לאסרו קארדנאס
Lázaro Cárdenas del Río

לידה	21 במאי 1895 מיצ'ואקאן, מקסיקו
פטירה	19 באוקטובר 1970 (בגיל 75) מקסיקו סיטי, המדינות המקסיקניות המאוחדות
מדינה	מקסיקו מקסיקו
מפלגה	המפלגה המוסדית המהפכנית
בת זוג	עמליה סולורסאנו
נשיא מקסיקו 1 בדצמבר 1934 – 30 בנובמבר 1940 (6 שנים) → אבלרדו רודריגס מנואל אבילה קמאצ'ו ← מושל מיצ'ואקאן 1928–1932 (כ־4 שנים)
פרסים והוקרה
הצלב הגדול במסדר איזבלה הקתולית (1995) מסדר ההצטיינות הלאומי של קרלוס מנואל דה סספדס מסדר חוף חירון מסדר העיט האצטקי פרס לנין לשלום

לאָסְרוֹ קַארְדֵנָאס דֶּל רִיּוֹ (בספרדית: Lázaro Cárdenas del Río, [נהגה: lasaɾo ˈkaɾðenasˈ]; ‏21 במאי 1895 – 19 באוקטובר 1970) היה נשיא מקסיקו ה-44. קארדנאס היה פוליטיקאי מקסיקני שכיהן כנשיא מקסיקו בין השנים 1934–1940. בתקופת כהונתו פעל רבות ליישום רפורמות שהובטחו בזמן המהפכה המקסיקנית, וביסס בכך את שלטונה של מפלגת המהפכה הלאומית (National Revolutionary Party) שהפכה למפלגה המוסדית המהפכנית (PRI) ואחזה בשלטון במקסיקו בעשרות השנים הבאות.

במסע הבחירות לנשיאות הבטיח קארדנאס ליישם את הרפורמה שהוכנה בידי הממשלה הזמנית של הנשיא הקודם אבלרדו רודריגס, והחל ביישומה מיד עם כניסתו לתפקיד. במקביל, תמך קארדנאס בניגוד לנשיאים קודמים בהתארגנויות העממיות, הוא סבר שעצמאות פעולה של האיכרים והפועלים אין פירושה חוסר משילות מטעם השלטון המרכזי, ולכן נקט שעל הממשלה להתוות כיווני פעולה בלבד ולאפשר להתארגנות העממית לבחור את צורת הפעולה וההתאגדות. מדיניות זו לא עלתה בקנה אחד עם כוונותיהם של בעלי עניין בכלכלה המקסיקנית, וחלקם לחצו על הנשיא לשעבר ומי שנתפס כמושל בפועל במדינה בתקופת שלושת הנשיאים הקודמים, פלוטארקו אליאס קאייס, להתנגד לתהליך. קאייס פרסם הודעת גינוי חריפה לרפורמות החדשות, הוא טען כי זעזוע חברתי מהסוג שעומד להתרחש הוא מסוכן וחסר תוחלת, ורמז כי מלבד על המהפכה והישגיה, מאיימים שינויים אלו גם על הנשיא עצמו. הכרזה זו גרמה למשבר במפלגה המהפכנית, שנמשך שלוש שנים והסתיים כשידו של קארדנאס על העליונה. קאייס הוגלה אל מחוץ למדינה, הרפורמה הושלמה ופורקו מוסדות וארגוני פועלים שהשתייכו לצמרת הישנה של המפלגה. הוא ארגן מחדש את מפלגת המהפכה ופעל לשיקום הכלכלה.

