PROFILPELAJAR.COM

פאולוס הרביעי
Paulus PP. IV
לידה	28 ביוני 1476; Capriglia Irpina, ממלכת נאפולי
פטירה	18 באוגוסט 1559 (בגיל 83); רומא, מדינת האפיפיור
שם לידה	Gian Pietro Carafa
מדינה	קריית הוותיקן
מקום קבורה	סנטה מריה סופרה מינרווה
השכלה	אוניברסיטת נאפולי פדריקו השני
דת	הכנסייה הקתולית
	23 במאי 1555 – 18 באוגוסט 1559; (4 שנים)
	→ מרקלוס השני פיוס הרביעי ←

פאולוס הרביעי (28 ביוני 1476 – 18 באוגוסט 1559) היה אפיפיור מ-1555 עד מותו ב-1559.

חייו

ג'ובאני פייטרו קאראפה נולד ליד העיר בנוונטו למשפחת אצולה מנאפולי. כבן חסותו של קרוב משפחתו, הקרדינל אוליביירו קאראפה, הוא התמנה על ידי האפיפיור לאו העשירי לשגריר הותיקן באנגליה ואחר כך בספרד. הוא ראה בשאט נפש את אלימותו של השלטון הספרדי - מה שהשפיע מאוחר יותר על מדיניותו כאפיפיור.

ב-1527, אחרי ביזת רומא, האפיפיור פאולוס השלישי קרא לו לשוב לרומא כדי לשמש כחבר ועדה שהוטל עליה לערוך רפורמה בחצר האפיפיור. ב-1536 הוא התמנה לקרדינל ואחר כך לארכיבישוף נאפולי, וארגן מחדש את האינקוויזיציה. ב־1542 התמנה על ידי פאולוס השלישי לראש ועדה, שכללה חמישה קרדינלים עוזרים, שמטרתה הייתה לארגן מחדש את הצנזורה של הכנסייה הקתולית.

הקרדינל קאראפה קבע כללים מחמירים לקבלת אישורה של הצנזורה להוצאת ספרים חדשים ולבדיקה מחדש של ספרים ישנים. ב-1550, האינקוויזיציה החדשה העמידה למשפט כל איש דת קתולי שלא נשא דרשות נגד הפרוטסטנטים. האפיפיורים פאולוס השלישי ומרקלוס השני ניסו לצנן את התלהבותו של קאראפה והעניקו זכות ערעור לנאשמים. לעומת זאת, האפיפיור יוליוס השלישי לא אבה להתערב ובכך איפשר את העלאתם על המוקד של מספר "כופרים" ברומא.

אחרי מות האפיפיור מרקלוס השני (1 במאי 1555) ג'ובאני פייטרו קאראפה, שהיה בן שבעים ותשע שנה, נבחר לאפיפיור בשם פאולוס הרביעי. הוא שנא את ספרד, ששלטה אז בחלקים מחצי האי האפניני, והציב לעצמו מטרה לשחרר את איטליה ואת עצמו מהם. הוא כינה את העם הספרדי "זוהמה שמית", ראה במלכם קרלוס הראשון אתאיסט נסתר, ונשבע כי לעולם לא יכיר בבנו פליפה כדוכס מילאנו.

בדצמבר 1555 חתם על הסכם עם אנרי השני, מלך צרפת במטרה לגרש את הספרדים מאיטליה. פיליפ השני פקד על דוכס אלבה להוביל את צבאו מנאפולי אל מדינת האפיפיור. במשך מספר שבועות הצליח דוכס אלבה לכבוש עיר אחרי עיר, בזז את העיירה אניאני, כבש את אוסטיה ואיים על רומא (נובמבר 1556).

