נאנדה דווי (בהינדי: नन्दा देवी पर्वत) הוא ההר השני בגובהו בהודו, וההר הגבוה ביותר הנמצא כולו בשטחי המדינה. ההר נחשב עד שנת 1808 להר הגבוה בעולם, אך אז נמצא כי הדלגירי (Dhaulagiri) גבוה יותר. רק בשנת 1856 נקבע כי הר האוורסט הוא ההר הגבוה בעולם.
פירוש שמה של הפסגה הוא "האלה מביאת האושר"[1], והיא בעלת משמעות דתית ורוחנית לתושבי האזור. כהכרה בחשיבותה הדתית ולשם הגנה על המערכת האקולוגית הרגישה שלה, הכריזה בשנת 1983 ממשלת הודו על הפסגה ועל ההרים הגבוהים הסובבים אותה כאזור מוגן, ואסרה את הכניסה אליו. הפארק הלאומי נאנדה דווי הוכרז בשנת 1988 על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית[2].
טופוגרפיה
נאנדה דווי הוא רכס בעל שתי פסגות שאורכו כ־2 ק"מ. הפסגה המערבית היא הגבוהה מבין השתיים וזוכה למעמד מקודש בפולקלור ההודי. בנוסף להיותה הפסגה העצמאית הממוקמת במקום ה־23 מבין הפסגות הגבוהות ביותר בעולם, נאנדה דווי בולטת גם בזכות מדרונותיה התלולים המתנשאים מעל פני השטח המקומי: מעל 3,300 מטר מעל בסיסה הדרומי־מערבי כאשר גובהה מצידה הצפוני דומה.
עובדה זו הופכת אותה לאחת הפסגות התלולות בעולם. גובהו של ההר מרשים גם בהשוואה לשטחים מרוחקים יותר, שכן הוא מוקף בעמקים נמוכים יחסית. לדוגמה, הוא מתנשא לגובה העולה על 6,500 מטר מעל עמק הגוריגנגה שנמצא במרחק של 50 ק"מ בלבד. נאנדה דווי מוקף בקרחונים: קרחון אוטרי נאנדה נווי מצפון, קרחון דקהיני נאנדה דווי מדרום־מערב, קרחון פאצ'ו ממזרח וקרחוני ננדאגונטי ולואן מדרום־מזרח. מאחורי ההר שוכן מקדש נאנדה דווי.
היסטוריה
ניסיונות טיפוס
בשל מדרונותיו התלולים של ההר נדרשו מאמצים רבים על מנת להעפיל אל פסגתו או לחצות אותו.
מטפס ההרים יו רוטלדג' ניסה להעפיל שלוש פעמים לפסגת ההר בשנות השלושים של המאה העשרים אך נכשל בכולן.
בשנת 1936 הצליחה משלחת בריטית–אמריקאית בהנהגתם של המטפסים ביל טילמן ואריק שיפטון להגיע לפסגת ההר דרך הרכס הדרומי. הייתה זו הפסגה הגבוהה ביותר שנכבשה אי פעם, עד לשנת 1950. אחרי העפלה זו, אירעו מספר ניסיונות כושלים בשנים 1957 ו־1961. ההעפלה השנייה הייתה של משלחת הודית בשנת 1964, אשר טיפסה באותו מסלול בו טיפסה המשלחת הבריטית–אמריקאית.
נאנדה דווי, בצילום ממערב.
בשנת 1976 נכבשה הפסגה על ידי משלחת אמריקאית במסלול חדש מכיוון צפון מערב. בין חברי המשלחת היה וילי אנסלד (אנ') (Willie Unsoeld), אשר כבש את פסגת האוורסט בשנת 1963. ביתו נאנדה דווי, אשר קרויה על שם ההר, הייתה אף היא מטפסת מנוסה אך מצאה את מותה במהלך הטיפוס[3].
פעילות ה-CIA
בשנים 1965–1968 נעשו ניסיונות של ה־CIA להציב מכשיר האזנה טלמטרי המופעל באנרגיה גרעינית על הפסגה. מכשיר זה תוכנן לקלוט אותות טלמטריה משיגורי ניסויי הטילים שנערכו במחוז שינג'יאנג, במסגרת תוכנית הטילים של סין. המשלחת נסוגה עקב תנאי מזג אוויר קשים, והותירה את המכשיר ליד פסגת נאנדה דווי. הם חזרו באביב הבא לחפש את המכשיר אך הוא לא נמצא. כתוצאה מפעילות זו של ה־CIA, השמורה הייתה סגורה לזרים לאורך רוב שנות השישים, ורק בשנת 1974 נפתחה מחדש.
שימור
אחרי פתיחתה מחדש של השמורה בשנת 1974 בפני מטיילים, תושבים מקומיים ומטפסים זרים, המערכת האקולוגית נפגעה במהירות מכריתת עצים להסקה, מפיזור אשפה ומרעייה. פגיעות סביבתיות חמורות נצפו כבר בשנת 1977, והשמורה נסגרה שוב בשנת 1983. פסגת נאנדה דווי מהווה את לב שמורת הטבע נאנדה דווי (הכוללת את הפארק הלאומי נאנדה דווי), שהוכרזה על ידי ממשלת הודו בשנת 1982. בשנת 1988 הוכרז הפארק הלאומי נאנדה דווי כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו, כאתר בעל "חשיבות תרבותית וטבעית יוצאת דופן למורשת המשותפת של האנושות". בשנת 1993 סרק הצבא ההודי את המקום, הציב בו אנדרטה לזכר המטפסים שנספו וחקר את חיי הטבע של האזור. ליבה של השמורה נפתח מחדש באופן מוגבל לתיירות אקולוגית בשנת 2003. מספר המבקרים כעת מוגבל ל-500 איש בשנה, בין החודשים מאי ואוקטובר בלבד.
בפולקלור
בפולקלור ההודי נאנדה דווי נחשב להתגלמות של האלהנאנדה דווי, ופעם ב-12 שנה מתקיימת עלייה לרגל(Nanda Devi Raj Jat) אל ההר. העלייה לרגל נמשכת שלושה שבועות והמאמינים הולכים 280 קילומטר, בנתיב שבו ברחה האלה נאנדה דווי מפני נסיך שחיזר אחריה. הם עוברים ליד אגם רופקונד וממשיכים מעלה עד הומקונד (Homekund), שם לפי האמונה היה בית אביה של נאנדה דווי[4].
