עימות הוא השיטה המשמשת להתחלת משחק וכן להמשך המשחק לאחר הבקעת שערים בענפי ספורט מסוימים שמשתמשים במקלות, בעיקר הוקי קרח, בנדי, פלורבול, ברומבול, רינקבול ולקרוס.

במהלך עימות, שתי קבוצות מתייצבות זו מול זו, והשחקנים היריבים מנסים להשיג שליטה על הדסקית או הכדור לאחר שהוא הוטל או הונח בדרך אחרת בין מקלותיהם על ידי שופט.

עימותים

וידאו בו נראה עימות במשחק הוקי בשווייץ

עימות במרכז הקרח במשחק הוקי לצעירים

עימות בין שתי קבוצות מכללות בצפון-מזרח ארצות הברית (ליגת ECAC)

עימותי הוקי נערכים בדרך כלל על ידי מרכזיים, אך לעיתים נערכים על ידי חלוצי אגף, ולעיתים רחוקות, על ידי מגינים.^[1] אחד השופטים מטיל את הדסקית על הקרח במרכז כדי להתחיל כל שליש ובעקבות כיבוש שער. הקוונים אחראיים לכל שאר העימותים.

שחקן אחד מכל קבוצה עומד בנקודת העימות (ראה מתחת) במהלך ההמתנה להטלת הדסקית. כל חבריו לקבוצה חייבים להיות לרוחב או מאחורי השחקן המבצע את העימות.^[2] בדרך כלל, המטרה של השחקן המתמודד בעימות היא למשוך את הדסקית לאחור, לעבר חברי הקבוצה; עם זאת, הוא ינסה לעיתים לחבוט את הדסקית קדימה, על פני הקבוצה השנייה, בדרך כלל כדי להרוג זמן כאשר קבוצתו נמצאת בחיסרון מספרי, למרות שחבטה ישירות לרשת אפשרית גם - להבקיע שער ישירות מעימות, אמנם מחזה נדיר, אך אינו בלתי אפשרי. עם זאת, כאשר העימות מתרחש באחד מחמשת נקודות העימות שסומנו סביבם מעגלים, רק שני השחקנים היריבים האחראיים על ביצוע העימות עשויים להיות במעגל. מבנה נפוץ, במיוחד בנקודה המרכזית, הוא שהמחליק שמתמודד בעימות, כאשר חלוצי האגף לרוחב המרכזי משני הצדדים, והמחליק, בדרך כלל מגן, מאחורי השחקן שמתמודד בעימות, אחד לכל צד. עם זאת, מבנה זה אינו חובה, ורואים מבנים אחרים - במיוחד כאשר העימות מתרחש באחד מארבעת נקודות העימות הפינתיים.

עימותים מתבצעים בדרך כלל במקומות ייעודיים המסומנים על הקרח הנקראים נקודות. יש תשעה נקודות כאלה: שניים בכל אזור התקפה, שניים בכל קצה של האזור הנייטרלי ואחד במרכז הזירה. לא תמיד העימותים התרחשו בנקודות העימות המסומנות. אם דסקית יצאה ממשטח המשחק, למשל, העימות יתקיים במקום האחרון ששיחקו עם הדסקית. ב-20 ביוני 2007, אישר מועצת הנאמנים של NHL שינוי לחוק של ה-NHL, המסדיר את מיקומי העימות. החוק מחייב כעת שכל העימותים יתקיימו באחד מתשע נקודות העימות על הקרח, ללא קשר למה שגרם להפסקת המשחק. אותו חוק אף קובע, למעט במקרים חריגים מסוימים, שעימות לאחר עונש חייב להתרחש באחת משתי נקודות העימות של הקצה של הקבוצה הפוגעת.^[1]