בתקופת כהונתו, שבו למקסיקו פוליטיקאים בכירים שנטשו אותה בעבר בשל חיכוכים עם הממשל שבשליטת קאייס, הנשיאים לשעבר אדולפו דה לה ורטה ופסקואל אורטיס רוביו. הנשיא לשעבר אמיליו פורטס חיל נקרא לסייע בהשלטת מרותו של קארדנאס במפלגה וסילוק תומכי קאייס ממנה. מדיניותו הכלכלית המוכרזת, כמו גם נאומיו, היו סוציאליסטים באופיים; הוא גם הוביל הלאמת חברות רבות ובהם חברת הרכבת. אך למעשה פעל לפיתוח כלכלה קפיטליסטית, בדרכים שהוא ראה בהן אפשרות לתיקון עיוותים שיוצר הקפיטליזם.

ערב הבחירות לנשיאות של שנת 1940 גברה המתיחות בין הימין והשמאל במקסיקו. מערכת הבחירות הסוערת בין מועמד מפלגת המהפכה, ממשיכו של קארדנאס, מנואל אבילה קמאצ'ו, לבין חואן אנדרו אלמסאן (אנ'), הובילה את המדינה אל סף מלחמת אזרחים. החשש מפני מלחמה כזו סר רק לאחר שמועמד הממסד אבילה קמאצ'ו נבחר והכריז על פיוס לאומי.

קרדנאס היה בעיקר ממוצא אינדיאני. הוא היה אחד משמונה ילדים של משפחה בת מעמד הביניים-הנמוך אשר התגוררה בכפר במדינת מיצ'ואקאן. אביו היה הבעלים על אולם ביליארד ולאחר מותו עת היה לאסרו בן 16 בלבד, היה על האחרון לתחזק כלכלית את המשפחה. לאחר השכלה ראשונית הוא קיבל את עבודתו הראשונה בסניף מקומי של משרד ההכנסות הציבורי בתקופת ממשל הרודן העריץ פורפיריו דיאס.

בפברואר 1913 הנשיא פרנסיסקו מדרו, שהוביל את המאבק להפלת הדיקטטורה הארוכה של פורפיריו דיאס עם פרוץ המהפכה המקסיקנית, נלקח בשבי ונרצח בהוראת הגנרל הסורר ויקטוריאנו ורטה, שעמד בראש הפיכת-נגד שהובילה למינויו כנשיא מקסיקו החדש. הדיקטטורה הצבאית המדכאת של ורטה עוררה מלחמת אזרחים מחודשת באופן מיידי, מושל קואווילה, ונוסטיאנו קאראנסה, עמד בראש כוחות מהפכניים חדשים שכונו 'החוקתיים' ותמכו בממשלת מדרו לפני שהופלה מהשלטון.

בגיל 18 הצטרף קארדנאס לסניף של הצבא המהפכני 'החוקתי' בראשות הגנרל גילרמו גרסיה אראגון (Guillermo García Aragón), ותוך שנה הוא עלה לדרגת קפטן. כאשר הכוחות המהפכניים התפצלו לפלגים מנוגדים, הוא נשאר נאמן לקאראנסה, שצבאו ניצח בשנת 1920 את תומכי פנצ'ו וייה ותומכי אמיליאנו ספאטה. באותה שנה קארדנאס מונה לגנרל, הדרגה הגבוהה ביותר בצבא הפדרלי של מקסיקו, והמשיך להשתתף במערכות צבאיות עד 1929. במסגרת שירותו הצבאי נאבק במרד הדתי של פלג ה'כריסטרוס' הקתולי אשר התנגד לרפורמות שדיכאו את המוסדות הדתיים במדינה.

