PROFILPELAJAR.COM

נעמה צבר (נולדה בשנת 1982) היא פסלת ומוזיקאית ישראלית, שגרה ופועלת בניו יורק.

ביוגרפיה

צבר החלה את דרכה כיוצרת בעולם המוזיקה, בשנת 2000, כשהחלה את לימודיה במדרשה לאמנות, המוזיקה השתלבה באופן אורגני וטבעי בהחלטתה להתמסר לשדה האמנות הפלסטית.^[1] "הסאונד הוא אחד הצירים המרכזיים שעוברים בעבודות שלי", אומרת צבר, "וזה שנים שאני עוסקת בסביבות פיסוליות שקשורות למוזיקה. ככל שהזמן עובר האמנות והמוזיקה הופכות לתלויות זו בזו, וכך גם הפן הפרפורמטיבי ביצירה לצד הצד השקט, הקפוא".^[2] בשנת 2010 סיימה את לימודיה באוניברסיטת קולומביה, ניו יורק, שם למדה בתוכנית התואר השני לאמנות. צבר פתחה סטודיו בניו יורק והיא חיה ויוצרת שם מאז לימודיה.

עבודתה האמנותית

צבר מציגה את עבודותיה במוזיאונים וגלריות ברחבי העולם כדוגמת: גלריית "ארט סטייטמנט" בבזל (2007), Moma ps1, ניו יורק (2010), מוזיאון חיפה (2013), מוזיאון תל אביב (2014), מרכז אמנות פאנה, בואנוס איירס (2014), המרכז לאמנות עכשווית, תל אביב (2018). צבר משתמשת בחומרים תעשייתיים (כמו לבד, דיקטים, נייר), באלמנטים אדריכליים (רצפה, קיר, פינה, חלל), ובחלקי כלי נגינה ומיכשור טכני מעולם המוזיקה (מיתרי פסנתר, בס, מיקרופונים, מגברים, אפקטים), כדי לייצר כלי נגינה חדשים, תנועתיים, חושיים ומרחביים. בנוסף לכלי הנגינה האלטרנטיביים, צבר מייצרת הופעות פרפורמנס המותאמות ספציפית ליצירה במקום בו היא מוצבת, עבודת הפרפורמנס מבוצעת בשיתוף פעולה עם מוזיקאיות מקומיות בכל עיר בה מציגה. צבר זכתה בין השאר בפרס משרד החינוך והתרבות, (2002-2005), בפרס קרן "רמה הורט מאן", ניו יורק. (2012) ופרס מלגה מטען "ארטיס", ניו יורק. (2014).

פרפורמנס 2006-2008

עבודות הסאונד המוקדמות של צבר, לדוגמה "Composition" ‏(2006) ו-"(Untitled (Babies" ‏(2008), הציעו מודל חדש ועצמאי של יחסים בין המבצעים לקהל המבקר.^[3] העבודה Composition (‏2006), היא סדרת מופעים בה אספה צבר מוזיקאיות מקומיות בכל עיר בה הופיע. בפרפורמנס, מוזיקאיות נשים עומדות על המגברים שלהן כפודיומים ומבצעות אחת משלוש עבודות (שתיים מהן מקוריות), שנבחרו לביצוע. כל העבודות הן באותו המקצב ואותו סולם. המבקר המסתובב בין המבצעות הוא למעשה קובע כיצד תשמע העבודה, לפי המקום בו הוא בוחר לעמוד ומספר העבודות שהוא שומע במקביל. (Untitled (Babies‏, היא סדרה של מופעי פרפורמנס שהחלו ב-2008 ומבוצעים בגרסאות שונות, בערים שונות בעולם, בשיתוף פעולה עם מוזיקאיות מקומיות. צבר מנגנת את השיר "Babies" של הלהקה הבריטית "Pulp", על במה, כשמאחוריה להקה של מוזיקאיות נשים. לאחר כשלוש דקות של שיר מתחילה צבר בתהליך הרוקנרול של שבירת הגיטרה על הבמה, רק שהגיטרה לא נשברת, לאחר כשלושים דקות של ניסיונות לשבור את הגיטרה, היחידה הנשברת היא הבמה עליה הלהקה מנגנת.^[4]