שופט רשאי להסיר את השחקן שמתמודד בעימות אם השחקן או כל שחקנים מאותה קבוצה מנסים להשיג יתרון לא הוגן במהלך העימות (נקראת הפרת עימות). כאשר מסירים את השחקן, אחד מחברי הקבוצה שלא הופיע בעימות במקור נדרש להתמודד בעימות. הפרות נפוצות של עימות כוללות: הזזת המקל לפני הטלת הדסקית, הנחת המקל שלא כראוי כאשר השחקן מתבקש לעשות זאת, אי הנחת ריבוע הגוף לנקודת העימות, או חדירה למעגל העימות על ידי חבר לקבוצה. ב-NHL, השחקן מהקבוצה האורחת נדרש להניח את מקלו על הקרח לקראת העימות הראשון כאשר הוא מתקיים בנקודת הקו המרכזית. בכל שאר העימותים, השחקן מהקבוצה המגינה חייב להניח את מקלו ראשון. לפני עונת 2015-16 של הליגה, השחקן האורח נדרש להניח את מקלו ראשון בכל העימותים.^[3] שחקן שמתמודד בעימותים בתור מומחיות נקרא לפעמים או נחשב כמומחה עימות.

בחוקי ההוקי קרח המאורגנים הראשונים, שני המרכזיים התמודדו על קו המרכז של הזירה, כמו שחלוצי האגף עושים היום. באותו זמן, עמדת חלוץ אחרת הייתה קיימת, הנודד, שהתמודד מול חלוצים כמו חלוצים מרכזיים כיום, אבל במרחק של כמה מטרים. החלוצים היריבים היו דופקים על הקרח בצד שלהם לצד הדסקית שלוש פעמים, ואז היו פוגעים במקלותיהם יחדיו מעל הדסקית, ואז היו רבים על הדסקית. תמרון זה היה ידוע בשם 'בריון' ('bully').^[4] שחקני ויניפג המציאו את מה שידוע היום כ'עימות' ('face-off').^[4] בגרמניה ובמדינות אחרות המונח 'בריון' עדיין נפוץ.^[5][6][7]

בבנדי, המשחק מתחיל ב"מכה" כאשר כל קבוצה מוגבלת לחצי משלה ממגרש הבנדי. עם זאת, המשחק מופעל מחדש בעימות כאשר המשחק הופסק זמנית. העימות מתבצע במקום בו היה הכדור כאשר המשחק הופסק. אם הכדור היה בתוך אזור העונשין כשהמשחק הופסק, העימות מועבר לנקודת החבטה החופשית הקרובה ביותר על קו העונשין.

בעימות שחקן אחד מכל קבוצה ניצב מול יריבו וגבו מופנה לקווי הקצה שלו. המקלות מוחזקים במקביל זה לזה ומכל צד של הכדור. אסור לגעת בכדור עד שהשופט שורק במשרוקיתו. בעימות יכולים לשחק עם הכדור לכל כיוון.

בבנדי, העימותים מסודרים בסעיף של כללי משחק הבנדי שנקבעו על ידי פדרציית הבנדי הבין-לאומית (FIB).^[8]

פלורבול הוא סוג של הוקי רצפה עם חמישה שחקנים ושוער בכל קבוצה והוא משוחק במגרש מקורה עם כדור בגודל כדור טניס. המשחקים מתקיימים בשלושה שלישים, מהלך כל שליש עשרים דקות ובדיוק כמו הוקי קרח המשחק מתחיל בעימות.

בשני משחקים אלה שהם תתי-ענפים של הוקי, המשחק מתחיל בעימות.

נעשה שימוש בעימותים במגרש של גברים לאחר כל שער, וכדי להתחיל כל רבע והארכה, אלא אם כן קבוצה שנמצאת ביתרון מספרי שולטת בכדור בסוף הרבע הקודם.^[9]

בעימות בשדה לקרוס, שני שחקנים מתמודדים זה מול זה ב-X באמצע המגרש, בתנוחה שפופה כשהכדור מונח על הקרקע על קו האמצע בין ראשי המקלות שלהם, במרחק ארבעה אינצ'ים (10 ס"מ) זה מזה, מקביל לקו האמצע אבל הקצוות מצביעים לכיוונים מנוגדים. שני שחקנים נוספים מכל קבוצה חייבים להמתין מאחורי קווי האגף,^[9] 20 יארד מנקודת העימות משני הצדדים של המגרש עד לשריקה.^[10]

