צבא הודו (בהינדי: भारतीय थलसेना, באנגלית: Indian Army או IA) היא זרוע הכוחות הקרקעיים (והזרוע הגדולה ביותר) של הכוחות המזוינים של הודו. נשיא הודו משמש המפקד העליון של צבא הודו, המפקד הראשי של הצבא (Chief of Army Staff או COAS) הוא קצין בדרגת גנרל.
החל משנת 1776חברת הודו המזרחית הבריטית שהחלה בהדרגה לשלוט בחלקים מתת היבשת ההודית, פיקדה על כוח צבאי להגנה על גבולות השליטה והמושבות הבריטיות בהודו. עד למחצית המאה ה-19 השליטה הצבאית בהודו התחלקה לפי שלושת מחוזות השלטון והתנהלה לפי פיקודים תואמים: ארמיית בנגאל (במזרח), ארמיית מדרס (בדרום) וארמיית בומבי (במערב). בשנת 1858 לאחר פרוץ המרד ההודי הגדול, בוטל שלטון חברת הודו המזרחית והשליטה על הודו עברה לפרלמנט הבריטי, בשלב זה הכוחות הצבאיים ההודיים אורגנו מחדש בתור צבא הודו הבריטית - אלו פעלו במקביל ותחת פיקוד "הצבא הבריטי בהודו" שהורכב מיחידות בריטיות.
ב-1 באפריל1895 אוחדו שלוש הארמיות לכוח צבאי אחד תחת פיקוד צבאי מרוכז, מועד זה נחשב ליום הקמת צבא הודו, אם כי יעברו עוד למעלה מ-50 שנים עד שתזכה הודו בעצמאות מהאימפריה הבריטית.
לצד הצבא הודו הבריטית התקיימה מערכת של יחידות שירות אימפריאלי. יחידות אלו גויסו על ידי נסיכויות וממלכות הודיות קטנות ששלטו בחסות הבריטים או היו נאמנים להם, בשעת מלחמה או במצבי חירום רגימנטים אלו נשלחו לשרת תחת פיקוד הצבא ההודי.
צבא הודו המודרני
בשנת 1947 בוצעה החלוקה של הודו הבריטית להודו, פקיסטן, בורמה (מיאנמר) ובנגלדש. הרגימנטים של צבא הודו הבריטי הועברו למדינות החדשות, לפי אזור הגיוס והשיוך הדתי ואזורי של חיילי הרגימנט. הרוב הגדול של הרגימנטים הלוחמים בימינו בצבא ההודי נוסדו בתקופה הבריטית, ומלבד החלפת הסמלים הבריטים בסמלים הודים - רוב האופי, הסממנים והמסורות של כל יחידה נותרו כפי שהיו (במקרים רבים הרגימנטים נותרו עד היום בבסיסים שנבנו במאה ה-19).
לאורך ההיסטוריה המודרנית של צבא הודו, הצבא היה מעורב במספר עימותי גבול, מערכות ומלחמות בעיקר כנגד פקיסטן.
מלחמת הודו–פקיסטן הראשונה (1947) - המלחמה הראשונה בין הודו לפקיסטן סביב השליטה על חבל קשמיר, לשעבר נסיכות קאשמיר ונאג'ו. לאחר 14 חודשי לחימה, הוכרזה הפסקת אש כאשר פקיסטן שולטת בכשליש מקשמיר והודו בשני שלישים.
מלחמת הודו-פורטוגל (1961) - עימות צבאי בין הודו לפורטוגל סביב השליטה בקולוניות הפורטוגליות שנותרו בהודו - גואה, דמן ודיו. לאחר העימות הקצר הועברו הטריטוריות לשליטה הודית.
מלחמת הודו–סין (1962) - סכסוך גבול צבאי בין הודו לסין סביב אזור אקסאי צ'ין, העימות הסתיים לאחר כחודש בניצחון סיני כאשר האזור הועבר לשליטה סינית מלאה.
מלחמת הודו-פקיסטן השנייה (1965) - עימות שהחל עם כניסת כוחות פקיסטנים לקשמיר ההודית והסתיים ללא הכרעה מובהקת אך נחשב לניצחון הודי.
עימות סיישן (1984) - בתגובה להשתלטות הדרגתית של כוחות פקיסטנים על קרחון סיישן, הונחתו כוחות הודים שהשתלטו שוב על האזור. העימות מתמשך עד היום כשכל צד טוען לריבונות על האזור.
