פסטיבל הזמר החסידי היה תחרות של שירים ששילבו לחנים מקוריים עם פסוקים מהמקורות שהתקיימה בין השנים
1969- 1981.
הפסטיבל
הפסטיבל הוקם ביוזמה פרטית של האמרגן מיקי פלד והאמרגן נחום בייטל, על רקע סיום מלחמת ששת הימים, ימים שהתאפיינו לדבריו ב"הרגשה של נס" ובכמיהה ל"משהו שורשי".[1] כמה שנים קודם לכן כבר הועלה בהצלחה מחזהו של דן אלמגוראיש חסיד היה, שהציג עיבוד דומה של שירים ומוטיבים חסידיים לקהל הרחב. במקביל, נוצרו באותה תקופה שתי תחרויות זמר ייעודיות: פסטיבל הזמר המזרחי ופסטיבל שירי ילדים.
התחרות הראשונה נערכה בשנת 1969 במוצאי שמחת תורה בהיכל התרבות בתל אביב, במתכונת דומה לפסטיבל הזמר והפזמון. הפסטיבל לא נשא אופי דתי, ולאורך שנות קיומו שילבו מארגני הפסטיבל בין המשתתפים בתחרות זמרים ומלחינים ידועים שלא היו מזוהים דווקא עם הזמר הדתי. כן הופיעו נשים בפסטיבל. כך הודגשה המטרה של שילוב המוזיקה החסידית בזמר העברי. בחלק מהשנים הוא שודר בליל שבת בשעות צפיית השיא בערוץ הראשון.[2]מנשה לב רן היה המנהל והמנצח המוזיקלי של הפסטיבל מאז ייסודו.
הפסטיבל על רוב שנותיו התקיים במהלך חגי תשרי. לפעמים בחול המועד סוכות, לפעמים במוצאי שמחת תורה ולעיתים במועד אחר של חגי תשרי.
בפסטיבל תשל"ד חשבו מפיקי הפסטיבל לבטל אותו בגלל מלחמת יום כיפור שפרצה באותה תקופה, אך לבסוף הפסטיבל התקיים בדחיה של שלושה שבועות בהיכל התרבות בת"א. אווירת הנכאים לא פסחה על הפסטיבל הזה שנערך בשעות הערב, כאשר במהלך אותו יום מעל גלי האתר שודר שוב ושוב מספרם הרב של החללים שנפלו במלחמה.
התפוצה הרבה להם זכו השירים החסידיים בקרב יהדות ארצות הברית ואירופה, הביאה לייצוא של להקה שביצעה בהצלחה את תוכנית פסטיבל הזמר החסידי מחוץ לישראל.[3] הצלחת ההופעות בארצות הברית אף הובילה, במידה רבה, ליצירת הז'אנר של המוזיקה החסידית, עם זמרים כמרדכי בן-דוד ואברהם פריד.[4] כמו כן השתתפו בפסטיבל שנערך בישראל יוצרים יהודים אמריקאים רבים (כמחצית מהזוכים), בהם הזמר שלמה קרליבך שהלחין לפחות שיר אחד לכל פסטיבל. בין שיריו שהושרו לראשונה בפסטיבל והפכו עם הזמן ללהיטים: "והאר עינינו" (השלושרים), "חמדת ימים" (שובבי ציון), "עוד ישמע" (צמד רעים), "ובאו האובדים" (שוקולד מנטה מסטיק) ו"אדון עולם" (עוזי חיטמן ועודד בן חור. סיבובי ההופעות בחו"ל גם חשפו את המשתתפים הישראליים לקורה מחוץ לגבולות המדינה.
לצד ההצלחה הגדולה של הפסטיבל בציבור הרחב, היו שראו בתופעה גל נוסטלגי של חיבור חיצוני ומנותק למסורת.[5] מההיבט הדתי קמה ביקורת על רקע השתתפותן של נשים בשירה, המנוגדת להלכה.
כמעין תגובה דתית לפסטיבל נוצר "פסטיבל הזמירות" שארגן המלחין מונה רוזנבלום, ושכלל שירת גברים בלבד והפרדה בין נשים לגברים ביציעים. הוא נערך משנת 1979 עד שנת 1981, אך לא זכה לפרסום רב.
בשנים 1997- 1998 נערך כאירוע חד פעמי, פסטיבל זמר חסידי לילדים.
דבר שהיה מיוחד בנוגע לפסטיבל הזמר החסידי הוא שזהו הפסטיבל הראשון בישראל (ועד כה היחיד) אשר הוקמה עבורו להקת ייצוג משלו. הלהקה לקחה חלק בפסטיבל בכל שנה החל משנת 1977 ועד הפסטיבל האחרון בשנת 1981.
הלהקה ביצעה 5 שירים מקוריים, שיר אחד לכל שנה בה השתתפה בפסטיבל עד להפסקתו:
ברך עלינו (1977) - זכו במקום הראשון
יהי רצון (1978)
שירו לה' (יחד עם חנן גולדבלט) (1979) - זכו במקום השני
והנחילנו (1980)
שיר המעלות לדוד (1981)
השירים הזוכים
השירים נבחרו על ידי קהל הצופים בפסטיבל. להלן רשימת שלושת המקומות הראשונים בכל פסטיבל:
^כך, למשל, כתב נתן מישורי במאמר "אינפלציה תרבותית" שפרסם בהארץ, ב-26 בספטמבר1971: "זו השנה השלישית שבה מולחנים אלפי שירים "חסידיים" מבלי כיסוי של התעוררות אמונה דתית, ובמטרה ברורה של רצון להצלחה מהירה. אינני יודע מהי הכמות של נימה חסידית אמיתית שנמצאה ב-1500 השירים שהוגשו לוועדת הפסטיבל, אך זו שנמצאה ב-12 השירים שנבחרו לתחרות לא הייתה רבה... חלק ניכר מן המבצעים מגיע לבמה כאילו עבר זה עתה חוויה חד פעמית, וזו מתפרקת לא רק בזמר הלוהט בשלהבת מלאכותית, אלא אף בקפיצות וכרכורים... אמת, היו שירים בעלי יסוד עממי, אך אלה אינם מצליחים לדעתי לשנות את התמונה הכללית של מופע העוטף כמה גרגרי אמת ותרבות בבועות שמשתקף בהן פאר חיצוני."