כמו רוב מנהיגי הצבא המהפכנים, גם הגנרל לאסרו קארדנאס היה פעיל מבחינה פוליטית, ובשנת 1928, בגיל 33, הוא נבחר למושל מדינת מולדתו מיצ'ואקאן. הוא כיהן בתפקיד במשך כהונה שלמה בת ארבע שנים, עד 1932. לקארדנאס היה גם תפקיד חשוב בהקמת מפלגה מדינית לתגבור המשטר המהפכני ברמה הפדרלית. בהנהגתו של הנשיא לשעבר פלוטארקו אליאס קאייס, אשר כיהן בתפקיד הנשיא בין השנים 1924 ל-1928, הושקה המפלגה המהפכנית הלאומית - PNR (Partido Nacional Revolucionario) בשנת 1929, ובשנה שלאחר מכן נבחר המושל קארדנאס להיות נשיא המפלגה. קארדנאס עבד קשה על מנת להפוך את ה-PNR מפדרציה רופפת של מפלגות מדיניות, שכל אחת מהן הונהגה על ידי "קודודו" (מנהיג) צבאי, למפלגה לאומית אחידה שתהיה לבעלת האלמנט המרכזי של יציבות במשטר המהפכני. קארדנאס היה שר הפנים במשך שישה שבועות בשנת 1931 ושר המלחמה והימיה במשך חמישה חודשים בשנת 1933. מהמשרה האחרונה הוא פרש כדי להיות מועמד ה-PNR לנשיאות בבחירות 1934.

קארדנאס התגלה כמועמד יוצא דופן לנשיאות. אף על פי שבחירתו הובטחה, הוא בילה את השנה שבין יום המינוי שלו למועמד לבין יום הבחירות בביצוע קמפיין פופוליסטי אינטנסיבי. הוא פעל לבקר כמעט בכל עיר, עיירה וכפר במדינה, נפגש עם מנהיגים מקומיים ואזרחים מן השורה ובנה מעקב אישי נרחב בכל אזורי הארץ. במהלך מסע פרסום זה הוא הבהיר את כוונתו להוציא לפועל את תוכנית החומש של ה-PNR בתור רפורמה חברתית וכלכלית. לאחר שנבחר לנשיא, קארדנאס נע בזהירות בתחילה. הצבא, הממשל האזרחי וחלק ניכר מהמבנה הפוליטי של המשטר נותרו בשליטתו של הנשיא לשעבר קאייס, שהיה למעשה מנהיג עליון על מקסיקו מאז 1928 עקב רצח הנשיא הנבחר אלווארו אוברגון. על כן באותה העת קאייס השפיע רבות על הליך הממשל. במהלך שנת כהונתו הראשונה השקיע הנשיא קארדנאס חלק ניכר מזמנו בכינון השפעתו שלו בענפי הממשל הללו של הצבא, הממשל האזרחי ורוב המבנה הפוליטי. לבסוף, הייתה לו סמכות פוליטית מספקת בכדי להדיח את קאייס בשנת 1936 ולגרשו לגלות, ביחד עם תומכיו, לארצות הברית.

כנשיא, קארדנאס הוציא לפועל מגוון רחב של רפורמות. במסגרת תוכנית הרפורמה בחקלאות, הוא חילק כמעט כפליים אדמות לאיכרים מאשר כל קודמיו יחדיו, כך שבסיום הממשל שלו כמחצית מהאדמות המעובדות במדינה הוחזקו על ידי חקלאים חסרי קרקע בעבר. הוא גם הרחיב את שירותיהם של בנקים ממשלתיים כך שהאיכרים שקיבלו אדמות במסגרת הרפורמה יוכלו ללוות כסף. במאמץ לספק בסיס פוליטי לתוכנית חלוקה מחדש של הקרקעות, הוא ארגן את כל הנהנים ממנה באיגוד אחדות איכרים לאומית חדשה (Confederación Nacional Campesina, או CNC). צעד זה לא נועד במקור לחזק את שליטתו בפוליטיקה אלא בכדי לחזק את התמיכה האזרחית בממשלו. צעד מרכזי נוסף בכיוון זה ננקט בתחילת שנת 1936 כאשר מרבית קבוצות העבודה המרכזיות המפוזרות במדינה התארגנו ב'קונפדרצית דה טרבאג'דורס דה מקסיקו', שבמשך הדור הבא המשיכה לייצג לפחות מחצית מהעובדים המאורגנים ברחבי המדינה.