זיעה 2010

תערוכתה של צבר "זיעה", הוצגה במוזיאון תל אביב לאמנות (מרץ-מאי 2010), עוסקת בחיי לילה, מוזיקה ושתייה. צבר ייצרה שני קירות סאונד המייצרים רטט המהדהד כל הזמן, זוהי מערכת סגורה שמצידה האחד רמקולים ומצידה השני מיתרים מתוחים. בנוסף הציגה צבר מיצב של בקבוקי אלכוהול עם סדינים טבולים בהם, ככל שעובר הזמן יותר מנוזל האלכוהול נספג בסדינים.^[5] האוצרת הדס מאור כותבת: "צבר מחברת בין אלמנטים מבניים נוקשים, דוגמת המדפים, לבין אלמנטים אמורפיים רכים, דוגמת הסדינים המלופפים. אלא שבמהלך ספיגת הנוזלים, נוקשות המדפים נסדקת ומתרככת, ואילו רכותם של הסדינים נעכרת, מוכתמת ומתגבשת...הסדינים התחובים בפיות הבקבוקים; האופן שבו הם חודרים את מדפי העץ הנוקשים והמחוררים; תהליך הספיגה והפעפוע שהם מאפשרים; התנפחות מדפי העץ כתוצאה מהצטברות הנוזלים -כל אלו עשויים להזכיר גם היבטים מסוימים של פיזיולוגיות הגוף הנשי, במהלך המחזור החודשי או בעת מגע מיני." צבר חוקרת את הקודים של מגדר ומוזיקה, בצמתים רבות ושונות, בעיקר בהקשר של "חיי לילה" בגבולות של זמן וחלל. פסליה של צבר, עבודות האינסטוליישן והפרפורמנס נעים בין האובייקט לאתר, בינה לבין המוזיקאים המשתפים איתה פעולה, בין המבקר בתערוכה הפסיבי לאקטיבי.^[6]

פסלי סאונד 2015-2019

בעבודתה, "Transition" ‏(2015), מציגה צבר סדרה של קאנבסים שנראים מצוירים, במבט מקרוב מתגלה העובדה שאלה חלקי מגבר שצבר מפרקת ומרכיבה מחדש, לצד כל קאנבס יש כבל המתחבר לחשמל, וכבל PL משתלשל ממנו המחכה לכלי נגינה שיתחבר אליו. המגברים עובדים, ניתן להגביר נגינה באמצעותם, כל המערך הטכני מסתתר מאחורי הקנבסים. צבר מכנה אותם "ציורים פיסליים בעלי יכולת הפקה של סאונד".^[7]

בעבודה "Propogations", שהוצגה באל-סלבדור בשנת 2015, מייצרת צבר קיר שהוא "מכונת מוזיקה" והחלל כולו מהווה את תיבת התהודה. צבר מייצרת דופן חדשה לקיר ולתוכה פותחת פתחים, מותחת מיתרים ומפזרת חלקי מגברים, אפקטים, מיקרופונים ואפקטים. הקיר מחולק - בחלקו התחתון אזור קיר הנגינה, קנה המידה המתאים לגובה אדם עומד, בו ניתן לפרוט על מיתרים ולהפעיל את הכלי. בחלקו האמצעי, אפקטים המשנים את הצליל בהתאם להגדרותיה, בחלק העליון מגברים מפורקים אשר מוציאים את הצליל. צבר מתארת את עבודתה בריאיון ל"ערב רב": "העבודות שלי היא ספק אובייקט, ספק מקום. בפעולה של הצופה מול העבודות, כל אחד דורש לעצמו מקום אחר...זה הגבול שבין הגוף של הצופה לבין האובייקט והפרה של הגבול, הפריצה שלו. כשאתה פורץ את הגבול הזה, אתה פורץ גבול של מדיום, אתה עובר מהוויזואלי לסונארי וחזרה לוויזואלי".^[8]

