פימוזיד חוסם את הרצפטור לדופמין D2[3] המכניזם של התרופה אינו ברור[4]. החסימה של הרצפטור לדופמין גורמת לעצירה של "טיקים" ווקאליים ומוטוריים[4][5].
מינון ופורמולציה
פימוזיד משווק כיום בעיקר בצורת גלולות בנות 4 מ"ג.
לרוב המינון ההתחלתי הוא 1 עד 2 מיליגרם ביום. את המינון ניתן להגדיל כל יומיים עד למינון מרבי של 10 מיליגרם ביום או 0.2 מיליגרם לכל קילוגרם משקל גוף למבוגר.
בילדים, המינון ההתחלתי הוא 0.05 מיליגרם לקילוגרם משקל גוף. את המינון ניתן להגדיל מדי שלושה ימים עד למינון מרבי של 0.2 מיליגרם לקילוגרם משקל גוף או 10 מיליגרם ביום.
במקרה הצורך, אפשר להעלות את המינון בהדרגה, עד למינון מרבי של 20 מ"ג ליום.[6][7]
טיקים שאינם קשורים לתסמונת טורט או נטילת תרופות שעלולות לגרום לטיקים מוטוריים או וקאלים (כגון פמולין, מתילפנידאטואמפטמינים). על מנת לטפל במטופלים אלו עם פימוזיד, יש לחכות שיגמלו מהתרופות הללו, על מנת לקבוע האם התרופות, ולא הפרעת טורט, אחראים לטיקים אלו.
גורמים קרדיווסקולריים: נטילת תרופות להארכת QT, חולים עם תסמונת QT ארוך מולדת, היסטוריה של הפרעות קצב לב, נטילת תרופות אחרות שמאריכות את מרווח ה-QT של האלקטרוקרדיוגרמה.
חוסר איזון: חולים עם היפוקלמיה או היפומגנזמיה ידועה.
באוכלוסיות קצה, תינוקות וילדים- בטיחות השימוש בילדים מתחת לגיל שנתיים לא נקבעה. בקשישים, ייתכן ויהיה צורך בהפחתת מינון.
מומלץ להימנע משתיית אלכוהול בזמן נטילת התרופה.
מומלץ להימנע משתיית מיץאשכוליות בזמן נטילת התרופה.
בנוסף ישנו סיכון גבוה מנת יתר, הסיכון נובע מפיתוח תלות, ועל כן יש לנתר את רמת השימוש והתלות בתרופה.
תרופות אחרות יכולות להשפיע על פינוי הפימוזיד. דוגמאות כוללות אפרפיטנט, תרופות אנטי-פטרייתיות של אזול (כגון קטוקונאזול, איטראקונאזול), מעכבי פרוטאז של HIV (כגון nelfinavir), נפזודון, תרופות נוגדות דיכאון SSRI (כגון פלובוקסמין, פארוקסטין, סרטרלין), ריטונוויר, זילאוטון, בין היתר.
לפימוזיד יש אינטארקציה עם מעכבי CYP3A4 או CYP2D6[9][10]. לכן, יש להימנע מנטילת התרופה יחד עם מיץ אשכוליות
כמו כן יש לדווח לרופא המטפל במידה ולוקחים במקביל חומרים הגורמים לנמנום כולל אלכוהול, מריחואנה (קנאביס), אנטיהיסטמינים (כגון צטיריזין, דיפנהידרמין), תרופות לשינה או חרדה (כגון אלפרזולם, דיאזפאם, זולפידם), מרפי שרירים ומשככי כאבים אופיואידים (כגון קודאין).[10]
