מישל רבל

לידה	20 באוגוסט 1938 (בן 86)
ענף מדעי	ביוכימיה
מקום מגורים	צרפת, ישראל
פרסים והוקרה	חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים ופרס ישראל לרפואה לשנת תשנ"ט
תרומות עיקריות
מחקר האינטרפרון שהוביל לפיתוח תרופה לטיפול במחלת הטרשת הנפוצה ופעילות בתחום האתיקה במדע

מישל רֶבֶל (נולד ב-20 באוגוסט 1938) הוא ביוכימאי ישראלי. עד 2010 היה פרופסור מן המניין במחלקה לגנטיקה מולקולרית במכון ויצמן למדע^[1]. חתן פרס ישראל לרפואה לשנת תשנ"ט.

מישל רבל נודע במחקר האינטרפרון שהוביל לפיתוחה של תרופה לטיפול במחלת הטרשת הנפוצה, וכן הוא עוסק באתיקה ומוסר במדע. הוא יושב ראש המועצה הלאומית לביואתיקה בישראל, וחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים והוועדה הבינלאומית לביו-אתיקה של אונסק"ו. הוא כיהן שלוש שנים כיו"ר הוועדה הלאומית לביוטכנולוגיה, בה הוא חבר. רבל חבר בוועדות משרד הבריאות: ועדת הלסינקי (הוועדה לאישור ניסויים בבני אדם) והוועדה למעמד העובר. נוסף לזכייתו בפרס ישראל זכה רבל בפרס א.מ.ת לשנת 2004 בתחום מדעי החיים (ביוטכנולוגיה וחקר המוח) ובפרס מיכאל לנדאו לביוטכנולוגיה.

רבל פרסם למעלה מ-200 עבודות שונות בתחומי מחקרו. הוא מרצה בפני קהלים שונים בתחומי התמחותו. הוא מרבה להרצות על השאלות האתיות הנוגעות לשיבוט ולשימוש בתאי גזע עובריים. כאדם דתי, ראייתו את הצד המוסרי של המדע משולבת בהיבטים של מחשבת ישראל והמוסר המתבטא בהלכה היהודית.

מישל רבל חבר בחוג "עוז ושלום - נתיבות שלום" ובתנועת מימד, שבמסגרתה הוצב במקום ה-102 ברשימת עבודה-מימד בבחירות לכנסת ה-17.

מישל רבל נולד ב-1938 בשטרסבורג שבצרפת. הוריו, גסטון וסיזל, היו פעילים בקהילה היהודית באלזס ואביו כיהן כנשיא קהילת נפת בא-רן שבחבל (Président du Consistoire du Bas-Rhin). רבל למד לתואר ראשון בביולוגיה באוניברסיטת שטרסבורג ובשנת 1963 קיבל תואר דוקטור (Ph.D) בביוכימיה. באותה שנה גם סיים לימודי רפואה בבית הספר לרפואה באותה אוניברסיטה. בין השנים 1963 ל-1965 עשה פוסט-דוקטורט בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד בארצות הברית ובמכון ויצמן למדע בישראל. בשנים 1965–1968 עסק במחקר במסגרת מכון פסטר בפריז. שם עבד עם ראש המכון, פרנסואה גרוס (François Gros) ובמחיצתם של זוכי פרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה לשנת 1965, פרנסואה ז'קוב וז'אק מונו.

בשנת 1968, בעקבות מלחמת ששת הימים, עלה לישראל עם משפחתו. הוא התקבל לעבודה במכון ויצמן וב-1973 מונה לפרופסור מן המניין במחלקה לביוכימיה. בהמשך התמנה לראש המחלקה לווירולוגיה. מחקריו בתחום בידוד החלבונים אינטרפרון-בטא ואינטרלויקין-6 הובילו בשנת 1978 להקמת חברת אינטרפארם, שייצרה תרופות המבוססות על גילויים אלה למחלת הטרשת הנפוצה. מכון ויצמן ופרופ' רבל עצמו זכו לתמלוגים גבוהים בזכות זאת^[2].