קארדנאס ארגן מחדש את מפלגת הממשלה. בשנת 1938 בנתה ועידה לאומית ארגון מחדש של המפלגה ושינתה את השם ל'מפלגת המהפכה המקסיקנית' - Partido de la Revolución Mexicana) PRM). בעוד שבעבר רק עובדי ממשלה ופוליטיקאים שאפתנים היו חברים במפלגה, התוכנית הארגונית החדשה אפשרה לקבוצות המוניות להצטרף ישירות לשירות במפלגת ה-PRM. הוקמו ארבעה "מגזרים" של המפלגה: עבודה, איכרים, "עממיים" ו"צבאיים". מרבית קבוצות העבודה הלאומיות היו קשורות לראשונה; ה-CNC היווה את השני; מגוון קבוצות ממעמד הביניים היוו את השלישית; והכוחות המזוינים שולבו באחרון. בממשל הבא שלאחר קארדנאס דוכא המגזר הצבאי, ומאז צומצם משמעותית התפקיד הצבאי בפוליטיקה המקסיקנית.

ממשל קארדנאס היה ידוע בעיקר מחוץ למקסיקו בשל מאמציו להפקיע תעשיות בבעלות זרה. בשנת 1937 הממשלה הפקיעה את מסילות הברזל העיקריות של המדינה, ובמרץ 1938 חתם הנשיא קרדנאס על צו הלאמת תעשיית הנפט במדינה. החלטה אשר גררה קרע ביחסי ארצות הברית–מקסיקו. לאחר ניסויים קצרי מועד בהעמדת שתי התעשיות הללו בשליטת איגודי העובדים שלהם, הם הונחו תחת תאגידים ציבוריים אוטונומיים, אשר אמורים לתפקד פחות או יותר כמו כל ענף פרטי גדול אחר. קארדנאס שיקם את יחסיה של מקסיקו עם ברית המועצות, זאת אף על פי שהעניק מחסה פוליטי ללאון טרוצקי. במהלך מלחמת האזרחים בספרד תמך בשליחת מתנדבים מקסיקנים במסגרת הבריגדות הבינלאומיות לתמוך ברפובליקה הספרדית השנייה.

לפני שהסתיימה כהונתו בתפקיד, הנשיא קארדנאס בחר את יורשו למועמדות לנשיאות מטעם המפלגה, הגנרל מנואל אבילה קמאצ'ו. הוא התכוון לסגת מחיים פוליטיים פעילים. אולם עם הצטרפותה של מקסיקו להתערבות פעילה במלחמת העולם השנייה בתחילת 1942, חזר קרדנאס לתפקיד ציבורי. הוא כיהן כשר להגנה לאומית בין השנים 1943 ל-1945, ובשנה האחרונה של כהונתו הוא מונה למפקד צבאי מקסיקני. הוא פרש שוב בסוף שנת 1945.

במשך 16 השנים הבאות קארדנאס לא מילא תפקיד ציבורי. אולם בשנת 1961 הפך קרדנאס לחבר ההנהלה בנציבות עמק נהר הבלסאס, שניהלה את אחת מסוכנויות החשמל והפיתוח האזוריות הגדולות במדינה, במדינת גררו. למרות האחריות המופחתת שלו, הוא נשאר דמות מרכזית בפוליטיקה הלאומית. הוא הפך לסמל השמאל במפלגת ה-PRM, שעם הזמן התפתחה אל ה-PRI; המפלגה המוסדית המהפכנית בשנת 1946. הוא נשאר התומך העיקרי בסוג השיתופי של הרפורמה החקלאית והיריב הראשי של שיתוף הפעולה הכלכלי עם ארצות הברית בממשלות המקסיקניות הבאות. קארדנאס נהג לתקוף את ההשפעה הכלכלית והפוליטית של ארצות הברית במקסיקו. קארדנאס מעולם לא פרש ממפלגת הממשלה, אף כי המשיך לתמוך בארגונים פוליטיים חלופיים. בתחילת שנות השישים העניק חסות פוליטית לקבוצה יריבה ל-CNC, קונפדרציית האיכרים הלאומית העצמאית, ובמקביל גם תמך - אך מעולם לא הצטרף רשמית - לקואליציית שמאל פוליטית, תנועת השחרור הלאומית.

