המינרלוג הגרמני גאורגיוס אגריקולה (1494–1555) תיאר לראשונה את הספלריט ב-1546, וכינה אותה "בלנדה" (blende), כינוי שמקורן בגרמנית – blenden (בלנדן), כלומר לעוור או לרמות. הסיבה לכינוי זה היא משום שהמינרל דומה מאוד למינרל גלנה. הגלנה היא בצר חשוב מאוד של עופרת, מתכת שהייתה אז שימושית מאוד, אבל בניגוד לגלנה הספלריט אינו מכיל עופרת. השם המקובל כיום למינרל, ספלריט, ניתן על ידי המינרלוג הגרמני ארנסט פרידריך גלוקר (Ernst Friedrich Glocker; 1858-1793) בשנת 1847. מקור השם מיוונית, ספלרוס (sphaleros), כלומר בוגדני. כמו הכינוי בלנדה הוא נועד לתאר את העובדה שהמינרל דומה לגלנה, אך אינו מכיל עופרת.
סוגי הספלריט
ספלריט – הסוג הנפוץ ביותר. במהלך השנים כונה המינרל בשמות נוספים, חלקם הם כינויים עממים שנהגו כורים להשתמש בהם:
בּלֶנְדֶה – כינוי זה שנועד במקור למינרל ספלריט הורחב לתאר כל מינרל שנראה דומה למינרל אחר המכיל מתכת. דוגמאות: הורנבלנדה שהוא מינרל סיליקטי, ופיצ'בלנדה הידועה כיום כאורניניט, העופרה ממנה בודדו בני הזוג קירי את הרדיום.
צינקבלנדה – "צינק" בגרמנית פירושו אבץ ושם זה נועד להבדיל את הספלריט מסוגי הבלנדה האחרים שתוארו לעיל.
וורציט - פולימורף של הספלריט שהמערכת הגבישית שלו היא הקסגונלית. המינרלוג הצרפתי שארל פרידל (Charles Friedel 1899-1832) גילה את המינרל באזור עיר המכרות אורורו שבבוליביה ב-1861 וקרא לו על שם המורה הנערץ עליו, הכימאי הצרפתי ממוצא גרמני שארל אדולף וורץ (Charles Adolphe Wurtz 1884-1817)
מרמטיט – פולימורף של ספלריט בעל תכולת ברזל גבוהה. גבישי המרמטיט הם אטומים ובעלי גוון שחור מבריק. מקור השם במקום בו נמצא המינרל לראשונה, העיירה מרמטו (Marmato) במחוזקלדס שבצפון-מערב קולומביה.
קליופאן (cleiophane), סוג של ספלריט שגונו לבן המכיל ZnS כמעט טהור לחלוטין.
שלנבלנדה (Schalenblende) סוג בגוון חום (דמוי כבד ולכן הוא מכונה גם Leberblende) שהוא מקבץ דמוי אשכול ענבים של המינרל שבו יש שכבות קונצנטריות של וורציט וגלנה שנוהגים לעיתים לחתוך וללטש כאבן לקישוט.
תכונות המינרל
המינרל מתגבש במערכת הגבישית הקובייתית. אטומי האבץ והגופרית מקושרים במבנה הגבישי במבנה של ארבעונים. המבנה דומה למדי למבנה היהלום. פולימורף של הספלריט שהמערכת הגבישית שלו היא הקסגונלית מכונה וורציט ונוסחת המבנה שלו β-ZnS. קבוע הסריג עבור סולפיד האבץ במבנה הגבישי של הספלריט הוא 0.596 נאנומטר, והוא חושב מהגאומטריה של הסריג והרדיוסים של היונים – 0.074 נאנומטר לאבץ ו-0.184 לגופרית. צורת הסריג היא של שכבות במבנה ABCABC. ברזל מחליף את האבץ בכמויות משתנות, כאשר לעיתים גם מגנזיום או מנגן יכולים להופיע במינרל. במקומות מסוימים מכיל המינרל קדמיום, אינדיום או גליום.
הארבעונים של המבנה הבסיסי משולבים בדרך כלל יחד בצורת גבישים תאומים ולכן דומים לתצורת תמניון. לגבישים התאומים יש תצורה מיוחדת המכונה "תאומי ספינל" (משום שתצורה זו מופיעה בצורה המושלמת ביותר במינרל ספינל). ניתן לראות את המינרל בקבוצות של גבישים קובייתיים או בצורת דודקהדרונים מעוותים. פאות הגביש הן בדרך כלל מעוגלות. גודל הגביש עד 30 ס"מ. המינרל מצוי גם כגושים חסרי צורה, בצורת גרגרים, דמוי אשכול ענבים, כסיבים וכשברי פצילות ארוכים ומעוותים.