בשנת 1977 התמנה לחבר במועצה הלאומית לביוטכנולוגיה מרגע הקמתה, וכיהן כיושב ראש שלה בשנים 1999–2001. בשנת 1999 זכה בפרס ישראל ברפואה על פיתוח תהליך ייצור האינטרפרון. בשנת 2004 זכה בפרס א.מ.ת. בנימוקי מתן הפרס נאמר: "... מהמובילים בעולם במחקר הביוטכנולוגיה. מחקריו האקדמיים הפוריים הניבו טיפולים רפואיים חדשים למחלות רבות, והפכו להצלחה ביוטכנולוגית גדולה." בשנת 2002 התמנה כחבר במועצה הלאומית למחקר ופיתוח אזרחי, ובאותה שנה התמנה לנציג ישראל בוועדה הבינלאומית לביו-אתיקה של אונסק"ו. באוקטובר 2004 הקימה ממשלת ישראל את המועצה הלאומית לביו-אתיקה, ורבל הועמד בראשה. בדצמבר 2005 התמנה לחבר באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.

את אשתו קליר, בעלת תואר דוקטור בביופיזיקה, פגש בבית הספר היהודי בשטרסבורג. השניים נישאו ב־1959 ונולדו להם ארבעה ילדים. שניים מילדיהם עוסקים ברפואה: פרופ' אריאל רבל הוא מומחה בגינקולוגיה ומיילדות ועוסק בהפריה רפואית וכירורגית במרכז הרפואי הדסה. בתם פרופ' שושנה רבל-וילק היא מנהלת היחידה להמטו-אונקולוגית ילדים בבית חולים שערי צדק, פרופסור באוניברסיטה העברית בירושלים וראש החוג לרפואת ילדים. היא נשואה לרב שלמה וילק, ראש ישיבת ההסדר מחנים ורב קהילת עמק רפאים בירושלים. בן אחר, שמואל רבל הוא מנהל מחלקה במשרד החוץ הישראלי. בנם הנוסף, עמוס, נהרג אחרי שירותו הצבאי^[3].

באוניברסיטת הרווארד ובמכון פסטר עסק רבל במנגנון השעתוק. בעוד שז'קוב ומונו פיתחו את המודל שלהם על חיידקי Escherichia coli, מחקרו של רבל בהרווארד היה ביונקים. לעובדה זו נודעה חשיבות בעתיד לפיתוח תרופות בהנדסה גנטית ממקור קרוב למין האנושי. יחד עם גרוס, גילה את מנגנון האתחול של סינתזת חלבונים—התהליך שבו מתחיל תרגום ה-RNA על ידי הריבוזומים. במכון ויצמן למדע המשיך בקו מחקר זה תוך התמקדות בהשפעת האינטרפרון על RNA נגיפי. יחד עם חוקרים אחרים במכון ובמעבדות מחקר מחוץ לישראל תיאר את המנגנונים המולקולריים לפיהם גורם האינטרפרון לעיכוב שעתוק ותרגום של RNA נגיפי בתאי יונקים הנגועים בנגיף. יותר מאוחר מצא איך לשבט גנים מושרי אינטרפרון (Interferon-induced gene); בעזרתם הוכיח את פעילותו של אינטרפרון-בטא המוזרק לאדם. מחקר זה הביא לשימוש באינטרפרון בטא ממקור אנושי כדי ליצור תרופות נגד הרפס ויבלות עור באברי המין הנגרמות עקב נגיף הפפילומה האנושי.

במהלך שנות ה-80 של המאה העשרים, פיתח תהליך ייצור אינטרפרון-בטא רקומביננטי בהנדסה גנטית. התהליך הפך למסחרי במעבדות אינטרפארם והוא מופק כתרופה תחת השם המסחרי רֶבִּיף (Recombinant Beta Interferon). החשיבות הגדולה של תרופה זו היא במתן מענה לטרשת נפוצה.

בן אחר למשפחת הציטוקינים הוא אינטרלויקין-6. חלבון זה המשמש כ"שליח כימי" במערכת החיסון של הגוף נחקר ויוּצר בשיטות הנדסה גנטית משורת תאי CHO (שמקורן משחלות של אוגר סיני) במעבדתו של פרופ' רבל. בעיקר נחקרה השפעת האינטרלויקין-6 על בקרת הגידול של תאי סרטן והתמיינותם. נמצא שבעוד שהאינטרפרון מעכב את הפגיעה במיאלין (דה-מיאליזציה) במחלת הטרשת הנפוצה, הרי האינטרלויקין-6 ונגזרותיו מקדם את יצירת המיאלין מחדש (רה-מיאליזציה). המחקר הוא גם בעל פוטנציאל לטיפול בסרטן העור מסוג מלנומה ממאירה.

