PROFILPELAJAR.COM

ממשל קוריאה הצפונית, המורכב מכלל מוסדות השלטון במדינה, איננו הרשות המבצעת של קוריאה הצפונית – תפקיד זה שמור לקבינט של קוריאה הצפונית.^[1] ממשל קוריאה הצפונית מורכב משלושה ענפי ממשל: הרשות המנהלית הקרויה הוועדה לענייני המדינה בראשות מנהיג מפלגת הפועלים, בימינו קים ג'ונג-און, הרשות המבצעת - הקבינט של קוריאה הצפונית (הממשלה) והרשות המחוקקת - אספת העם העליונה . עם זאת, שלוש הרשויות אינן תלויות זו בזו, ואינן מקיימות מערכת איזונים ובלמים ביניהן.^[2]

מוסדות השלטון

קוריאה הצפונית מתאפיינת דה פקטו בשלטון טוטליטרי בראשות המנהיג העליון של קוריאה הצפונית. באופן רשמי (דה יורה) הנהגתה מתבצעת באמצעות שורה של מוסדות שונים, שבאופן תאורטי יכולים לדחות, לשנות, או אפילו להתנגד להוראותיו של המנהיג העליון.^[3] מוסדות אלו עשויים לעצב ולהגדיר את מדיניות הפנים והחוץ הכוללת של קוריאה הצפונית, להציע הצעות ייעול שונות, ואף לחזק או לערער את מעמדו של המנהיג העליון עצמו.^[4]

זהותם של חברי הממשל של קוריאה הצפונית נקבעת על ידי מפלגת הפועלים של קוריאה, השולטת בקוריאה הצפונית מאז הקמתה בשנת 1948. עם זאת, ובהתאם לחוקת קוריאה הצפונית, על הממשל גם לזכות באישור מצד אספת העם העליונה, הרשות המחוקקת של קוריאה הצפונית.

על הנייר הרשות המבצעת, הקבינט, זכה תחת שלטונו של קים ג'ונג-איל למעמד "שווה" מול מפלגת הפועלים של קוריאה וצבא העם הקוריאני.^[5]

בסקר מדד הדמוקרטיה של שבועון האקונומיסט לשנת 2012, קוריאה הצפונית דורגה במקום האחרון מבין 168 מדינות במדד הטוטליטריות של השלטון.^[6]

הרשות המחוקקת

ערך מורחב – אספת העם העליונה

אספת העם העליונה היא הפרלמנט החד-ביתי של קוריאה הצפונית. בפרלמנט חברים 687 צירים הנבחרים בבחירות כלליות בשיטה הרובנית אחת לחמש שנים. קוריאה הצפונית היא מדינה בעלת משטר חד-מפלגתי ורק רשימה אחת מורשית להשתתף בבחירות והיא החזית הדמוקרטית לאיחוד המולדת המאגדת בתוכה את המפלגה השלטת, מפלגת הפועלים של קוריאה ועוד מספר גופים מינוריים.

ההצבעה בבחירות היא חובה, והבחירות הן חשאיות. ניתן להצביע 'נגד' מועמד, אף אם הוא המועמד היחיד.

הרשות המבצעת

ערך מורחב – הקבינט של קוריאה הצפונית

הקבינט של קוריאה הצפונית הוא, בהתאם לחוקת קוריאה הצפונית, הרשות המבצעת במדינה, במסגרת "ממשל קוריאה הצפונית".^[7] הקבינט אחראי על יישום המדיניות הכלכלית של המשטר, כפי שנקבעת מטעם מפלגת הפועלים של קוריאה.

הקבינט מחויב במתן דין וחשבון כלפי אספת העם העליונה. ראש הקבינט של קוריאה הצפונית החל מאפריל 2019 הוא קים ג'אה-ריונג.

