חגואל נולדה בטנג'יר שבמרוקו ב-1817 לחיים ושמחה חגואל, להם היה בן גדול יותר בשם יששכר. אביה היה סוחר ותלמיד חכם שעמד בראש חברותא בביתו, ובכך סייע לבתו לגבש את אמונתה היהודית ולשמור עליה. אמה של חגואל הייתה עקרת בית. לפי היומן שפרסם איש בשם אאוחניו מריה רומרו[3], חגואל הייתה שכנתה של מוסלמית אדוקה בשם טאהרה דה מסודי, שטענה במרמה כי הצליחה לשכנע את חגואל להמיר את דתה לאסלאם, דבר שנחשב למעשה צדיקות לפי האסכולה המאלכית. לפי ישראל יוסף בנימין, נוסע יהודי שביקר במרוקו באמצע המאה ה-19, חגואל הייתה נערה יפהפייה ושכניה המוסלמים אמרו כי "זה חטא שפנינה כזאת נמצאת בחזקת היהודים, ויהיה זה פשע להותיר להם תכשיט כזה"[4].
חגואל הובאה בפני בית משפט והצטוותה לכרוע ברך בפני המושל המקומי, תוך התבססות על עדות בודדת וככל הנראה שקרית שהיא המירה את דתה לאסלאם. הפאשה המקומי הבטיח לה כי אם תתאסלם היא תזכה להגנה מפני הוריה, וכן למשי, זהב ונישואים לגבר צעיר ונאה. הפאשה גם אמר כי אם תסרב להמיר את דתה,
אני אעמיס עלייך שלשלאות… אני אדאג שבשרך ייתלש על ידי חיות פרא, את לא תראי את אור היום, את תמותי ברעב, ותסבלי את מלוא חומרת נקמתי ועלבוני, בכך שעוררת את זעמו של הנביא.
בסבלנות רבה אשא את משקל השלשלאות; אתן לצלעותי להיקרע על ידי חיות פרא; אוותר לנצח על אור היום; אני אמות מרעב; וכאשר כל רשעי החיים יתקבצו עלי בגלל פקודותיך, אני אחייך לנוכח עלבונך, והכעס של הנביא שלך; כיוון שלא הוא, לא אתה יכולתם להתגבר על אשה חלשה! ברור לחלוטין כי גן עדן לא מבשר טובות לגיור אמונתך.
בעקבות ההבטחה הזאת ציווה הפאשה להכניס את חגואל לתא חסר חלונות ואור, ולכרוך שלשלאות סביב צווארה, ידיה ורגליה. הוריה הנואשים של חגואל ביקשו את עזרתו של סגן הקונסול הספרדי, דון חוסה ריקו. הוא אכן עשה כל שביכולתו על מנת להציל את חגואל, אך כל מאמציו היו לשווא[5]. הפאשה החליט לשלוח את חגואל לעיר פאס, ולתת לסולטאן להחליט על גורלה. התשלום על העברתה והוצאתה להורג הוטל על אביה, שאוים ב-500 מלקות ברגל אם לא יציית. בסופו של דבר שולמו ההוצאות על ידי דון חוסה ריקו, כיוון שאביה של חגואל לא היה יכול להרשות זאת לעצמו מבחינה כלכלית. לאחר שחגואל הגיעה לפאס ניסו הסולטאן והנוגש הראשי שלו לשכנע אותה להתאסלם, ואף החכמים היהודים המקומיים. בנו של הסולטאן, שנדהם מיופייה של חגואל, ניסה גם הוא לשכנעה להתאסלם.
חגואל סירבה בתוקף[5]. הסולטאן ציווה לערוף את ראשה של חגואל בכיכר ציבורית בפאס. רומרו תיאר את רגשות אזרחי פאס ביום ההוצאה להורג: ”המורים, שהפנאטיות הדתית שלהם לא ניתנת לתיאור, התכוננו בשמחה רבה לחזות באירוע המחריד… יהודי העיר… היו שרויים בצער עמוק; אך הם לא היו יכולים לעשות דבר כדי למנוע זאת”[5]. ככל הנראה הורה הסולטאן לתליין לפצוע את חגואל לפני הנחתת המכה הקטלנית. הוא קיווה שהיא תיבהל ותסכים להתאסלם, אך חגואל סירבה. מילותיה האחרונות למענים שלה היו:
אל תעכבו אותי – עירפו את ראשי במכה אחת – כיוון שאמנם מתה אני, חפה מכל פשע, אך אלוהי אברהם ינקום את מותי.
הקהילה היהודית של פאס הוכתה בתדהמה לנוכח סיפור חייה ומותה של חגואל, וערכה מגבית לצורך תשלום הוצאות החזרת שרידי גופתה וקבורתה. לאחר מותה נודעה חגואל כ"סול הצדיקה" בקרב היהודים וכ"ללה סולייקה" (הגבירה הקדושה סולייקה) בקרב הערבים. היא נקברה בבית הקברות היהודי בפאס, וקברה הפך לאתר עלייה לרגל עבור יהודים ומוסלמים כאחד[2]. על מצבתה של חגואל יש אפיגרפיה בעברית ובצרפתית. הכתובת הצרפתית היא "כאן נחה מדמואזל סוליקה חגואל נולדה בטנג'יר ב-1817 סירבה להיכנס לאמונה האסלאמית. הערבים רצחו אותה ב-1834 בפאס קרועה ממשפחתה. העולם כולו מתאבל על מותה".
דמותה בתרבות
קורבנה שימש השראה לציירים וסופרים. אחד מהתיעודים הידועים של פרשת מותה, El Martirio de la Jóven Hachuel, ó, La Heroina Hebrea (המרטיריות של חגואל הצעירה, או, הגיבורה העברית), נכתב על ידי אאוחניו מריה רומרו ופורסם לראשונה ב-1837, ובשנה שלאחר מכן יצאה לאור מהדורה נוספת[3]. סיפורה של חגואל היה הנושא של קינות יהודיות (אחת מהן מאת רבי ידידיה מונסונייגו, מרבני פס בתקופה זו), ציור משנת 1860 של הצייר אלפרד דאודנק, שיר אפי אחד[7], אופרה בת שלוש מערכות[8] וכן אחד משיריה של הזמרת הצרפתיהפרנסואז אטלן. כמו כן, ישנו שיר בספרדית של הזמרת הישראלית מור קרבסי, שמספר את סיפורה[9], בסוף 2017 עלה מחזמר שנכתב בהשראת סיפורה בשם "סוליקא" מאת מאור סבג ותאיר סיבוני בהפקת תיאטרון באר שבע[10], אשר זכה להצלחה רבה.
ב-2022, פרסם המחבר חיים בן-חיים את הספרו התשיעי - "כזוהר הרקיע - שישים הימים האחרונים בחייה של סול". על סיפרה של סול כתב גם באחד מספריו המוקדמים יותר, "סבא שלמה מספר" אשר מקבץ סיפורי עם ואגדות ממרוקו ובין כה את סיפורה (בקצרה) של סוליקה חגואל.
^ישראל יוסף בנימין, ספר מסעי ישראל, עמודים 274–275
^ 123456Andrew G. Bostom (Editor), Ibn Warraq (Foreword), "The Legacy of Islamic Antisemitism: From Sacred Texts to Solemn History" (pages 13–17, Prometheus Books, 2008