מחלקתו של רבל ממשיכה לעסוק בנושאי הנדסה גנטית, גידול תאי גזע ושימוש בהם וייצור כימרות.

כמדען וחבר בוועדות אתיקה שונות עוסק רבל במספר תחומים הנמצאים בחזית האתיקה המדעית והנוגעים כולם לנושאים גנטיים, שחלקם חוקר הוא בעצמו. תפיסתו המוסרית תומכת בגישה ליברלית המעודדת מחד את המחקר המדעי ויישומו לטובת האדם, תוך בקרה ופיקוח של רשויות ממלכתיות ובינלאומיות למניעת שימוש לרעה מאידך. בראייתו הוא משלב גם את הבנתו על הדרך שבה תופסת ההלכה היהודית את תרומתו של האדם ליצירה האלוהית.

פרויקט הגנום האנושי, שמטרתו הייתה מיפוי ופיענוח הרצף של גנום האדם, העלה שאלות אתיות הנוגעות לזהות האדם כאינדיבידואל, הבדלים בין אוכלוסיות והתורשה כקובעת את התכונות לעומת הסביבה והחינוך. בעיקר הובע החשש להתעוררות מחודשת של תורות הגזע למיניהן. חשש אחר הוא ניצול המידע המושג לשם פעולות גנטיות, כגון שיבוט בני אדם, השבחת הגזע או מתן אפשרות נרחבת להורים, שלא על בסיס רפואי, לקבוע כיצד יראו ויתנהגו ילדיהם. פרופ' רבל השתתף בשנת 1977 בניסוח ההצהרה האוניברסלית של אונסק"ו בדבר הגנום האנושי וזכויות האדם (Universal Declaration on the Human Genome and Human Rights), שקבעה שהמחקר ויישומו פותחים פתח לשיפור בריאות האדם והאנושות אך מדגישה שהמחקר צריך לכבד את כבוד האדם, חירות האדם וזכויותיו ומניעת כל צורה של אפליה המבוססת על תכונות גנטיות^[4].

היבט אחר של הגנום האנושי הוא יצירת מאגר פרטי או לאומי של DNA שיילקח מקבוצות גדולות של אוכלוסיות, בריאים וחולים, וישמש לצורך מחקר ופיתוח תרופות (ואולי גם לזיהוי חללים ולסיוע בחקירות פליליות). בדו"ח של הוועדה לביואתיקה בראשותו של רבל הומלץ להקים רשות מפקחת ("הרשות לאוספים של דגימות ומידע גנטי של אוכלוסיות בישראל"), אשר תקבע את הכללים האתיים למחקר ולשימוש במידע ותפקח על המחקר עצמו^[5].

שיבוט הוא תהליך ליצירה של רצפי DNA, תאים, רקמות או אורגניזמים הזהים באופן מלא או כמעט מלא, מבחינה גנטית, למקור שעל פיו נוצרו. בהקשר האתי דנים בעיקר בשיבוט אנושי בצורה מלאכותית. בתחום זה מבחין רבל בין תהליך הפריה חוץ גופית (שאינו שיבוט), שאותו הוא מקבל, לבין שיבוט לצורכי רבייה, שאותו הוא דוחה. הוא מסכים לשימוש בעודפי תאי גזע עובריים המתקבלים מתהליך הפריה חוץ גופית למטרות רפואיות ואפילו יצירה מכוונת של תאים למטרות אלה (שיבוט תרפויטי). שיבוט זה, שאינו מביא להולדת אדם שכן אינו כולל החדרת ביצית מופרה לרחם, מאפשר שימוש בתכונתם של תאי הגזע העובריים להתמיין לרקמות גוף שונות ועל ידי כך להביא למרפא באופן ישיר או בדרך של השתלה. עמדתו הבסיסית, המבוססת לתפיסתו גם על ההלכה, היא שבשלב זה תאי העובר אינם אדם, ולכן אין כל מניעה להשתמש בהם למחקר ואף להשמידם.

