ של לשכת התשתיות הלאומית (SA), בשנת 1966, ונשיא הוועדה המייעצת הטכנית של הוועדה הבנקאית הלאומית בשנת 1970.
.jpg)