"Work of Felt", היא סידרה של כלי נגינה תנועתיים, עשויים לבד תעשייתי, שהוצגו במקומות שונים ברחבי העולם. שני משולשי לבד נמתחים מעלה מפינה אחת על ידי מיתר פסנתר עדין המחובר על ידי מפתח מיתרים של גיטרה. צבר מסתירה את כל האלמנטים הטכניים המאפשרים יצירת סאונד מאחורי הקירות, לצד היצירה ניתן לראות רק כבל יחיד המתחבר למגבר. שחרור או מתיחת הלבד בעזרת הגוף משנה את גובה הצליל. קאטי בטיסטה, אוצרת התערוכה "ניסיונות בריחה", שהוצגה בגלריית שולמית נזריה, לוס אנג'לס (2017). טוענת שהעבודה מתקיימת בשני אופנים, כאובייקט אינטגרלי וגם כחוויה חושית גם למבקר וגם למבצע.^[9]

בעבודתה משנת 2017, "Closer", מייצרת צבר אלמנט אדריכלי, הפועל כמערכת עצמאית, פינה שהיא כלי נגינה, מונוליט לבן, עם מיקרופונים מוטמעים בו. הקיר הופך לכלי נגינה דמוי צ'לו או גיטרה, שניתן לנגן בו על ידי הכנסת היד אל תוך הקיר דרך חורים המיועדים לכך ופריטה על המיתרים.^[10] צידה החיצוני של הפינה, הפונה אל המבקרים, הוא לבן ואטום, רק צמד מיקרופונים חודרים אותו מבחוץ. צידה הפנימי של הפינה הוא החלק של המבצע, המכיל שני סוגי פתחים, האחד לנגינה והשני לשירה. על קהל המבקרים לבחור האם לעמוד מול הפינה החיצונית, לחוות את הפרפורמנס היכן ששומעים את הסאונד הטוב ביותר אך לא רואים את המבצע, או האם לעמוד בצידה הפנימי של הפינה, לראות את המבצע אך לשמוע פחות טוב את היצירה.

"מלודיות של נזק ודאי" היא עבודת הפרפורמנס של צבר שבוצע בגרסאות שונות ברחבי העולם. "מלודיות של נזק ודאי (אופוס 3)" הוצגה במרכז לאמנות עכשווית, תל אביב, בינואר 2019. בתערוכה, גיטרות שבורות מפוזרות ברחבי הגלריה. המיתרים מחוברים מחדש ל"שאריות" הגיטרות, בצורה לא קונבנציונלית, שיוצרות מערך של כלי נגינה מחווטים מחדש.^[11]צבר הופכת את האנרגיה ההרסנית שמייצג הדימוי של הגיטרה המנופצת לתהליך של יצירה נשית, חושנית ועדינה. צבר ריסקה בסטודיו שלה גיטרות חדשות, תיעדה את הדרכים שבהן הן התנפצו ורשמה אותן שוב מחדש על רצפת חלל התערוכה, לאחר מכן היא מתחה מחדש מיתרים וטוותה מעין מפת דרכים באמצעות קולאז' של גיטרות מנופצות.^[12] צבר הפכה את המרחב כולו לכלי נגינה עצום ועם זאת מתעתע ופגיע. כלי נגינה שיש לשכב על הארץ כדי לנגן בו, לחזור לשלב מוקדם יותר בהתפתחות, וכל מיתר מפיק צליל אחר בהתאם לאופיו ואורכו. כדי לנגן בכלי הנגינה/המיצב, על המבקרים לשכב על הרצפה לצד השברים/השאריות או למצוא דרכים אחרות שבהן יוכלו להפעיל את העבודה.

השכלה

2000-2004 – תואר ראשון באמנות במדרשה לאמנות, בית ברל.
2008-2010 – תואר שני באמנות באוניברסיטת קולומביה, ניו יורק.

פרסים ומלגות

2002-2005 – פרס משרד החינוך והתרבות.
2004 – מענק גלריית גורדון.
2005-2006 – פרס הקרן התרבות אמריקה-ישראל.
2008-2010 – מלגת אמן, אוניברסיטת קולומביה, ניו יורק.
2009-2010 – פרס ג'ואן סרבן, אוניברסיטת קולומביה, ניו יורק.
2010 - פרס מלגה מטען "ארטיס", ניו יורק.
2012 – שהות אמן מטעם "Fountainhead", מיאמי
2012 – פרס קרן "רמה הורט מאן", ניו יורק.
2014 – פרס מלגה מטען "ארטיס", ניו יורק.