על פי רבל, האיסור להשתמש בטכנולוגית שיבוט תאי אדם בוגרים לצורך רבייה אינו חד-משמעי. הפריה מתרומה של תורם זר היא פתרון מקובל, אך האדם העקר רוצה צאצא המקורב אליו גנטית. כך גם אם אחד מבני הזוג נושא גן פגום ועדיין הזוג מעוניין בצאצא ללא הפריה מתורם זר. אולם ברמת המדע היום עדיין השיטה מסוכנת ועלולה להעביר פגמים בלתי נסבלים לדורות הבאים. לנוכח זאת הוא מצדד באיסור הקיים בחוק הישראלי האוסר התערבות גנטית לצורך רבייה^[6] וכן בצורך לבחון את הארכתו מדי חמש שנים. במכתבו לוועדת הכנסת למדע וטכנולוגיה הדנה בהארכת החוק כתב:

"החוק הקיים הנו דוגמה של חקיקה המאזנת היטב בין 1) הצורך לא להתיר פעולות התערבות גנטית שעלולות להיות מסוכנות ולגרום כתוצאת לוואי נזקים שאין בידי המדע היום דרך למנוע אותם; ובין 2) הסיכויים ליישומים רפואיים עתידיים הטמונים בהמשך המחקר בנושא השיבוט (הפריית תא ביצה בטכנולוגיית העברת גרעין) ובנושא השינוי הגנטי בתאי רבייה. הגבלת תוקף החוק לחמש שנים יאפשר לאמוד את מאזן הסיכונים והסיכויים שוב בתום התקופה. המצב של המחקר המדעי היום בעולם מראה שגוברים בהרבה הסיכונים ולכן מוצדק להאריך את תוקף החוק. מאידך, ההתקדמות המדעית בחמש שנים הבאות עלולה להביא למצב שתתברר התועלת הרפואית ויימצאו דרכים למנוע את הסיכונים, ולכן תקופת הארכה של חמש שנים נראה הטוב ביותר."

— מכתבו של פרופ' רבל מיום 23.2.04 ליו"ר ועדת הכנסת למדע וטכנולוגיה בעניין בחינת הצורך בהארכת תוקף חוק איסור התערבות גנטית, באתר מכון ויצמן למדע

ייעוץ גנטי ניתן ליחידים, הורים ומשפחות בעת גילוי מחלה או טרום לידה או נישואין. מטרתו לספק מידע ואפשרויות בעקבות מבדקים גנטיים שעברו המתייעצים. בדו"ח שהכין פרופ' רבל במסגרת אונסק"ו הוא מציג את השאלות האתיות הקשורות להליך זה ^[7], בהן הדרך שבה מוצגות האפשרויות השונות למתייעצים והאם יש ביכולתם לממש אפשרויות אלה. לדבריו תפקיד היועץ לספק את המידע למקבל הייעוץ כך שיוכל להחליט באופן אישי למקרה שלו בתוך מסגרת החוקים והתקנות של מדינתו. היועץ הגנטי שונה מרופא רגיל שכן עליו לספק מידע ולא להכתיב הליך, במקרים רבים נלווים להחלטה גורמים פסיכולוגיים שהם מעבר להכשרתו של הרופא הרגיל. נוסף להיבטים האישיים דן רבל בהשפעת תוצאות הייעוץ על החברה והכלכלה, היבטים פילוסופיים, יחס הדת והפוליטיקה. הוא מציין את הסכנה הגלומה ברצון של הורים לקבל את "הילד המושלם". עוד הוא מדגיש:

These questions are all the more sensitive since historical precedents have shown that scientism (and not science) can lead to genocide

(שאלות אלה כולן רגישות יותר שכן תקדימים היסטוריים הראו שמדענות (ולא מדע) יכולה להוביל להשמדת עם)

המדע והדת בעיני רבל ”...משלימים זה את זו כזוג של הוויות נבדלות המתאחד ברצון משותף”^[8]. שתי השיטות הן הדרך בה מתמודד השכל האנושי עם הקיום, בניגודים ביניהן הוא רואה "מחלוקת לשם שמים", אשר לפי פרקי אבות היא מחלוקת שסופה להתקיים, כמו זו שבין בית שמאי לבית הלל. במאמר על פרשת קורח הוא רואה במחלוקת זו "חלק של מעשה בראשית"^[9]. תפיסה זו שונה מתפיסות של כמה אנשי מדע מאמינים אחרים (בהם פרופ' ישעיהו ליבוביץ) הרואים בשתי הדיסציפלינות מישורים שונים שאין ביניהן כל חפיפה.