לאחר ניצחון הקומוניסטים בראשות פידל קסטרו במהפכה הקובנית בשנת 1959, הפך קארדנאס לבעל בריתם החזק ביותר של המהפכנים הקובניים שהיו בשליחות במקסיקו. אולם בעיקרון, השפעתו הפוליטית של קארדנאס פחתה באופן מהותי בשנים האחרונות לחייו. אף על פי כן, הוא נותר דמות שנויה במחלוקת ונקודת מפגש עבור אלה שהיו ביקורתיים כלפי המדיניות של הממשלים הבאים. רק לקראת נפילת שלטון המפלגה בשנת 2000, התגלה לציבור על פרשיות השחיתות השלטונית הרבות אשר התקיימו לאורך תקופת נשיאותו של קארדנאס ושל ממשיכי דרכו.

• ראשי פרקים בתולדות מקסיקו (אסופה), תרגם מספרדית: נחום מגד, מקסיקו 1985. עמ' 176–178

מדיה וקבצים בנושא לאסרו קארדנאס בוויקישיתוף

• לאסרו קארדנאס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• הזיכרון הפוליטי של מקסיקו - ביוגרפיה - לאסרו קארדנאס (בספרדית)
• לאסרו קארדנאס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• לזרו קרדנס (1895-1970), דף שער בספרייה הלאומית
• לאסרו קארדנאס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)

נשיאי מקסיקו

גואדלופה ויקטוריה • ויסנטה גואררו • חוסה מאריה בוקנגרה (טריומווירט) • פדרו ולס • אנסטסיו בוסתמאנטה • מלצ'ור מוסקיס • מנואל גומס פדרסה • ולנטין גומס פריאס • אנטוניו לופס דה סנטה אנה • מיגואל בראחן • חוסה חוסטו קורו • ניקולאס בראבו • פרנסיסקו חבייר אצ'ווריה • ולנטין קלאסינו • חוסה חואקים דה הררה • מריאנו פרדס • חוסה מריאנו סלאס • פדרו מאריה דה אניה • מנואל דה לה פנה • מריאנו אריסטה • חואן באוטיסטה סבייוס • מנואל מאריה לומדארדיני • מרטין קררה • רומולו דיאס דה לה וגה • חואן אלווארז הורטאדו • איגנסיו קומונפורט • פליקס מאריה סולואגה • מנואל רובלס פסואלה • מיגואל מירמון • חוסה איגנסיו פאבון • בניטו חוארס • סבסטיאן לרדו דה טחאדה • חוסה מאריה איחלסיס • מנואל גונסאלס פלורס • פורפיריו דיאס • פרנסיסקו לאון דה לה בארה • פרנסיסקו מדרו • פדרו לסקוראין • ויקטוריאנו ורטה • פרנסיסקו קרבחאל • ונוסטיאנו קאראנסה • אדולפו דה לה ורטה • אלווארו אוברגון • פלוטארקו אליאס קאייס • אמיליו פורטס חיל • פסקואל אורטיס רוביו • אבלרדו רודריגס • לאסרו קארדנאס • מנואל אבילה קמאצ'ו • מיגל אלמאן ולדס • אדולפו רואיס קורטינס • אדולפו לופס מטאוס • גוסטבו דיאס אורדס • לואיס אצ'ווריה אלברס • חוסה לופס פורטייו • מיגל דה לה מדריד • קרלוס סלינס • ארנסטו סדייו • ויסנטה פוקס • פליפה קלדרון • אנריקה פניה נייטו • אנדרס מנואל לופס אוברדור

הקודם: אבלרדו רודריגס

נשיא מקסיקו 1934–1940

הבא: מנואל אבילה קמאצ'ו