פסל גאלי של מרקוריוס. האל מתואר בסממניו המוכרים של האל היווני הרמס, המזוהה איתו: הכובע המכונף, המטה והצרור שהוא נושא לצדו.הציור "מרקוריוס" מאת הנדריק גולציוס.
מֶרְקוּרְיוּס (בלטינית: Mercurius האזנהⓘⒾ), היה אחד מהאלים המרכזיים במיתולוגיה הרומית. במקור, הוא היה האל הממונה על המסחר ועל הסוחרים, כפי שגם משתמע משמו, הנגזר מהמילה הלטינית merx ("סחורה") או mercator ("סוחר" מהפועל הלטיני mercari - "לסחור"). לאחר שזוהה עם האל היווני הרמס, הוא תואר בנוסף גם כשליח האלים והוצג באמנות עם סממניו המאפיינים של הרמס - הכובע והסנדלים המכונפים והמטה המכונף סביבו כרוכים שני נחשים. הוא כונה בהתאם גם "אליפס" ("בעל הרגליים המכונפות"). בנוסף לזיהויו עם הרמס, זוהה מרקוריוס גם עם האל האטרוסקי תורמס.
"כוכב" המוזכר במקרא בספר עמוס”וּנְשָׂאתֶם אֵת סִכּוּת מַלְכְּכֶם וְאֵת כִּיּוּן צַלְמֵיכֶם כּוֹכַב אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם לָכֶם” (עמוס, ה כו) מזוהה עם כוכב חמה ששמו הלועזי הוא מרקורי.
המרקוליס המוזכר פעמים רבות בתלמוד הוא המרקוריוס, כנראה שיבוש מכוון שבא להימנע מציון שם האליל או לבזות אותו. הביטוי התלמודי "זורק אבן למרקוליס", הבא לציין מי שפועל לרעה למרות שכוונתו הייתה לטובה, מקורו בפולחן האליל, שהתקיים לדבריהם על ידי זריקת אבנים לכיוון פסלו שהיה מוצב בצדי דרכים[1]. עם זאת, יש מי שרצה לזהות את המרקוליס עם דולמן[2].
אזכורים תרבותיים
על שמו של האל הרומי קרוי כוכב הלכת הקרוב ביותר לשמש, מרקורי, הוא כוכב חמה. מבין שבע המתכות הקדומות יוחסה אליו הכספית - בגלל "מהירותה" - היינו הנוזליות שלה.