גם במהות החיים חלוקים ליבוביץ' ורבל. בעוד החיים לפי ליבוביץ' הם יותר מסכום החלקים הפיזיים וקיימת תוכנית פעולה במסגרתה מוגדרים החיים, הרי רבל רואה את החיים במסגרת חוקי הפיזיקה והכימיה. בעקבות מורו, ז'אק מונו, הוא טוען שהחיים נמצאים בחוקי החומר והגנטיקה. די בנוכחות חומצת גרעין וחלבון כדי להבטיח את יציבות החיים (בדרך של שכפול) ושכלולם על ידי שימור המידע הגנטי והעברתו תוך הכפלה בדרגת יעילות גבוהה. אין הוא מאמין בקיום "תוכנית פעולה", לא כעוסק בביולוגיה ולא כאדם דתי. את התערבות האלהים בעולם הוא רואה דרך קביעת חוקי הטבע שבאמצעותם מוגדרים החיים^[10].

ההלכה ואמונתו של רבל מהווים רקע ובסיס לדעותיו בתחום האתיקה. הוא נסמך על ציטוטים מהתלמוד, מהרמב"ם ומספר הזוהר על תפיסת היהדות סוגיות שונות בתחום המוסר והשימוש במדע לתועלת האדם. מותר ליהנות מהקידמה במדע ואף "מצווה על האדם לשכלל ולתקן את העולם על ידי כריכה של תורה ועשייה". המדען שותף לאל בברית שמטרתה "בניית מלכות שמים אלוהית על הארץ". הדו-שיח בין המדע לדת נדרש כדי לשמור על עיסוק במדע תוך הקפדה על ערכי המוסר והצדק. מספר הזוהר הוא לומד "שחוכמה ללא חסדים היא חושך, וחסדים ללא חוכמה הם כגוף ללא ראש."^[11]

לדבריו רבנים רבים רואים בשכפול הגנטי פתרון נכון הלכתית כדי למנוע תרומות זרע אנונימיות והשלכותיהן על המעמד המשפחתי של הנולד. ההלכה היהודית אף מתירה, לטענתו, התערבות גנטית למניעת מחלה עתידית של הנולד כדי לשמור על שלמותה הנפשית של האם. הוא מציין שלפי התלמוד העובר אינו בחזקת אדם עד ליומו הארבעים, ומעמדו כאדם הולך ומתהווה לאחר הלידה. ניתן על כן לבצע בעובר פעולות גנטיות, מחקר ואף להשמיד תאים עובריים, וזאת בניגוד לעמדת הכנסייה הקתולית שלפיה העובר הוא אדם מרגע היווצרותו.

פנים אל פנים : עיונים בפרשיות התורה, בחגים ובסוגיות של מדע ואדם. [ראשון לציון] : ידיעות אחרונות - ספרי חמד, 2021.

• מישל רבל, סדרת מאמרים בנושא ביו-אתיקה, הוועדה המייעצת לענייני ביואתיקה לאקדמיה הישראלית למדעים (יש להקיש על שמו של מישל רבל)
• אתר הוועדה המייעצת לענייני ביואתיקה לאקדמיה הישראלית למדעים
• מאמר וריאיון עם היבחרו לחבר כבוד בחברה הבינלאומית למחקר אינטרפרון וציטוקינים (ISICR), אתר הארגון (באנגלית)
• מירי בורמר סיכום הרצאה של מ. רבל בנושא: היבטים אתיים בפרויקט גנום האדם וטכנולוגיית השכפול, אתר סנונית
• ריאיון עם פרופ' רבל על תעשיית הביוטכנולוגיה בישראל, פורסם לראשונה בגיליון אוגוסט 2000 של כתב העת "אלקטרוניקה", באתר "הידען"
• מישל רבל באתר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים
• צבי ינאי, ‏על התהוות החיים - שיחה עם פרופסור מישל רבל, מחשבות 33, מרץ 1972, עמ' 3–12
• מישל רבל (1938-), דף שער בספרייה הלאומית