ברייט ניגן מגיל צעיר באקורדיון, ומגיל 16 בפסנתר; היה שותף בהרכבים מוזיקליים מגיל 13. בתקופת שירותו הצבאי עסק בכתיבה ועריכה בעיתון "במחנה", ובין היתר ערך את מדור הסאטירה "פרה קדושה"[1]. באותה תקופה פרסם סיפור בהמשכים בעיתון "מעריב" והוציא ספר ילדים בשם "ואף על פי כן נקודת חן" בהוצאת "כרם". לאחר הצבא היה חלק מצוות התוכנית "מה יש" של גלי צה"ל וכתב שם את "פינתה של פזית"[1]. באותה תקופה כתב עם אברי גלעד מספר תסריטים לתוכנית "זהו-זה".
במקביל ללימודי התואר הראשון בפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב הוציא ב-1991 את אלבומו הראשון, "כל מה שמנגד", שכלל תשעה שירים שכתב והלחין[2]. האלבום לא זכה להצלחה משמעותית, אך יצר את הקשר ארוך השנים עם הבמאי עידן לוי ועם עורך הווידאו יאיר תמיר שהניב עשרות קליפים, בהם מהראשונים שהוקרנו בערוץ 2 המסחרי. ב-1994 הוציא את אלבומו השני, "קוף עירוני".
הפריצה הגדולה של ברייט התרחשה ב-1998, כשהקים את להקת "השמחות". ברייט היה הסולן וכן כתב והלחין את כל השירים. הלהקה הוציאה באותה שנה את אלבומה הראשון שכלל את הלהיטים: "בדרך הביתה", "יהודה יהודה", "היו לי פעם חברים", ו"אדם צריך בית"[6]. האלבום זכה להצלחה רבה. בשנת 1999 זכה ברייט בפרס אקו"ם על האלבום. האלבום השני של הלהקה "אנשים מספרים" כלל חומרים שנוצרו במהלך ההופעות הרבות של הלהקה והשהיה הממושכת בדרכים[7]. הוא יצא בשנת 2001, אך לא הצליח כקודמו ורק שיר הנושא היה הלהיט המצליח. בשנת 2003 הלחינו וביצעו השמחות את שיר השירותרום בגלי-צה"ל. באותה שנה שימשו השמחות כ"להקת הבית" בתוכנית המערכונים "המופע המרכזי" של רשת, שלא זכתה להצלחה.
לאחר פירוקה הלא-רשמי של הלהקה (הלהקה מופיעה לעיתים רחוקות) למד ברייט מוזיקולוגיה באוניברסיטת תל אביב לצד לימודי קומפוזיציה. מורהו האישי לקומפוזיציה היה יוסף ברדנשווילי. במקביל הוציא ברייט את אלבום שירי המשוררים "אוצר סמוי"[8], שזכה לביקורות חיוביות ולצל"ש על תרומה לחברה מקרן פורד[דרוש מקור], בעקבותיו יצא לסיבוב הופעות[9].
במסגרת לימודי הקומפוזיציה הלחין לבקשתו של נגן הטובה איל כהן את היצירה "לוויתן" שזיכתה את מבצעה במקום הראשון למבצעים בתחרות המלגות של קרן התרבות אמריקה-ישראל וזכתה לביצועים רבים בין היתר בשידורים שונים בקול המוזיקה.
בשנת 2007 החל בכתיבת טור אישי בשם "הכיוון דרום" בעיתון "העיר" של תל אביב, בו כתב על החיים בדרום העיר מזווית ביקורתית והומוריסטית. באותה שנה אף כתב את גיליון ראש השנה של העיתון (העיתון כולו). הגיליון נקרא "ארצות ישראל" ותיעד מסע בארץ מצפון לדרום עם הצלם אהרל'ה הצמצם הבוער. ברייט הנחה מספר תוכניות טלוויזיה בין היתר תוכנית על תולדות האוכל בארץ ישראל בערוץ הראשון. בשנים 2011–2013 הגיש את תוכנית הראיונות האישיים 'דרך המוזיקה' ברדיו "מהות החיים".
בשנת 2011 הוציא את אלבומו השישי (לא כולל אלבומים של פסקולים מסרטים) "דרגות לכלוך ונקיון"[11], שהבליט שיתוף פעולה רב-שנים עם האקורדיוניסט ויטלי פודולסקי[12]. באותה שנה שיחק ברייט בסדרת הטלוויזיה "סרוגים" בעונתה השלישית, בה גילם את דמותו של עזריה, משורר דתי מיוסר, שותפו של נתי לדירה[13].
ב-2014 זכה ברייט עם רן שריג והמפיק אסף אמיר בתחרות "קצר וסאטירי" של פסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה עבור תסריט לסרט קצר בהשראת אפרים קישון[14]. את הסרט ביים עידן לוי. באותה שנה הלחין את הפסקול של הסרט "כיפה אדומה".
ב-2015 קיבל ברייט מענק ממשרד התרבות ומענק נוסף ממפעל הפיס לכתיבת אופרה המבוססת על המנגינות של השפה העברית המדוברת.
במסגרת יוזמה של משרד החינוך ואקו"ם החל בשנת 2015 להופיע עם נגן הדרבוקה הערבי סמי בדרה במופע 'היו לי פעם חברים', מופע המיועד לבתי הספר המציג חברות יצירתית רבת שנים. המופע עוסק ביסודות המוזיקה העממית הישראלית לצד נגיעה בנושאים כמו גזענות והפליה בחברה הישראלית.
ב- 2015 השתתף יחד עם רוני ידידיה ביצוע השיר עץ הפלפל- מילים-נתן אלתרמן, לחן-רוני ידידיה. באלבום: רוני ידידיה וחברים שרים נתן אלתרמן - העולם מצויר כגלויה, חלק א'. [15]
באוגוסט 2018 קיבל התסריט שכתב ברייט לסרט "מיומנו של מפצל דירות" התקציב במסלול ההפקה מטעם קרן הקולנוע הישראלי. לאחר דחיות רבות מדי בהפקת הסרט אושר הסרט מחדש בשנת 2022 על ידי הקרן, עם חברת ההפקה דורי מדיה ובבימוי דובר קוסשווילי. הסרט מבוסס על הטור האישי "הכיוון דרום" שפרסם ברייט בעיתון העיר.
באפריל 2019 הוציא ארגון הטרור חמאס שיר תעמולה בשם "ממשלה שקרנה גנבה" המבוסס על מילות השיר ׳היו לי פעם חברים׳ של השמחות ובעל לחן זהה[16].
בשנת 2022 הלחין ברייט את המוזיקה לסרט 'הדרך לאילת' של יונה רוזנקייאר שזכה בפרס הסרט הטוב בפסטיבל הקולנוע ירושלים[17]. ברייט עצמו היה מועמד לפרס המוזיקה הטובה בפרס אופיר.
בשנת 2023 כתב ושיחק בסרטיו הקצרים "טרנטינו" ו"פאבלו והילד" של בנו, עומר ברייט.