הוועדה לענייני המדינה

ערך מורחב – הוועדה לענייני המדינה של קוריאה הצפונית

ביוני 2010 קים ג'ונג-איל מינה את דודו (דרך נישואים) צ'אגנ- סונג טק בסגן יושב ראש הוועד לביטחון לאומי, צעד שנראה באמצעי חיזוק של מעמדו. צ'אנג נחשב אז לאישיות החשובה ביותר בשלטון ומינויו הצביעה על האפשרות שבעתיד תפקידו יימסר לבנו השלישי של קים ג'ונג איל, קים ג'ונג-און. בדצמבר 2013 צ'אנג פוטר מכל תפקידיו בממשל ובהמשך הוצא להורג. ביוני 2016 בעקבות הוועידה השביעית של מפלגת הפועלים של קוריאה, עודכנה חוקת קוריאה הצפונית שהחליפה את הוועדה לביטחון הלאומי על ידי הוועדה לענייני המדינה של קוריאה הצפונית בראשות קים ג'ונג-און. בתוקף תפקידו זה הפך קים ג'ונג-און לראש המדינה הרשמי.

ועדת ההגנה הלאומית 2010–2016

ערך מורחב – ועדת ההגנה הלאומית של קוריאה הצפונית

ועדת ההגנה הלאומית הייתה עד שנת 2016 הגוף המנחה העליון על פי חוקת קוריאה הצפונית בכל הקשור לצבא וביטחון. העומד בראש הוועדה היה המפקד העליון של צבא העם הקוריאני. בין דצמבר 2011–2016 כיהן בתפקיד יושב ראש הוועדה קים ג'ונג און, במקביל לתפקידו כיו״ר מפלגת הפועלים של קוריאה. לוועדה היו סמכויות רשמיות רחבות. כזאת האחראית על המדיניות הביטחונית-הגנתית במדינה הוועדה שולטת ישירות על ארגוני הביטחון בקוריאה הצפונית, ובכלל זה המשרד לביטחון העם (כוח השיטור ושמירת הסדר הציבורי), משרד הכוחות המזוינים העממיים (אחראי על תחומים צבאיים אך לא שולט ישירות על הצבא) ומחלקת ביטחון המדינה (המשטרה החשאית). חוקת קוריאה הצפונית הצהירה בסעיף 106 כי ועדת ההגנה הלאומית הייתה "הגוף העליון של ההדרכה בתחום ההגנה הלאומית של ריבונות המדינה". בשנת 2016 הוחלפה הוועדה להגנה לאומית על ידי הוועדה לענייני המדינה של צפון קוריאה גם כן בראשות קים ג'ונג-און.

הרשות השופטת

ערך מורחב – מערכת המשפט בקוריאה הצפונית

בראש מערכת המשפט ניצב בית המשפט העליון של קוריאה הצפונית, אשר מורכב מנשיא בית המשפט ושני סגנים. מערכת המשפט במדינה אינה נהנית מעצמאות שיפוטית, כאשר בתי המשפט מחויבים במתן דין וחשבון לאספת העם העליונה, מה שמבטא את כפיפותה דה-יורה של הרשות השופטת לרשות המחוקקת, ודה פקטו לרשות המבצעת (שכן אספת העם נשלטת אף היא על ידי מפלגת הפועלים של קוריאה).

משכך, הרשות השופטת אינה מפעילה ביקורת שיפוטית ביחס להתנהלות יתר רשויות השלטון במדינה. יתרה מכך, לעיתים קרובות כוחות הביטחון של קוריאה הצפונית מפריעים או מתעלמים מפעולותיה של הרשות השופטת, כך גם לדברי מומחים חיצוניים ועריקים מהמדינה.^[8]

