אבן מאורחון שעליה חרוט כתב טורקי דמוי הרונותשרידי אורדו באליק
נוף התרבות בעמק אורחון (רוסיתКультурный ландшафт долины реки Орхон; מונגוליתОрхоны хөндийн соёлын дурсгал) משתרע על פני 1,220 קמ"ר לאורך גדותיו של הנהראורחון שבמרכז מונגוליה, במרחק כ-360 קילומטרים מערבית לעיר הבירהאולן בטור. העמק מוקף על ידי אזור חיץ ששטחו 610 קמ"ר המגיע במקומות מסוימים עד לקו פרשת המים של העמק.
האזור הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית בשנת 2004. בנימוקי ההכרזה נאמר כי העמק מייצג את התפתחות המסורות הפסטרוליות הנומדיות לאורך אלפי שנים ואת הקשר בין האנשים הקבוצות השונות שחיו או עברו בעמק. בהכרזה תוארה גם חשיבותו של העמק בהיסטוריה של מרכז אסיה לאורך אלפי שנים, וזאת כיוון שהעמק היה במרכז נתיבי סחר עתיקים שחצו את הערבה האסייתית, ביניהם דרך המשי, והפך למקום חשוב עבור האימפריה האויגורית והאימפריה המונגולית בזכות תכונותיו הגאוגרפיות (כגון אספקת מים ומחסה).
אתרי העמק
האנדרטאות לבילגה חאן וקול טיגין
האנדרטאות לבילגה חאן ולקול טיגין שוכנות באגם צאידאם בחלקו המערבי של העמק, והן נבנו על מנת להנציח את אחד משליטי האימפריה הגקטורקית ואת אחיו הצעיר שהיה אחד ממפקדי הצבא. האנדרטאות הללו הן בין הגדולות והמרשימות מסוגן, והן מורכבות מאבנים אנכיות המעוטרות בכתב טורקי דמוי רונות, שפוענח ב-1893 וסיפק מידע על התרבות הטורקית. בשתי האנדרטאות נמצאו שרידים של מבנים שנטען לגביהם כי היו מזבחות. האתרים נחקרו לראשונה ב-1889, ומאז שנת 2000 יש שיתוף פעולה בין ארכאולוגים טורקים ומונגוליים בחקירת האזור. מסביב לאתר הוקמה גדר ביטחון ובסמוך אליו נבנה בניין המשמש כמחסן וכמקום עבודה עבור החוקרים.
אנדרטת בילגה חאן נמצאת בתוך חצר מוקפת חומה. בראש האבן נחרט דרקון מתפתל, ועל אחד מצדדיה נחרט יעל מצוי שהיה אחד מסמליהם של החאנים הטורקיים. האבן הושענה על הצד האחורי של גוש אבן שעליו נמצא תחריט של גבר ואישה היושבים כשרגליהם משוכלות.
אנדרטת קול טיגין נבנתה באופן דומה לאנדרטת בילגה חאן, והוקמה בתוך חצר שהחומה שלה כוסתה באדמה לבנה וקושטה מבפנים בציורים צבעוניים.
אורדו באליק
אורדו-באליק, הנקראת גם מובאליק, הייתה עיר הבירה המבוצרית של האימפריה האויגורית ששלטה באזור במאה ה-8 ובמאה ה-9. העיר שימשה כמרכז מנהלי, מסחרי ותרבותי עבור רשת הדרכים של האימפריה שהשתרעה בין אסיה לאירופה. העיר השתרעה על פני שטח של 50 קילומטרים רבועים והייתה עמדה חשובה על דרך המשי. בתוך העיר היו ארמון, קסרקטינים, חנויות, מקדשים, מנזרים, ושטחים המיועדים לחקלאים ולבעלי מלאכה. הריסות העיר והחומה כמעט שלא נחקרו מאז עבודתה של משלחת רוסית ב-1949. הממצאים שהתגלו בעיר כמעט ולא נחקרו.
