פרקינסוניזם (בלועזית: Parkinsonism), היא אוסף של תסמינים וסימנים תנועתיים קליניים במערכת המוטורית, המאופיין ברעד, באיטיות בתנועה(אנ'), היפוקינזיה, עוויתיות(אנ') והפרעת שיווי משקל(אנ'). פרקינסוניזם נכלל בקבוצת תסמינים רחבה יותר בשם תסמינים אקסטרה-פירמידליים (אנ').
התסמינים מופיעים כתוצאת לוואי בחולים הלוקים במחלת פרקינסון, בדמנציה עם מחלת גופיפי לוי(אנ') ודמנציה המערבת מחלת פרקינסון(אנ').
מגוון רחב של סיבות עלול להוביל לקבוצה זו של תסמינים, כולל מצבים עצביים, תרופות, רעלים, מחלות מטבוליות(אנ') ומצבים נוירולוגיים שאינם מחלת פרקינסון.
סיבות תרופתיות
חלק מבני האדם הסובלים מפרקינסוניזם פיתחו את התסמינים כתוצאה מתופעות לוואי של תרופות, בעיקר כתוצאת לוואי של נטילת טיפול תרופתי אנטי-פסיכוטי נוירולפטי (חוסמי דופמין, בסוג הטיפוסי יותר מאשר הלא טיפוסי[דרוש מקור]), כולל פנותיאזינים(אנ') (כמו פרפנזין וכלורפרומאזין), תיוקסנתנים(אנ') (כמו פלופנטיקסול(אנ') וזוקלופנתיקסול) ובוטירופנונים(אנ') (כמו הלופרידול), ולעיתים נדירות תרופות נוגדות דיכאון. שכיחות הפרקינסוניזם הנגרם על ידי תרופות עולה עם הגיל. פרקינסוניזם הנגרם על ידי תרופות נוטה להישאר ברמה הנוכחית ואינו מחמיר כמו מחלת פרקינסון. התופעה מופיעה אצל כ־15%[דרוש מקור] מן המטופלים בתרופות האנטי-פסיכוטיות הטיפוסיות, בדרך כלל תוך כ-5 עד כ-90 ימים ממועד תחילת השימוש בתרופה. מטופלים מבוגרים ונשים הם בעלי סיכון גבוה יותר לפיתוח פרקינסוניזם. ניתן לטפל בתופעת לוואי זו באמצעות מתן תרופות אנטי-כולינרגיות כדוגמת ביפרידן.
רעלים
קיימות עדויות לקשר בין חשיפה מתמשכת לחומרי הדברה וקוטלי עשבים(אנ') לבין פרקינסוניזם[1]. וכך גם חשיפה מתמשכת למנגן.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Pezzoli G, Cereda E (May 2013). "Exposure to pesticides or solvents and risk of Parkinson disease". Neurology (Meta-analysis). 80 (22): 2035–41. doi:10.1212/WNL.0b013e318294b3c8. PMID 23713084