צבע המינרל בדרך כלל צהוב, חום, או אפור עד אפור-שחור, והוא יכול להיות מבריק או עמום. ברק המינרל הוא דמוי שרף. לספלריט טהור (ZnS) יש שרטוט לבן, אבל כיוון שהמינרל הנפוץ מכיל כמעט תמיד ברזל יהיה השרטוט שלו צהוב או חום בהיר, ותמיד בגוון בהיר יותר מהמינרל עצמו. קשיותו בסולם מוס נעה בין 3.5 ל-4, ומשקלו הסגולי הוא 4.1-3.9. לספלריט יש פצילות מושלמת בשישה כיוונים היוצרים דודקהדרון בעל פאות מעוינות, אם כי לא קל למצוא את ששת מישורי הפצילות בגלל תופעת התאומים הנפוצה. המינרל הוא פירואלקטרי (הוא נטען חשמלית כשמחממים או מקררים אותו). בתוך כמה דגימות של המינרל שגונם אפור-שחור אפשר לראות תופעה אופטית של אדום ססגוני והם מכונים "ספלריט רוּבּי". הסוגים שגונם צהוב או אדום מכילים מעט מאוד ברזל והם שקופים למחצה. הסוגים הכהים והאטומים יותר מכילים יותר ברזל. הספלריט מתמוסס בחומצת מלח.
תא היחידה של ספלריטדוגמת ספלריט
אופטית המינרל הוא איזוטרופי, אך למרות זאת יש דגימות בהם מופיעה שבירה כפולה. חלק מדגימות המינרל הם פלואורסצנטיים בגוון כתום. הספלריט הוא אחד המינרלים בהם קיימת תופעת הטריבולומסנציה, כלומר שהמינרל פולט אור כשמרסקים אותו. מקדם השבירה של הספלריט (כפי שנמדד בנורת נתרן, 589.3 נאנומטר) הוא 2.37. הספלריט מתגבש במערכת הגבישית הקובייתית וניחן בפצילות מושלמת היוצרת דודקהדרון. גמי (Gemmy), סוג חיוור של ספלריט שמקרו באזור העיירה פרנקלין במדינת ניו ג'רזי בארצות הברית פלואורסצנטי באור כתום או כחול עז בהשפעת קרינת על-סגול באורכי גל ארוכים והוא מכונה קליופאן (cleiophane). זהו ספלריט הבנוי מסולפיד האבץ טהור כמעט לחלוטין.
הספלריט היא המקור עיקרי להפקת אבץ. במקומות אחדים הוא מכיל כמויות משמעותיות של קדמיום, גליום ואירידיום והוא מהווה מקור גם למתכות אלו.
גבישי ספלריט בגודל ובשקיפות מתאימים לוטשו כאבני חן, בדרך כלל תוך שימוש בחיתוך היהלום על מנת להציג בצורה המיטבית את הנפיצה הגבוהה בת ה-0.156 (כפי שהיא נמדדת בהפרש בין מקדמי השבירה בין אורכי הגל B ו-G של קווי פראונהופר) של הספלריט שהיא מעל לפי שלושה מזו של יהלום. קל לטעות ולחשוב שאבני חן שנחתכו זה עתה המציגות ברק יהלום הם סוג של יהלום צבעוני, אך בשל הקשיות הנמוכה מאוד של הספלריט ופצילותו המושלמת מעדיפים להשאיר את אבני החן בלתי משובצות כאבנים באוספים פרטיים או במוזיאונים (אם כי היו מקרים שספלריט שובץ בתליונים). אספנים מוכנים לשלם סכומים גבוהים עבור אבנים שמשקלן יותר מקרט אחד (כ-200 מיליגרם), משום שגבישים טהורים לגמרי קטנים מאוד בדרך כלל. צבעו של ספלריט באיכות של אבן חן הוא בדרך כלל צהבהב עד חום-דבש, אדום עד כתום, או ירוק.
שני המקורות החשובים ביותר לאבני החן הם קאננאה (Cananea) במדינת סונורה במקסיקו ו"פיקוס דה אירופה" (Picos de Europa - פסגות אירופה) שברכס ההרים הקנטבריים (Cordillera Cantabrica) סמוך לסנטנדר בחוף הצפוני של ספרד.
מקור ותפוצה
הספלריט נוצר בעורקים הידרותרמיים בטווח רחב של טמפרטורות בפחם, באבן גיר, בדולומיט ובסלעי משקע אחרים. במרבצים המכילים הן עופרת והן אבץ, הגלנה (סולפיד העופרת) שוקעת בדרך כלל בראש הבצר והספלריט בתחתיתו.
Webster, R., Read, P. G. (Ed.) (2000). Gems: Their sources, descriptions and identification (5th ed.), p. 386. Butterworth-Heinemann, Great Britain. ISBN 0-7506-1674-1
