מניין תרי"ג מצוות על פי השגות הרמב"ן על מניין המצוות של הרמב"ם, הוא רשימת תרי"ג (613) המצוות על פי דעת הרמב"ן, כפי שהיא מופיע בהשגות הרמב"ן - חיבור מאת רבינו משה בן נחמן המיוסד על חיבורו של הרמב"ם על מניין המצוות. החיבור מתייחס גם אל מניין המצוות על פי ספרו של בעל ההלכות גדולות, מן הגאונים, שעל חיבור זה ביסס הרמב"ם את חיבורו על מניין המצוות.
הרמב"ן מצהיר שהוא איננו משוכנע אילו מצוות בדיוק יש למנות על מנת להגיע למניין תרי"ג, והוא כותב את השערתו.[1]
המצוות שמשמיט הרמב"ן
על פי סיכומו בסוף ספר המצוות, משמיט הרמב"ן 50 מצוות בסך הכל ממניין המצוות של הרמב"ם.
מצוות עשה
על פי דבריו בסיכום ספר המצוות, הרמב"ן משמיט מספר המצוות לרמב"ם 26 מצוות עשה, והן:
- מצווה ה - תפילה, הרמב"ן סבור שהיא מדרבנן
- מצווה ז - שבועה בשם ה', הרמב"ן אומר שהיא רשות, או שהיא לאו הבא מכלל עשה שלא להישבע בעבודה זרה
- מצווה פה - להביא קרבנות גם מחו"ל, הרמב"ן לא מונה בפני עצמה
- מצווה צה - הפרת נדרים, הרמב"ן סבור שהיא חלק מדיני נדר
- מצווה צו - טומאת נבלה
- מצווה צז - טומאת שרץ
- מצווה צח - טומאת אוכלין
- מצווה צט - טומאת נדה
- מצווה ק - טומאת יולדת
- מצווה קא - טומאת נגע הצרעת
- מצווה קב - טומאת צרעת בגדים
- מצווה קג - טומאת נגעי בתים
- מצווה קד - טומאת זב
- מצווה קה - טומאת בעל קרי
- מצווה קו - טומאת זבה
- מצווה קז - טומאת מת
- מצווה קח - דין אפר פרה אדומה, הרמב"ן משמיט את כל דיני הטומאה כי הם אינם מצוות אלא ביאור כיצד נטמאים.
- מצווה קמב - מצווה שלא לשמוט הלוואה שנתנה לגוי ולהכריחו לשלם, הרמב"ן סבור שהיא לאו הבא מכלל עשה שלא לנגוש יהודי ולא מצווה בפני עצמה על גוי
- מצווה קמט - מצווה לבדוק בסימני בהמה טהורה
- מצווה קנ - מצווה לבדוק בסימני עופות טהורים
- מצווה קנא - מצווה לבדוק בסימני חגבים טהורים
- מצווה קנב - מצווה לבדוק בסימני דגים טהורים, הרמב"ן סבור שאין אלו מצוות נפרדות אלא הגדרה של בעלי החיים הטמאים
- מצווה קצח - מצווה להלוות לגוי בריבית, הרמב"ן סבור שזהו לאו הבא מכלל עשה שלא להלוות בריבית ליהודי
- מצווה רכז - דין הריגה בחנק לחייבי חנק
- מצווה רכח - דין הריגה בשרפה לחייבי שרפה
- מצווה רכט - דין הריגה בסקילה לחייבי סקילה, הרמב"ן מונה את כל ארבע מיתות בית דין כמצווה אחת
|
הרמב"ן חולק על ארבע מצוות נוספות ברמב"ם, כפי שכתב בשורש י"ב, והן:
מצוות לא תעשה
על פי סיכומו בסוף ספר המצוות, הרמב"ן משמיט ממניין הרמב"ם 24 מצוות לא תעשה:
- הרמב"ן מונה את כל איסורי עבודה זרה כלאו אחד
- לאו כח - איסור להתייחס לדברי נביא המתנבא בשם עבודה זרה
- הרמב"ן מפרש שאסור רק לקבל את דבריו, וזה נכלל באיסור עבודה זרה
- לאו נח - איסור לפחד מהאויב בשעת מלחמה, הרמב"ן סובר שזו הבטחה ולא איסור
- הרמב"ן סבור שזהו איסור דרבנן ומן התורה אסור רק לעבוד
- לאו עא - איסור על כהן לעבוד אם יש לו מום עובר
- לאו צה (אצל הרמב"ן מופיע כלאו צו) - איסור להקריב קרבן בבעל מום עובר
