הממשלה האזורית של כורדיסטן

ערך זה הוא חלק מסדרת ממשל ופוליטיקה של הממשלה האזורית של כורדיסטן

שלטון דמוקרטיה פרלמנטרית נשיא נצ'ירוואן בארזאני פרלמנט הפרלמנט של כורדיסטן העיראקית ראש ממשלה מסרור בארזאני סגן ראש הממשלה קובאד טלאבאני (Qubad Talabani) היווצרות חתימה על הסכמי אוטונומיה - מרץ 1970 קריסת הסכמי האוטונומיה - מרץ 1974 הקמת שלטון עצמאי בשטח דה פקטו - אוקטובר 1991 הכרה רשמית מצד הממשל העיראקי - ינואר 2005 יחסי החוץ יחסי החוץ של כורדיסטן העיראקית נציגויות דיפלומטיות ב/של כורדיסטן העיראקית צבא וביטחון פשמרגה

משאל העם על מעמד כירכוכ היה משאל העם שנועד להתקיים בכירכוכ ובאזורים אחרים בצפון עיראק בשאלה האם להפוך אותם לחלק מכורדיסטן העיראקית. משאל העם תוכנן בתחילה ל-15 בנובמבר 2007,^[1] אך נדחה שוב ושוב^[2][3] ולא התקיים לעולם.^[4]

משאל העם נקבע בסעיף 140 של חוקת עיראק. הסעיף קבע כי לפני משאל העם, יש לנקוט צעדים כדי להפוך את מדיניות הערביזציה שנקטה ממשל סדאם חוסיין במהלך מבצע אל-אנפאל. אלפי כורדים חזרו לכירכוכ בעקבות התמוטטות משטר סדאם חוסיין לאחר פלישת ארצות הברית לעיראק ב-2003.^[5]

טינה כורדית על כישלונה של הממשלה ליישם את סעיף 140 הייתה אחת הסיבות למשאל העם על עצמאות כורדיסטן העיראקית ב-2017.^[6][7]

לאחר הפלישה לעיראק ב-2003 על ידי ארצות הברית, המדינה הייתה תחת שלטון ישיר של הרשות הזמנית של הקואליציה שמונתה על ידי ארצות הברית, עם עצות של מנהיגים עיראקים נבחרים שישבו במועצת השלטון העיראקית. מועצת השלטון העיראקית אישרה חוקת ביניים, חוק המינהל למדינת עיראק לתקופת המעבר, אשר קבעה את המסגרת לניסוח ואישורה של חוקה קבועה.

החוק כלל סעיפים ספציפיים המספקים החזרה ופיצוי למהגרים בכפייה ולפתרון מעמדם של השטחים שנויים במחלוקת כולל כירכוכ באמצעות בוררות.

בשנת 2005 אושרה חוקה קבועה, אשר כללה את הדרישה להשלים את הנקבע בחוק המנהל תקופת מעבר, וקבעה כי יש לערוך משאל עם על מעמד האזורים השנויים במחלוקת לא יאוחר מ-31 בדצמבר 2007 להשלמה:

בסוף 2007 ניהל סטפן דה מיסטורה, הנציג המיוחד של האו"ם לעיראק משא ומתן על הארכת המועד לשישה חודשים. עם זאת, הפרלמנט העיראקי החליט להפנות את הנושא לבית המשפט החוקתי כדי להכריע אם הסעיף פג לאחר זמנו וכיצד יש ליישם אותו.^[8]

ממשלת נורי אל-מאלכי הקימה ועדה לנורמליזציה של מעמדה של כירכוכ ליישום תוכנית הדה-ערביזציה. שר המשפטים, האשים עבדרחמן א-שיבלי, ערבי סוני חילוני מהרשימה הלאומית העיראקית מונה לראש הוועדה. תוכנית של הנורמליזציה הייתה אמורה להתבצע במפקד אוכלוסין עד יולי 2007 ומשאל עם בנובמבר 2007.

באפריל 2007 טענו מקורות מודיעין טורקיים כי נשיא כורדיסטן העיראקית מסעוד בארזאני הציע שוחד לגורמים עיראקים שונים המעורבים בהקמת הוועדה, כולל 500,000 דולר לאל-שיבלי.^[9] טורקיה טענה כי כורדיסטן העיראקית מתכננת לספח את כירכוכ באופן בלתי חוקי, וכי זכויותיהם של הטורקמנים העיראקים יופרו אם כירכוכ תצטרף לכורדיסטן העיראקית.

שיבלי התפטר מתפקידו כראש הוועדה במרץ 2007, בטענה לחילוקי דעות עם מפלגתו לגבי מעמדה של כירכוכ.^[10] ראאד פהמי ג'אהיד, ערבי סוני נוסף מהמפלגה מונה למחליפו באוגוסט 2007.^[11]

בפברואר 2007, אימצה הוועדה תוכנית שנויה במחלוקת, שהעניקה לערבים שהתיישבו באזור 15,000 דולר להעברה חזרה לעיירות מוצאם, בתוספת חלקת אדמה.^[12]

• מפלגות כורדיות

מסעוד בארזאני, ראש המפלגה הדמוקרטית הכורדיסטנית, אמר כי עיכוב של שלושה עד ארבעה חודשים הוא קובל.^[13] בספטמבר 2007 דיווחה סוכנות ידיעות כי הצדדים הכורדיים הסכימו על דחייה למאי 2008. עם זאת, ברזני אמר כי אי יישום החוק יגרום למלחמת אזרחים אמיתית.^[12]

• מפלגות טורקמניות

סאדדין ארקג'י, מנהיג החזית הטורקמנית העיראקית אמר ביוני 2007 שהם שואפים להשאיר את כירכוכ כבירת הטורקמנים העיראקים או לפחות לזכות בה למעמד מיוחד.^[14]

• טורקיה טורקיה – ממשלת טורקיה התנגדה לעריכת משאל העם, וקראה לדחייתו.^[5]
• איראן איראן – איראן קראה בנובמבר 2007 לדחייה בת שנתיים עד להשגת הסכמה בין הצדדים.^[2]
• ערב הסעודית ערב הסעודית – פורסם כי ערב הסעודית הציעה למנהיגי כורדיסטן העיראקית 2 מיליארד דולר בתמורה לדחיית התהליך בעשר שנים.^[15]

ביוני 2008 המליץ סטפן דה מיסטורה לשלב את מחוז עקרה של נפת נינוה ומחוז מחמור של נפת כירכוכ בכורדיסטן העיראקית, אך לא את אזור אל-חמדאניה של נפת נינוה ואזור מנדלי של נפת דיאלה. המלצות אלו נדחו על ידי הפרלמנט של עיראק.^[16]