חרחורין
חרחורין העתיקה הוקמה בשנת 1220 כמרכז האימפריה המונגולית של ג'ינגיס חאן. החפירות הארכאולוגיות בהריסות העיר התנהלו לסירוגין מאז סוף המאה ה-19, אך מעל פני הקרקע נותרו ממצאים מעטים בלבד. ב-1999 החלה סדרת חפירות על ידי ארכאולוגים מונגוליים וגרמניים שבמהלכן נחשפו מספר ממצאים חשובים כגון ארמונות, שערי העיר, בתי מלאכה ורחובות מרוצפים. בין הפריטים הקטנים שנחשפו נמצאים כלי בית ושרידים קדושים הקשורים לאסלאם ולנסטוריאניזם.
בחפירות נחשפו עדויות לכך שארמונו של אוגדיי חאן (בנו השלישי של ג'ינגיס חאן) נבנה על משטח מוגבה, היה מכוסה בגג הבנוי מאריחים אדומים וירוקים שנתמך על ידי 64 עמודים בעיצוב אוריינטלי, רצפה המקושטת באריחי קרמיקה ירוקים, וקירות המקושטים בציורי קיר.
מנזרים
מנזר ארדנה זו (במונגולית: מאה האוצרות) נבנה דרומית לחרחורין בשלהי המאה ה-16, היה המנזר הבודהיסטי הראשון שנבנה במונגוליה. בחומת המנזר משובצות 108 סטופות. בתוך השטח המתוחם על ידי החומה היו 62 מבנים, אך 44 מתוכם נהרסו בין 1937 ל-1940 כתוצאה מפעילות השלטון הקומוניסטי שהיה במדינה. ביתר המבנים שנותרו מבוצעות עבודות שיקום ושיפוץ, שלושה מתוכם כמקומות תפילה והיתר כמוזיאונים.
מנזר טובחון נבנה במהלך המאה ה-17 מסביב למספר מערותהתבודדות, ושוכן בגובה 2,600 מטרים מעל גובה פני הים. מייסד המנזר הוא אונדור גגין זנבזר, אחד מצאצאיו של ג'ינגיס חאן, הנחשב אחד מאבות הבודהיזם הטיבטי במונגוליה. מנזר זה ניזוק גם כן בשלהי שנות ה-30 בגלל פעילויות הקומוניזם במונגוליה. המבנים היחידים ששרדו הם מערות המדיטציה ושתי בארות מים. בשנות ה-90 שוחזר חלק מהמנזר באמצעות שיטות מסורתיות.
מנזר סאנח המערבי מתוארך לשנת 1654 ושוכן על גדת הנהר הארז (Harz). בין 1774 ל-1885 נבנו במתחם המנזר שמונה מקדשים.
אתרים אחרים
הארמון בגבעת דויט נבנה במהלך המאה ה-13 או ה-14, ככל הנראה על ידי אוגודיי חאן. מהארמון ניתן להשקיף על מספר אגמים קטנים הסמוכים לאגם הלבן שבהרי חאנגאי. בארמון נותרו 18 מבנים, חלקם בגודל 45 על 60 מטרים.
העיירות טאליין דורבולחין, האר בונדגור ובאיאנגול אם, פזורות ברחבי העמק, ובכולן התגלו שרידים של חומה. לפי הממצאים הראשוניים שהתגלו באזור נטען כי העיירות הן מהמאה ה-13.
ברחבי האזור שהוכרז כאתר מורשת עולמית פזורים שרידיהם של קברים מתקופת הברונזה, שבחלקם יש אבנים המקושטות בציורי עיזים וציורי השמש והירח.
הרי חאנגאי הקדושים ואנדור סאנט הם שני רכסי הרים הקשורים למסורות השאמאן שנטמעו בבודהיזם המקומי ועדיין רווחות באזור. כמו כן, מוצאו של הנהר שוכן בהרי חאנגאי.