תערוכות יחיד

2004 – "יותר מזה", גלריה זומר, תל אביב. אוצר: יואב שמואלי.
2006 – "דמדומים", מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית.
2007 – "עוגן", Art statements, בזל, שווייץ.
2007 – "עוגן", גלריה דביר, תל אביב.
2008 – "לילה נופל", גלריה פינסיאמו, מילאן, איטליה.
2010 – "Paul Thek Says Make A Monkey Out Of Clay", מיאמי בזל, מיאמי. (תערוכה של שלושה אמנים), אוצר: רירקריט טירוואניה.
2010 – "זיעה", מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב.
2012 – "(Propagation (Opus 1", גלריה טיירי-גולדברג, ניו יורק.
2013 – "(Propagation (Opus 2", מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב. אוצרת: הדס מאור.
2014 – "ללא", פרויקט פרינז, יריד אמנות פרינז, ניו יורק. אוצרת: סציליה אלמני.
2014 – "Impressions", גלריה 247365, ניו יורק.
2014 – "דם משמיע צליל", מוזיאון גוגנהיים, ניו יורק (תערוכה של שלושה אמנים), אוצר: נאט טרוטמן.
2015 – "(Propagation (Opus 3", גלריה "מרטה-סי", אל סלבדור.
2016 – Transitions", גלריה פראמו, גוודלחרה, מקסיקו.
2016 – "Transitions #2", גלריה דביר, תל אביב.
2016 – "Transitions #3", פרויקט ספילנו, מיאמי.
2017 – " Transboundary", גלריה פול קסמין, ניו יורק.
2017 – "זר", פרויקט ספילנו, מיאמי.
2017 – " (Propagation (Opus 3", המוזיאון לאמנות ועיצוב, ניו יורק.
2018 – "Transitions #4",‏Kunsthuas Baselland, בזל, שווייץ.
2018 – "Transboundary #2", פרויקט אח, ניו יורק.
2018 – "מלודיות של נזק ודאי (אופוס 2)", מרכז אמנות "פאנה", בואנוס איירס, ארגנטינה.
2018 – "מוקדש", גלריה דביר, בריסל.
2018 – "מלודיות של נזק ודאי, (אופוס 3), המרכז לאמנות עכשווית, תל אביב.

הופעות

2006 – " Composition 24", הופעה של 24 מוזיקאים, מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, הרצליה.
2009 - " Composition 24", הופעה של 24 מוזיקאים, ארט פוקוס, ירושלים.
2009 - " Composition 8", הופעה של 8 מוזיקאים, X Initiative, ניו יורק.
2010 – "ללא כותרת (קירות מגבר)", Moma/PS1, ניו יורק.
2012 – "Naama Tsabar and the Propagationists ", שש הופעות, גלריה טיירי-גולדברג, ניו יורק.
2013 – "Propagation (Opus 2)", שמונה הופעות ייחודיות, ביתן הלנה רובינשטיין לאמנות עכשווית, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב.
2013 –"Propagation (Opus 2)", 13 הופעות ייחודיות, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב.
2014 – "ללא כותרת (Babies)", בוצע בפסטיבל ארטיסט, גלריה זאכטה, וורסו, פולין.
2014 – "ללא כותרת (Double Face)", מבצעות: כריסטין מולר ונעמה צבר, "סילנסיו", פריז, צרפת.
2014 – "גוף אוטומטי", Giant Motors Warehouse, מיאמי.
2016 – "Composition 20", The High Line Art, ניו יורק. אוצרת: סציליה אלמני.
2016 – "Composition 18",‏Art Basel Miami Beach Public, מיאמי. אוצר: ניקולס באום.
2017 – "ללא כותרת (Double Face)", מבצעות: כריסטין מולר ונעמה צבר, פסטיבל "נא לא להפריע", פלה דה טוקיו פריז, צרפת.
2017 – "ללא כותרת (Double Face)", מבצעות: כריסטין מולר ונעמה צבר, Basilica Soundscape, ניו יורק.
2018 – "מלודיות של נזק ודאי", פסטיבל סלונה, דאלאס.
2018 – " Transitions #4", Kunsthaus Baselland
2018 – "ללא כותרת (Double Face)", מבצעות: כריסטין מולר ונעמה צבר, The Watermill Center benefit, ניו יורק.
2018 – "מלודיות של נזק ודאי (אופוס 2)", מרכז לאמנות פאנה, בואנוס איירס, ארגנטינה.
2018 – "ללא כותרת (Double Face)", מבצעות: כריסטין מולר ונעמה צבר, פסטיבל אמנות עצמאי, בריסול.
2018 – "מלודיות של נזק ודאי (אופוס 3)", המרכז לאמנות עכשווית, תל אביב.

