PROFILPELAJAR.COM

הרב יצחק רובינשטיין
Icchak Rubinstein
Icchakas Rubinšteinas
	הרב יצחק רובינשטיין
לידה	1880; ה'תר"ם; דוטנובה (אנ'), האימפריה הרוסית
פטירה	1945 (בגיל 65 בערך); כ"ד בחשוון ה'תש"ו; ניו יורק, ארצות הברית
מדינה	ליטא, הרפובליקה הפולנית השנייה
השכלה	סמיכה לרבנות; תואר במשפטים מאוניברסיטת מוסקבה;
תקופת הפעילות	1906–1945 (כ־39 שנים)
השתייכות	יהדות ליטא, הציונות הדתית
רבותיו	הסבא מסלבודקה; הרב איסר זלמן מלצר; הרב רפאל שפירא
בת זוג	אסתר רובינשטיין
צאצאים	יוסף אבן-אודם
	1906–1910; (כ־4 שנים)
	1906–1910; (כ־4 שנים)
	1910–1928; (כ־18 שנים)
	1910–1928; (כ־18 שנים)
	5 בנובמבר 1928 – 1940; (כ־11 שנים)
	5 בנובמבר 1928 – 1940; (כ־11 שנים)
	28 בנובמבר 1922 – 30 באוגוסט 1930; (7 שנים)
	28 בנובמבר 1922 – 30 באוגוסט 1930; (7 שנים)
	13 בנובמבר 1938 – 2 בנובמבר 1939; (355 ימים)
	13 בנובמבר 1938 – 2 בנובמבר 1939; (355 ימים)
	8 בספטמבר 1935 – 13 בספטמבר 1938; (3 שנים)
	8 בספטמבר 1935 – 13 בספטמבר 1938; (3 שנים)
תפקידים נוספים	חבר הסנאט של פולין, member of the Sejm of the Second Polish Republic

הרב יצחק הלוי רובינשטיין (בפולנית: Izaak Rubinsztejn או Icchak Rubinstein; בליטאית: Icchakas Rubinšteinas; ברוסית: Исаак Рубинштейн;‏ 1880–1945) היה רב, פעיל ציוני ומנהיג ציבור יהודי ליטאי, חבר הסנאט של פולין והסיים. בחירתו לרבה הראשי של וילנה עוררה פולמוס חריף. בשנותיו האחרונות היה מראשי ישיבת רבנו יצחק אלחנן בישיבה יוניברסיטי שבניו יורק.

ביוגרפיה

שנים מוקדמות

נולד בעיירה דוטנובה (אנ') שבמרכז ליטא (אז, חלק מהאימפריה הרוסית) לאביו ר' משה הלוי רובינשטיין. למד בישיבת סלבודקה, וב-1897 היה מהתלמידים שנשלחו על ידי "הסבא מסלבודקה" לייסד את הישיבה בסלוצק^[1]. לאחר שנתיים עבר ללמוד בישיבת וולוז'ין. סיים לימודי משפטים באוניברסיטת מוסקבה.

פעילות ציבורית

בשנת 1906 התמנה לרב בהניצ'סק. בשנת 1910 התבקש על ידי הרב חיים עוזר גרודזנסקי, שהיה באופן לא רשמי "ראש רבני וילנה", להתמנות כ"רב מטעם" בווילנה (כדי למנוע את בחירתו של הרב חיים טשרנוביץ) והחל לכהן גם כחבר ועד הרבנים בעיר. בתקופת מלחמת העולם הראשונה כיהן כנשיא הוועד היהודי המרכזי בליטא, גוף שייצג את היהודים מול שלטונות הכיבוש הגרמני והעניק עזרה וסיוע הומינטרי ליהודים. לאחר כינונה של מדינת ליטא העצמאית, התמנה ב-1920 לעבוד במשרד לענייני יהודים תחת השר יעקב ויגודסקי. כשהוחזרה וילנה לידי פולין, נבחר ב-1922 לסנאט של פולין (הבית העליון של בית המחוקקים הפולני) מטעם גוש המיעוטים הלאומיים. כיהן כחבר הסנאט למשך שתי תקופות כהונה רציפות, עד 1930. ב-1935 נבחר לסיים (הבית התחתון של בית המחוקקים הפולני), וכיהן בתפקיד זה עד 1938. באותה שנה נבחר לכהונה נוספת בסנאט, עד 1939.

