DSS-34 - בקוטר 34 מטר, נבנתה ב־1997, מסוג Beam waveguide antenna.
DSS-35 - בקוטר 34 מטר, הופעלה בסוף 2014 ונפתחה רשמית במרץ 2015.
DSS-36 - בקוטר 34 מטר, צלחת הותקנה באוגוסט 2015. מבצעית בסוף 2016 ונפתחה רשמית ב־3 בנובמבר 2016.
DSS-43 - בקוטר 70 מטר, נבנה במקור בקוטר של 64 מ' בשנת 1973 והוגדל בשנת 1987. זו האנטנה הפרבולית הגדולה ביותר בחצי הכדור הדרומי. האנטנה שוקלת יותר מ־3000 טון ומסתובבת על שכבת שמן בעובי של 0.17 מ"מ. משטח הרפלקטור בנוי מ־1,272 לוחות אלומיניום בשטח כולל של 4,180 מ"ר. ב־2020, הטלסקופ שודרג ליכולת שידור וקליטה משופרים עבור גשושיות חלל עמוק כדוגמת וויאג'ר 2.
DSS-49 - בקוטר 64 מטר, טלסקופ רדיו במצפה הכוכבים פארקס, המסוגל לספק תמיכה, אם כי הוא מקלט בלבד ואינו מסוגל לשדר.
עלות CDSCC היא כ־20 מיליון דולר בשנה להפעלה, והיא ממומנת על ידי נאס"א.
היסטוריה
באמצע שנות ה־60 של המאה ה־20, נאס"א הקימה שלוש תחנות מעקב בטריטוריה של בירת אוסטרליה:
תחנת המעקב טידבינביליה (ידוע כיום בשם CDSCC) – נפתחה בשנת 1965 והיא תחנת המעקב היחידה של נאס"א באוסטרליה שעדיין פועלת. במהלך תוכנית אפולו, טידבינביליה שימשה למעקב אחר רכב הנחיתה הירחי אפולו.
תחנת מעקב קריק (35°35′1″S148°58′36″E / 35.58361°S 148.97667°E / -35.58361; 148.97667 (Honeysuckle Creek)) נפתחה בשנת 1967 ונבנתה בעיקר כדי לתמוך במשימות אפולו, בעיקר תקשורת עם מודול הפיקוד של אפולו. לאחר ביטול תוכנית אפולו התחנה תמכה בסקיילאב עד פתיחתה המחודשת בשנת 1979, כאשר התחנה הצטרפה לרשת החלל העמוק בתמיכה בתוכניות וויאג'ר וויקינג. בשנת 1981 נסגרה התחנה והאנטנה שלה בגודל 26 מ' הועברה ל־CDSCC והפכה לכינוי תחנת החלל העמוק 46. לאחר הסרת האנטנה שאר המתקן פורק. היסוד שלה, דרך הגישה ואזור החניה הם כל מה שנותרו מהמתקן.