תערוכות קבוצתיות

2005 – "2005", גלריה גורדון, תל אביב.
2005 – "ליגה", האנגר 26, תל אביב.
2005 – "שלוש ערים נגד החומה", ABC No Rio, בית האמנים, תל אביב.
2005 – "שלוש ערים נגד החומה", ABC No Rio, גלריה אל חאלה, ראמאללה.
2005 – "שלוש ערים נגד החומה", ABC No Rio, ניו יורק.
2006 – "ארטיק 8", הגלריה של אוניברסיטת תל אביב, תל אביב.
2007 – "מעבר לבטונדות", מוזיאון חיפה, חיפה.
2007 – "ללא כותרת", גלריה דביר, תל אביב.
2008 – "ווליום", קזינו לוקסמבורג, לוקסמבורג. אוצרים: מארק קלמנט, קווין מולן.
2008 – "ארט-פוקוס", ירושלים. אוצרים: עמי ברק, ברנרד בליסטרן.
2008 – הביאנלה של בוקרשט לאמנים צעירים, רומניה. אוצר:עמי ברק.
2008 – "דרך חדשה לראות", Städtische galerie, ברמן, גרמניה.
2009 – "הפוך לחבר", גלריה חללית, תל אביב.
2009 – "עכשיו שקט", גלריה 39, תל אביב.
2009 – "Dark Rooms/Homme Made", גלריית דניאל מחמוד, ניו יורק. אוצר: אבי פלדמן.
2009 – "היסטוריה של אלימות", מוזיאון חיפה, חיפה. אוצרת: הדס מאור.
2010 – " A-genre", תיאטרון תמונע, תל אביב. אוצרים: יאיר והילה ורדי.
2010 – "JaffaCakes TLV", גלריה רואוב, לונדון. אוצרים: יסמין דטנאו, מאיה מורגנסטרן, לארה וולף.
2010 – "זיעה", אוניברסיטת קולומביה, מרכז פישר לנדאו, ניו יורק.
2010 – "הישראלים הצעירים", Moma/P.S.1, ניו יורק. אוצרים: קלאוס ביסנבאך, קוני בטלר, נביל ווקפילד.
2010 – "פנורמה חדשה", גלריה פיאניסימו, מילאן, איטליה.
2011 – "לא רצוני", פרויקט פורד, ניו יורק. אוצר: נביל ווקפילד.
2011 – "בדרך לנפילה" פרויקט פורד, ניו יורק. אוצר: טים גוסנס.
2011 – "9 אנשים קופים", אלנבי 94, תל אביב.
2011 – "אקספרמנטלי", תיאטרון תמונע, תל אביב. אוצר: יאיר ורדי.
2011 – " Norfolk", גלריה טרי גולדברג, ניו יורק.
2011 – "מקומות לא שיגרתיים", אקסטרה-סיטי, אנטורפ, בלגיה. אוצר: פטר וורמולן.
2012 – "חזון מפואר", פרויקט פורד, ניו יורק.
2012 – " The Big Masonite", גלריה זומר, תל אביב. אוצרת: ליז חג'ג'.
2012 – "אוהבים מושלמים", גלריית הקובייה הלבנה, ניו יורק. אוצר: אנטוני ספילנו.
2012 – "קרוב יותר", פרויקט ספילנו, מיאמי.
2012 – "תודות", גלריית "לה מנגס", ניו יורק. אוצר: אדם פארקר סמית'
2013 – "מוות באוגוסט", גלריית "על הלילך", ניו יורק. אוצרת: מייגן קנט.
2013 – " They Sicken of the Calm who Know the Storm", גלריה פרידמן, ניו יורק. אוצרת: מרין סליבן.
2013 – "המשולש של שיקגו", מוזיאון חיפה, חיפה. אוצרת: רות דירקטור.
2013 – " Les yeux seuls sont encore capables de pousser un cri", גלריה דביר, תל אביב.
2014 – "עבודה בציבור", גלריית דקאד, ברלין. אוצרת: רחל אליסטון.
2014 – "נקודת מגע", CCS Bard Hessel Museum, ניו יורק. אוצר: קסיבר אקרין.
2014 – " How To Tell If Your Krill Oil Supplements Are Ripping You Off", אברון מרכז לאמנות, ניו יורק. אוצר: ג'ונתן דורהאם.
2014 – "גוף אוטומטי", מרכז לאמנות פאנה, בואנוס איירס, ארגנטינה.
2014 – "בבנייה", גלריה פראמו, גוודלחרה, מקסיקו.
2015 – "ירח מלא", פרויקט ספינלו, מיאמי.
2017 – "קציר חורף", Museum Dhondt-Dhaenens, סנט מרטין לטם, בלגיה.
2017 – "ניסיונות בריחה", שולמית נזריה, לוס אנג'לס. אוצרת: קאטי בטיסטה.
2017 – "הלוטוס למרות הביצה", פרוספקט ניו אורלינס 4, ניו אורלינס.
2018 – "Hanging By a Nail, By a Thread, By The Skin of Your Teeth ", פרויקט ספינלו, מיאמי.
2018 – "קדם,קודם,קדימה", המרכז לאמנות עכשווית, תל אביב.
2018 – "העור של הצליל", גלריה "סי סי אס בראד", מוזיאון האסל לאמנות, ניו יורק.
2018 – "חופשי!", מרכז בריקל, מיאמי.
2018 – " Mort à credit", גלריה דביר, תל אביב.