כל שחקן מלבד השוער, בשל הראש הגדול יותר של מקלו, יכול להתמודד; בפועל עימותים נערכים בדרך כלל על ידי קשרים. כאשר קבוצה מאבדת שחקן עקב פנדל, יהיה רק קשר אחד נוסף באגף, או אף אחד אם שני שחקנים או יותר מגישים זמן. כאשר שחקן שלישי, המקסימום המותר על פי הכללים לפני צבירת הפנדלים, הוא מגיש זמן, לקבוצה שנענשה כך מותר לאחד מאנשי ההגנה שלה לצאת ולשחק באגף במהלך העימות.^[9]

שחקנים שמתמודדים חייבים להניח את המקל שלהם בידיהם הלבושות כפפות על הקרקע ולהתמקם לחלוטין משמאל לראשי המקלות שלהם. הם עשויים לכרוע ברך או להשאיר את שתי הרגליים על הקרקע. בין הזמן שהם יורדים לעמדה ועד לשריקת השופט, על השחקנים מולם להישאר בשקט. תנועה מוקדמת של כל שחקן תיקרא כעבירה טכנית, והקבוצה השנייה תזכה בכדור. כדי להבטיח שהם יישארו דוממים, שופטים מקבלים הוראה לתזמן את השריקה שלהם באופן שונה בכל עימות.^[9]

בזמן השריקה, כל שחקן המתמודד עושה מהלך כדי להדק את הכדור מתחת לראש המקל שלו, או מנסה לכוון את הכדור לחבריו לקבוצה באגף. רק ששת השחקנים האלה יכולים לנסות להרים את הכדור ראשונים. שלושת אנשי ההתקפה וההגנה מכל אחת מהקבוצות חייבים להישאר באזורים שלהם מאחורי קווי הריסון^[9] 20 יארד (18 מ') מהקו המרכזי.^[10] ברגע שההחזקה נקבעה, או שהכדור המשוחרר חוצה כל אחד מהקווים המעכבים, העימות נחשב שהסתיים וכל השחקנים רשאים לעזוב את האזורים שלהם.^[9]

אם הכדור המשוחרר יוצא מחוץ לתחום בעימות לפני שאחת מהקבוצות יכולה להרים אותו, הוא מוענק לקבוצה שנגעה בו לאחרונה וכל שאר השחקנים משוחררים כאשר המשחק מתחיל מחדש.^[9]

השחקנים המתמודדים אינם רשאים לדרוך או להחזיק במקל השני כדי למנוע מהשני לקבל את הכדור. הם אף אינם רשאים ללכוד את הכדור מתחת למקלותיהם מבלי לנסות "לאסוף כטניס" כדי למנוע מאף אחד לבסס החזקה, פעולה שנענשת בדרך כלל כמו מניעת משחק, עבירה טכנית נוספת. אם הם מרימים את הכדור על גב המקל שלהם אבל לא מעבירים אותו מיד לכיס, זה נחשב גם למניעה. בכל המקרים הללו העימות יסתיים עם הכדור שיוענק לקבוצה היריבה במקום ההפרה. שחקנים מתמודדים המטפלים או נוגעים בכוונה בכדור בניסיון להשיג החזקה, או משתמשים ביד הפתוחה שלהם כדי להחזיק את המקל של השחקן היריב, מקבלים עונש של שלוש דקות ללא שחרור על התנהגות בלתי ספורטיבית בנוסף להחזקת הכדור שניתנת לקבוצה השנייה.^[9]

על פי חוקי ה-NCAA בלקרוס למכללות, אם קבוצה מפרה כללים ספציפיים לעימותים, בין אם על ידי התחלות שווא לפניהם על ידי שחקן כלשהו במרכז השדה או פעולות לא חוקיות של השחקנים מול, יותר מפעמיים במחצית, כל הפרה נוספת גורמת לעונש של 30 שניות שמוערך נגד הקבוצה, ומוגש על ידי השחקן המיועד "בבית".^[9]

שחקן שמתמודד בעימותים בתור מומחיות נקרא מומחה עימות. הוא מכונה גם "FOGO" (באנגלית), אשר מייצג "התעמת, רד" ("face off, get off").