- הרמב"ן מונה אותם יחד עם איסור בעל מום קבוע
- הרמב"ן מונה איסור אחד לכל מיני מעשר שני
- לאו קנ - איסור לאכול מעשר שני בטומאה
- לאו קנא - איסור לאכול מעשר שני באנינות
- לאו קנב - איסור להשתמש במעשר שני לצרכים שאינם אכילה ושתייה
- הרמב"ן סובר שאינם לאוים כי לא נאסרו בפירוש בתורה, אלא רק הוזכרו בוידוי מעשרות
- לאו קעז - איסור לאכול שרץ הנוצר מעיפוש
- לאו קעח - איסור אכילת שרצים הנוצרים בפירות וירקות
- לאו קעט - איסור נוסף באכילת כל השרצים ללא הבדל סוג
- הרמב"ן מונה את כל איסורי השרצים כאיסור אחד
- לאו קפט - איסור אכילת לחם מתבואה חדשה לפני מנחת העומר
- לאו קצ - איסור אכילת קלי מתבואה חדשה לפני מנחת העומר
- לאו קצא - איסור אכילת כרמל מתבואה חדשה לפני מנחת העומר
- הרמב"ן מונה את כל איסורי חדש כאיסור אחד
- לדעת הרמב"ן הוא חלק מאיסור עבודה זרה
- הרמב"ן אומר שהוא נכלל באיסור חמץ אם יש בו כזית, ואם לא איסורו מדרבנן
- לאו קצט - איסור אכילת חמץ בערב פסח אחר חצות
- הרמב"ן סובר שאין בזה לאו אלא רק מצוות עשה
- לאו רצד - איסור להעניש מי שעשה עבירה באונס
- הרמב"ן סובר שאינו איסור, כי אם פטור מעונש ממילא אין מענישים אותו
- לאו שז - איסור לתלוש סימני נתק בנגעי אדם
- הרמב"ן מונה יחד עם האיסור לתלוש כל נגע הצרעת
- לרמב"ן נמנים כחלק מאיסור קללה ואיסור הכאה של כל אדם, למרות השוני בעונש
|
המצוות שמוסיף הרמב"ן
על מנת להשלים לתרי"ג מצוות מוסיף הרמב"ן מצוות אחרות.
בהתאם למספר ההשמטות במצוות עשה דרמב"ם הרמב"ן מוסיף 26 מצוות עשה לפי דעתו:
מצוות עשה
בשכחת העשין מונה הרמב"ן מצווה נוספת - להשתמש בעצי הפרי מסביב לערים שצרים עליהן לאכילה בלבד ולא להשחתה, וכבר הקשו שזו מצווה מיותרת, ובסוף חיבורו הרמב"ן לא הזכירה. הרב יהודה רוזאניס מסביר בחיבורו "דרך מצותיך" שהרמב"ן מנה מצווה זו רק לשיטת הרמב"ם שמונים לאו הבא מכלל עשה, אבל הרמב"ן עצמו לא מנאה.
בשרש י"ב הרמב"ן משלים את ארבע המצוות שהחסיר בנתינת מתנות כהונה:
מצוות לא תעשה
כאמור, הרמב"ן משמיט 24 מצוות לא תעשה. בנוסף, בנוסח ספר המצוות שהיה לפי הרמב"ם היו חסרות שבע מצוות לא תעשה, ועל כן הוא מוסיף 31 לאוים:
לאחר מכן הרמב"ן מסיק שיש למנות גם את האיסור להילחם במואב, עמון ואדום ולכבוש את ארצם כשלושה לאוים נוספים. בשל כך, הוא מציע למנות את ארבעת האיסורים ברמב"ם בהקרבת בעל מום – איסור להקדישו, איסור לשחוט אותו, איסור לזרוק את דמו ואיסור להקטיר את איבריו (לאוים צא-צד) כאיסור אחד, וכך להגיע למספר הנכון.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ כך כותב הרמב"ן, בפתיחת הסיכום שלו להשגות על ספר המצוות: ”וכתבנו במחלוקותיהן כפי הנראה אלינו במיעוט הפנאי ורוב הטרדות ובצוק העתים. ובאמת שחשבון המצות הוא דבר אשר אני חושד בו את כלנו, ומניח ביאור אמתתו במחשבתי למי שהניחו לו כל הספקות: נאמר בו אנחנו החסרים מה שאמרו השלמים בכל חכמה - 'אליהו עתיד לפרש פרשה זו'”.
