הפסטיבל נערך זמן קצר יחסית לאחר תום מלחמת העולם השנייה, ובעת שנערך טרם שוקמו חלקים רבים מהעיר לונדון שנהרסו במהלך הבליץ (הפצצות הלופטוופה - חיל האוויר הגרמני). מטרת הפסטיבל הייתה לעודד את הציבור הבריטי, וליצור תחושה של שיקום המדינה. אחת ממטרות הפסטיבל הייתה להראות את השיקום המתוכנן של הערים ההרוסות של בריטניה בעקבות המלחמה.
כמו כן הפסטיבל ציין מאה שנה לתערוכה הגדולה שנערכה בלונדון בשנת 1851.
לאחר קבלת ההחלטה על קיום הפסטיבל הוקמה מועצה מייעצת שעסקה בארגונו של הפסטיבל, בהנהלת גנרל הייסטינגס איזמי. מוריסון מינה גם ועדת עזר המורכבת מפקידים עובדי המדינה ששימשו כמקשרים בין משרדי המדינה השונים שעסקו בארגון הפסטיבל. במרץ 1948 הוקם מטה כללי, שהפך למשרד ממשלתי בעל תקציב משלו.
סאות' בנק
אזור התערוכה היה אזור של מחסנים ובתי מגורים של עובדי המפעלים בסביבה, שפונו במסגרת הכנת האתר. ביקורת רבה נמתחה על העלות הגבוהה, כ-8 מיליון ליש"ט, של הריסת מבני מגורים של אנשים קשי יום. הפועלים הפגינו נגד העבודות וחסמו את הרחובות במטרה למנוע את פיצוץ בתיהם.
מארגני התערוכה ייעדו את האזור לתצוגה של העקרונות המודרניים של התכנון העירוני, שיושמו במהלך שיקומה של לונדון לאחר מלחמת העולם. עקרונות אלה כללו בנייה לגובה, מעברים עיליים להולכי רגל והימנעות מבניית רחובות בצורת שתי וערב. המבנים נבנו, לראשונה בבריטניה, בסגנון הברוטליסטי. לימים נהרסו כל המבנים למעט אולם הפסטיבל המלכותי, ביוזמת ממשלת בריטניה והעומד בראשה וינסטון צ'רצ'יל שראה במבנים אלה מבנים "סוציאליסטים" מידי.
כיפת התגליות הייתה כיפה בקוטר 111 מטרים ובגובה 28 מטרים, ובעת בנייתה הייתה הכיפה הגדולה בעולם. המבנה נבנה מבטון ואלומיניום בסגנון מודרניסטי ונערכו בו מופעים ומוצגים רבים של הפסטיבל.
המבנה, לצד הסקיילון הסמוך, הפך לאחד מסמלי הפסטיבל, והיה אחד הגורמים להפיכת הסגנון המודרני לסגנון פופולרי בבריטניה. לאחר תום הפסטיבל נהרס המבנה וחלקיו נמכרו לשימוש חוזר. במקום בו עמד המבנה נבנו גני היובל (בהם ממוקם כיום הלונדון איי).
הסקיילון היה מגדל דמוי סיגר, סמוך לכיפת התגליות, פרי תכנונם של הידלגו מויה, פיליפ פוול ופליקס סמיואלי. המבנה היה מפלדה מצופה אלומיניום ונתלה באוויר באמצעות כבלי פלדה שנמתחו בין שלושה עמודים כך שנראה כאילו המבנה מרחף בגובה של 15 מטרים מעל הקרקע. בשעות הלילה הואר המבנה, שהתנשא לגובה של 90 מ'. בתום התערוכה הופל המגדל אל התמזה, נחתך לחתיכות ומוחזר.
רכבת זו, שתוכננה על ידי פרדריק רולנד אמט, ופעלה בפארק באטרסי, נעה בין "פאר טוטרינג" (Far Tottering) ו"אויסטר קריק" (Oyster Creek) דרך מסלול שתכנן ג'ון פייפר. הרכבת והתחנות עוצבו על פי קומיקס שפורסם במגזין פאנץ'.
מבנים נוספים
בין המבנים הנוספים שנעשה בהם שימוש באזור הפסטיבל היו
מגדל שוט שנבנה בשנת 1826 ואשר שימש כאנטנת רדיו עבור הפסטיבל. מבנה זה הוא המבנה היחיד שלא נהרס במסגרת פינוי השטח לפסטיבל, אלא רק לאחר תום הפסטיבל. במקומו נבנה אולם המלכה אליזבת אשר נפתח בשנת 1967.
בנוסף לאזור התערוכה המרכזי הוחלט להקים באזור נפרד תערוכה שהתמקדה בתכנון אורבני ובבנייה עירונית. התערוכה כללה גם מתחם "אדריכלות חיה" שבמסגרתה נבנו מבנים למגורים. למטרה זו הוחלט להקים באזור פופלאר, במתחם אחוזת לנסברי (שנקראה על שם ג'ורג' לנסברי) שכונה מודרנית. האזור שהוקצה לשכונה נפגע קשות במהלך הבליץ, ולמעלה מרבע מהמבנים בו הושמדו.
עבודות הבנייה באתר החלו בדצמבר 1949 בעיכוב ניכר בשל קשיי תקציב. הבנייה התעכבה גם בשל החורף הגשום של 1950-1951, והדירות הראשונות היו מוכנות למגורים בפברואר 1951.
בעת פתיחת התערוכה, ב-3 במאי1951 הוצגו בפני המבקרים ב"ביתן המחקר בבנייה" (Building Research Pavilion) בעיות אדריכליות והפתרונות שמומשו עבורן בשכונה החדשה. "ביתן התכנון העירוני" (Town Planning Pavilion) הציג פתרונות של תכנון עירוני, וכן דגם של עיר דמיונית מתוכננת בשם אבונקאסטר (Avoncaster). האתר לא משך מבקרים רבים וסך הכל ביקרו בו כ-86 אלף מבקרים, לעומת למעלה מ-8 מיליון צופים בתצוגה המרכזית בסאות' בנק.
מתקנים נוספים
כחלק ממתקני הפסטיבל הוחלט על בניית אגף חדש למוזיאון המדע - אגף שיציג את תערוכת המדע של הפסטיבל.
בעקבות הבחירות שנערכו באנגליה בשנת 1951 הובסה ממשלת הלייבור ווינסטון צ'רצ'יל שב לראשות הממשלה. אחת מהחלטות הממשלה הראשונות הייתה לפנות את אזור הפסטיבל אשר סימל בעיניו על הממשלה הקודמת.
לפסטיבל הייתה השפעה רבה על האדריכלות בבריטניה ועל השימוש בסגנון המודרניסטי בפרויקטי בנייה ברחבי המדינה, כך לדוגמה ניתן לראות את השפעת המבנים על קתדרלת קובנטרי שנבנתה בשנת 1962 על ידי האדריכל באזיל ספנס (אחד מאדריכלי מתחם הפסטיבל).