הגרסה החמישית והסופית של חוקת קוריאה הצפונית אושרה ואומצה בספטמבר 1998. בהתאם לחוקה, קוריאה הצפונית היא מדינה סוציאליסטית המייצגת את האינטרסים של כל בני העם הקוריאני.^[9] עם זאת, לאור הצנזורה החמורה שמטיל המשטר הצפון-קוריאני אודות המצב במדינה בפועל, לא ברור האם קוריאה הצפונית אכן מכירה ומכבדת את שלטון החוק ביחס לתושבי המדינה ולנציגי המשפט, ואם כן, באיזו מידה. לעומת זאת, קוריאה הצפונית ידועה כמדינה הרומסת את זכויות האדם באופן קבוע, בין היתר במעצר של אלפי מתנגדי משטר ללא משפט או זכות לייעוץ משפטי. על פי דו״ח מטעם מחלקת המדינה של ארצות הברית, ממשלת קוריאה הצפונית מטילה לעיתים קרובות עונש קולקטיבי על בני משפחתו של עבריין, כאשר משפחות שלמות נשלחות למחנות מעצר בשל ״ביצוע פשע״ לכאורה של אחד מבני המשפחה.

מפלגת הפועלים של קוריאה

ערך מורחב – מפלגת הפועלים של קוריאה

מפלגת הפועלים של קוריאה, אשר מחזיקה בפועל בשליטה בקוריאה הצפונית מאז הקמתה במסגרת משטר חד-מפלגתי, מאורגנת בהתאם לעשרת העקרונות להקמתה של מערכת אידאולוגית מרכזית, אשר זכו לכאורה למעמד רשמי על ידי המנהיג העליון קים ג'ונג-איל בשנת 1974. בדומה למפלגות נוספות בעלות אוריינטציה קומוניסטית, הפוליטיקה ומאבקי הכוחות משחקים תפקיד משמעותי בהתנהלות היום-יומית של המפלגה. אף שבמפלגה פועלים מוסדות מסורתיים כגון הוועד המרכזי, המזכירות, הוועדה הצבאית המרכזית, הפוליטבירו ונשיאות המפלגה (בראשות המזכ״ל קים ג׳ונג-און), מעמדם בפועל של כל אחד מהגופים משתנה תדירות בהתאם למאבקי הכוח הפנימיים, אשר לרוב אינם גלויים למשקיפים מבחוץ..

בהשוואה למוסדות שלטון אחרים בקוריאה הצפונית, מפלגת הפועלים של קוריאה מתאפיינת בגוון אידאולוגי קיצוני יחסית, ועדיין מתייחסת אל עצמה כמשמר המרכזי של ערכי המהפכה, הסוציאליזם והריבונות הלאומנית. מסיבה זו, מפלגת הפועלים של קוריאה נחשבת כגוף בעל אוריינטציה שמרנית ביחס ליתר גופי השלטון, כאשר חברי המפלגה נוטים להתנגד לשינויים דרסטיים למיניהם, לרבות רפורמות כלכליות.^[10]

ראו גם

פוליטיקה של קוריאה הצפונית

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ממשל קוריאה הצפונית בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של ממשל קוריאה הצפונית
מידע על ממשלת קוריאה הצפונית, באתר curlie (באנגלית)

הערות שוליים

^ "North Korea names Kim Jong-un army commander". BBC News. 2011-12-31. ארכיון מ-2012-01-14.
^ Teen Life in Asia By Judith J. Slater
^ Miller, Gary J. "The Political Evolution of Principal-Agent Models". Annual Review of Political Science. 8: 203–225.
^ Kang, David C. "They Think They're Normal: Enduring Questions and New Research on North Korea- A Review Essay". International Security. 36 no. 3: 148.
^ Kang, David C. "They Think They're Normal: Enduring Questions and New Research on North Korea- A Review Essay". International Security. 36 no. 3: 147.
^ "S.Korea Outranks U.S. in Democracy Index". Chosun Ilbo. 2013-03-22. ארכיון מ-2014-05-06. נבדק ב-2013-04-15.
^ סעיף 123 לחוקת קוריאה הצפונית
^ "Freedom in the World, 2006". Freedom House. ארכיון מ-2007-07-14. נבדק ב-2007-02-13.
^ Teen Life in Asia By Judith J. Slate
^ Kang, David C. "They Think They're Normal: Enduring Questions and New Research on North Korea—A Review Essay". International Security. 36 no. 3: 148.