במקביל לפעילותו הפוליטית עסק גם בפעילות ציונית. לאחר מלחמת העולם הראשונה נבחר לנשיא הסתדרות המזרחי במחוז וילנה, אז פעל להקמת בתי ספר של רשת תחכמוני בעיר ובסביבתה. בהמשך נבחר לנשיא המזרחי בליטא הפולנית ויושב ראש ועד התנועה בפולין ונשיא רשת החינוך "יבנה". השתתף בקונגרס הציוני העולמי ה-21 בז'נבה ב-1939. כיהן כחבר מועצת הסוכנות היהודית מיום הקמתה, וכחבר ההנהגה העולמית של הקונגרס היהודי העולמי.

פולמוס הרבנות בווילנה

בשנת 1928 נדרשה מועצת הקהילה בווילנה למנות רב לקהילה, בניגוד לנהוג שהיה מקובל בעיר מאז 1791 שלא למנות בה רב ראשי. המועצה הציגה את מועמדותו של הרב רובינשטיין. נציגי החרדים התנגדו למהלך, שהתפרש כפגיעה במעמדו (הלא רשמי) של הרב חיים עוזר גרודזנסקי כראש רבני וילנה. את המאבק כנגד בחירתו הובילו האחים הרבנים מאיר ואברהם ישעיהו קרליץ, שהתגוררו אז בווילנה. הוויכוח הפנימי של קהילת וילנה הדהד הרבה מחוץ לתחומי העיר ואף לגבולות ליטא, ורבים מגדולי הרבנים, בהם החפץ חיים (שטען שזוהי תחילתה של רפורמה^[2]), הרב יוסף חיים זוננפלד^[3] ועוד, הביעו התנגדות למינויו של הרב רובינשטיין. ב-5 בנובמבר נבחר ברוב קולות לרבה של וילנה, כאשר הרב גרודזנסקי ורבנים נוספים נבחרו כסגניו. החרדים ניסו למנוע את אשרור הבחירה על ידי השלטונות, ובין השאר פנו לבית הדין המנהלי העליון בפולין, אשר דחה את העתירה. רוב הרבנים שנבחרו כסגניו של הרב רובינשטיין הגישו את התפטרותם כמחאה על בחירתו. מתנגדיו הובילו קמפיין נרחב כנגד בחירתו, בעיקר מעל דפי העיתון הווילנאי "דאס ווארט".

בעקבות המחלוקת שהתעוררה, ומעורבותה של תנועת המזרחי בבבחירתו של הרב רובינשטיין, פרשו מן התנועה כמה מרבני ליטא שהיו חברים בה עד אז, ביניהם הרב מאיר קרליץ.^[4]

למרות המחלוקת, נשמרה מערכת יחסים טובה בין הרב גרודזנסקי לבין הרב רובינשטיין. לאחר משא ומתן שנמשך כמה שנים הושגה פשרה, לפיה יתאפשר מינוי של רב שני לצדו של הרב רובינשטיין, וב-1932 שונה החוק לצורך כך והרב גרודזנסקי התמנה אף הוא לכהן כרב הקהילה. העניינים הפורמליים והייצוגיים הופקדו בידי הרב רובינשטיין, וההנהגה הרוחנית של הקהילה נותרה בידי הרב גרודזנסקי.

בארצות הברית

בפרוץ מלחמת העולם השנייה שהה בשווייץ לצורך השתתפות בקונגרס הציוני. הוא חזר מיידית לווילנה, שם לקח חלק בפעולות סיוע ליהודים. עם הכיבוש הסובייטי ב-1940 נמלט מווילנה, והגיע לארצות הברית. הוא השתקע בניו יורק והיה מראשי ישיבת רבנו יצחק אלחנן בעיר, עד למותו.

נפטר לאחר מחלה ב-31 באוקטובר 1945 (כ"ד בחשוון ה'תש"ו), ונקבר בבית הקברות "הר כרמל" (אנ') שברובע קווינס^[5]^[6].

משפחה

היה נשוי לחיה אסתר, בתו של הרב חיים ירמיהו פלנסברג, רבה של שאקי ומחבר "שאלות חיים", "דברי ירמיהו" ו"נזר הניצחון", ואחייניתו של הרב זכריה מנדל כ"ץ מראדין. בנם היה הרופא הבלשן ד"ר יוסף אבן-אודם. נכדתו אסתר גולדנברג הייתה חברת האקדמיה ללשון העברית ואשתו של חתן פרס ישראל גדעון גולדנברג.