בלקרוס לנשים, נעשה שימוש גם בהליך הדומה לעימות, אם כי הוא נקרא תיקו. שני השחקניות הנוטלות את התיקו עומדות במרכז המגרש, ומחזיקות את מקלותיהם יחד בגובה המותניים בזמן שהשופט מניח את הכדור בין הראשים, הפונים זה לזה. ארבעה שחקניות נוספות מכל קבוצה עומדות בצד החיצוני של מעגל מרכזי בקוטר 9.1 מטר. בשריקה, שני שחקניות המרכז מרימות שניהם את מקלותיהן, מעיפות את הכדור באוויר, בעוד השחקניות מבחוץ מנסים להשיג שליטה כאשר הכדור נופל.^[11]

טכניקה דומה, המכונה bully-off, משמשת בהוקי שדה. שני השחקנים היריבים נוגעים לסירוגין במקלות שלהם על הקרקע ואחד נגד השני לפני שהם מנסים להכות את הכדור. השימוש בו כשיטת התחלת המשחק הופסק ב-1981.^[12]

העימות דומה גם לשיטות אחרות המשמשות כדי להתחיל או לחדש את המשחק במגוון ענפי ספורט אחרים. כל אלו כרוכים בשני שחקנים יריבים המנסים להשיג שליטה בכדור לאחר שחרורו על ידי שופט.

זריקת כדור בכדורסל,^[13] הרמת כדור בפוטבול אוסטרלי, והטלה בשינטי, כולם כוללים שופט שזורק את הכדור כלפי מעלה לאוויר ולאחר מכן על השחקנים להשיג שליטה על הכדור.

הפלת כדור היא שיטה המשמשת באיגודי כדורגל^[14] לפיה השופט יפיל את הכדור במקום לשחרר אותו לאוויר.

טכניקה, המכונה הטלה, משמשת בספורט המקל והכדור של שינטי. משחק השינטי מתחיל עם השופט שזורק את הכדור לאוויר בין שני שחקנים יריבים שהמקלות שלהם, הנקראים "קאמנים", מורמים באוויר. השחקנים חייבים לשחק על הכדור באוויר.

אירוע דומה לעימות נוסה לפחות בשתי ליגות פוטבול: המקרה של ה-XFL ב-2001 קבע "מערבולת פתיחה", שהחליפה את הטלת המטבע, שבה שחקן אחד מכל קבוצה ניסה להחזיר כדור משוחרר אחרי ריצה של עשרים יארד. הקבוצה שהשחקן שלה החזיר את הכדור קיבלה בחירה ראשונה לבעיטה, קבלה או הגנה בצד אחד של המגרש.

בגלל שיעור גבוה במיוחד של פציעות באירועים אלה (במשחק הראשון של הליגה, שחקן XFL אחד סיים את העונה לאחר שהפריד את כתפו במערבולת), האירוע לא זכה לפופולריות ברוב ליגות הפוטבול האחרות. 'ליגת איקס לפוטבול מקורה' בכל זאת אימצה מערך פתיחה בגרסה שונה (בשימוש בשם "X-Dash") כשהחלו לשחק ב-2014, אך שינתה כדי למנוע את הפציעות כך שכל שחקן רדף אחרי הכדור שלו.^[15]

הטלת המטבע נותרה שיטת הבחירה לקביעת החזקה בתחילת משחק פוטבול אמריקאי.^[16]

מדיה וקבצים בנושא עימות בוויקישיתוף