מלחמת קרגיל (1999) - סכסוך גבול צבאי בין הודו לפקיסטן סביב אזור קרגיל על הגבול בין קשמיר ההודית לפקיסטנית, לאחר מספר שבועות של לחימה הודו ניצחה והשליטה על קרגיל חזרה להודו.
מבנה
מבנה פיקודי
צבא הודו מחולק לשישה פיקודים אזוריים; מערב, דרום-מערב, דרום, צפון, מרכז ומזרח. אלו מפקדים על סך הכל 13 קורפוסים, כאשר כל פיקוד כולל 2–3 קורפוסים (מלבד פיקוד המרכז שלא מפקד על קורפוסים כלל).
הקורפוסים כוללים בין 2 ל-5 דיוויזיות מסוגים שונים. כלל הקורפוסים (למעט אלו של פיקוד המזרח) מוגדרים כקורפוסי חיל רגלים, אך בפועל הם כוללים לרוב מרכיב מרכזי של יחידות רגלים - לעיתים לצד דיוויזיות שריון, דיוויזיות ממוכנות או דיוויזיות הרריות. הדיוויזיות המרכיבות את הקורפוסים של פיקוד המזרח הן כולן דיוויזיות הרריות (3 דיוויזיות בכל קורפוס), פיקוד זה אחראי על הגזרות ההרריות בצפון-מזרח המדינה לאורך הגבול עם מיאנמר, סין ובנגלדש.
רגימנט מדרס שהוקם ב-1758, מהיחידות הוותיקות בעולם.
בדומה לשיטה הנהוגה בצבא הבריטי ושהייתה נהוגה בצבא הודו הבריטית, היחידות הלוחמות בצבא הודו מתחלקות לרגימנטים לפי אזור גיוס ואופי היחידה. כל רגימנט מחולק למספר גדודים ואלו פועלים תחת פיקוד חטיבות מבצעיות, כך שכל חטיבה מורכבת מגדודים המשויכים למספר רגימנטים שונים. בשעת לחימה או חירום, כל רגימנט יכול לגייס גדודים נוספים ואלו נשלחים לפי צורך לחטיבות והדיוויזיות הלוחמות. בנוסף, לפי הצרכים המבצעיים ניתן לשנות את סדר הגדודים בחטיבות וכך נוצרת גמישות רבה באופי והיכולת של החטיבות והדיוויזיות.
רגימנטי חיל רגלים: בצבא ההודי ישנם 31 רגימנטים של חיל רגלים, מהם רק חמישה הוקמו לאחר עצמאותה של הודו ו-26 הוקמו תחת השלטון הבריטי וסופחו לתוך צבא הודו החדש. כל רגימנט כולל סדר גודל של 15–20 גדודים.
רגימנטי שריון: חיל השריון ההודי כולל סך הכל 62 רגימנטים, כאשר רובם משוריינים וכמה מהם משמשים כסיור או יחידות סיוע לוחמות, ישנו אף רגימנט פרשים (הרג' ה-61). בדומה לרגימנטים הרגליים, חלק גדול מהרגימנטים המשוריינים נוסדו בתקופת השלטון הבריטי וסופחו לצבא ההודי עם עצמאותה של הודו.
רגימנט הארטילריה: בדומה לנהוג בצבא הבריטי, חיל התותחנים ההודי נקרא "רגימנט הארטילריה" ולמרות שמו מורכב ממספר רגימנטים בעלי תפקידים שונים החל מארטילריית שדה, סוללות תומ"תים ועד ליחידות מזל"טים ויחידות נ"ט.
יחידות הנדסה: הצבא כולל שלוש יחידות בסדר גודל של רגימנטים; קבוצת ההנדסה מדראס (לשעבר 'פלסי מדרס'), קבוצת ההנדסה בנגל (לשעבר 'פלסי בנגל') וקבוצת ההנדסה בומבי (לשעבר 'פלסי בומבי'). שלוש היחידות הוקמו כיחידות הנדסה לפי שלוש הארמיות ההיסטוריות בתקופת השלטון הבריטי.
השירות בצבא הודו הוא בהתנדבות ולמרות שקיים כח מילואים, הוא מעולם לא הופעל. בשנת 2010 הוערך כוח האדם בצבא הודו בכ-1,129,900 חיילים סדירים ועוד כ-960,000 חיילי מילואים. לאור נתונים אלו צבא הודו הוא הצבא ההתנדבותי הגדול בעולם.
טנק המערכה העיקרי של חיל השריון ההודי הוא הארג'ון מתוצרת הודו, לצידו משרתים גם טנקי T-72 רוסים.