קישורים חיצוניים

אתר האינטרנט הרשמי של נעמה צבר
אמיר בוגן, מלכת הלילה, באתר ynet, 18 במרץ 2010
התערוכה Dedicated, 2019

הערות שוליים

^ גילי סיטון, "מוזיקה שקולה" ערב רב (פברואר 2019).
^ ברנע, רעות, "בניו יורק התקרה קצת יותר גבוהה", כלכליסט (אוגוסט 2013).
^ המרכז לאמנות עכשווית, תל אביב, טקסט תערוכה.(דצמבר 2018)
^ יהונתן ה. משעל, "אני לא עושה עבודה בשביל האנשים, זאת פשוט העבודה שצריכה להיות שם", באתר ערב רב, ‏19 בפברואר, 2018
^ צור, עוזי, "חזון הכלים השבורים" הארץ, (ינואר 2019)
^ בטיסטה, קאטי, "Feminin/alism: women artists reinterpret Minimal Art in Escape Attempts", גלריה Shulamit Nazarian. (פברואר 2018)
^ סלנסקה, מיכאל, "Female artists turn minimalism on its head at Shulamit Nazarian’s new Hollywood gallery" Wallpaper, (פברואר 2017)
^ ערמון אזולאי, אלי, "מועמדי פרס גוטסדינר: נעמה צבר" הארץ (מרץ 2010).
^ זיעה, (קטלוג תערוכה), אוצרת: הדס מאור, תל אביב: מוזיאון תל אביב לאמנות. (מרץ 2010)
^ לקוב, זואי, "Instruments with no master", Faena Art, (ספטמבר 2018)
^ Naama Tsabar, Transitions #4, kunsthausbaselland.
^ רז, מיטל, "האקט הכי רוקיסטי על הבמה הופך ליצירה חושנית ועדינה" טיימאאוט ת"א (ינואר 2019)