פאולוס הרביעי קרא לסולימאן הראשון, סולטאן האימפריה העות'מאנית לתקוף את נאפולי ואת סיציליה, ואנרי השני שלח את צבאו בהנהגת פרנסואה, דוכס גיז שכבש את אוסטיה מידי הספרדים. אך מפלת הצרפתים בקרב סן-קנטן נגד הספרדים אילצה אותו לשוב עם צבאו לצרפת. דוכס אלבה התקדם אל עבר שערי רומא,, ותושבי רומא נתפסו לחרדה גדולה. פאולוס הרביעי, שלא רצה להסתכן שוב בביזת רומא, חתם על הסכם שלום עם פיליפ השני מלך ספרד (12 בספטמבר 1557). על פי הסכם זה כל נחלותיו של האפיפיור הושבו אליו, אך הספרדים המשיכו לשלוט בנאפולי ובמילאנו.

אחרי שהפך לאפיפיור פאולוס הרביעי הורה לקצץ בקצבתו של מיכלאנג'לו, ולכסות בעלי תאנה את ציורי העירום בתקרת הקפלה הסיסטינית. הוא יצא חוצץ נגד הפרוטסטנטים באנגליה ודחה את תביעת אליזבת הראשונה לכתר הממלכה. הוא התיר לאינקוויזיציה לעשות ככל העולה על רוחה, וסמכותה הורחבה וכללה מקרים של קניית משרות בכנסייה (סימוניה), חילול קודש ודברי נאצה, פוליגמיה, אונס, והפרת כלליה של הכנסייה באשר לימי צום ולעבירות אחרות שלא היו כרוכות בכפירה.

ב-14 ביולי 1555 הוציא פאולוס הרביעי בולה בשם Cum nimis absurdum שכללה שורה של גזרות כנגד היהודים במדינת האפיפיור. בין השאר כלולים בבולה זו: ההוראה על הקמת גטו רומא, שלפיה היהודים הוכרחו לחיות ברובע סנטאנג'לו שבעיר, ששעריו היו נעולים בלילה, ההוראה לגברים היהודים לחבוש כובע צהוב ולנשים היהודיות - מטפחת ראש צהובה, הגבלת העיסוקים המותרים ליהודים לחלפנות כספים בעיקר, כשהלוואות בריבית התאפשרו תחת פיקוח מחמיר, איסור על עיסוק ברפואה ואיסור על קשרים חברתיים בין נוצרים ליהודים.

ב-1557 וב-1559 פרסם ברומא את רשימת הספרים האסורים שבין היתר כללה 48 ספרי תנ"ך. הוא הטיל חרם על 61 מדפיסים ומוציאים לאור, והוטלה חובה לקבל את אישור הצנזורה על הוצאה לאור של כל ספר חדש. מוכרי ספרים ומלומדים טענו כי צעדים אלה יגרמו להם הפסדים כבדים מנשוא, אך ללא הועיל. אלפים רבים של ספרים נשרפו ברומא, בולוניה, נאפולי, מילאנו, פירנצה וונציה.

כמו אפיפיורים שקדמו לו, פאולוס הרביעי מינה קרובי משפחה לתפקידים רמי מעלה. הוא מינה את אחיינו קארלו ליועצו הראשי, את אחיינו ג'ובאני למפקד כוחות האפיפיור ואת אחיינו אנטוניו למפקד חיל המשמר של הוותיקן. התנהגותם נודעה לשמצה בין תושבי רומא. אחרי שנחל מפלה בידי דוכס אלבה, גירש אותם מרומא ואמר: "אפילו אם אבי היה כופר, הייתי מקושש עצים כדי לשרוף אותו."

רומא חגגה את מותו בארבעה ימים של מהומות שמחה שבמהלכם עקר ההמון את פסלו ממקומו, גרר אותו ברחובות רומא, והשליך אותו למי הטיבר. ההמון הרומאי שחרר את האסירים, העלה באש את בנייני האינקוויזיציה, והשמיד את כל המסמכים. אירופה המערבית כולה נשמה לרווחה כאשר פיוס הרביעי החליף אותו כאפיפיור.