ציורי הקיר שעיטרו את הבית המכונה "לה קווינטה דל סורדו"(אנ'), בו התגורר גויה, התפרסמו כציורים השחורים, הן מכיוון שהוא השתמש בהם בכל כך הרבה פיגמנטים כהים, והן בגלל נושאיהם הקודרים. הפרטיות והאינטימיות של אותו בית אפשרה לאמן להתבטא בחופשיות רבה. הוא צייר ישירות על הקירות בטכניקה מעורבת ככל הנראה, שכן ניתוח כימי מגלה שימוש בשמנים בעבודות אלו. הברון אמיל'ה ארנגר רכש את "לה קווינטה דל סורדו" בשנת 1873 והעביר את הציורים לבד. העבודות סבלו מאוד בתהליך, ואיבדו כמות גדולה של צבע. לבסוף תרם הברון את הציורים הללו למדינה והם נשלחו למוזיאון הפראדו, שם הם מוצגים מאז 1889.
יהודית היא הדמות ההיסטורית היחידה אשר ניתנת לזיהוי ודאי מבין הדמויות בציורים השחורים. יצירה זו הייתה ממוקמת על הקיר ממול "לה לאוקרדיה" (אנ'), בקומת הקרקע לצד סטורן טורף אחד מבניו. הנושא של יהודית כבר נקשר לסטורן בתקופת הרנסאנס, כאשר נושאים מן הביבליה שולבו עם נושאים מיתולוגיים. בשני המקרים הם קשורים לפחד מאיבוד השלטון וקטיעת איברים, וזה הרי מה שקרה לגנרל האשורי.[2] נסיבות אלה ככל הנראה מוכיחות כי גויה לא צייר את היצירות ב"לה קווינטה דל סורדו" ללא שום תוכנית מוקדמת, למרות ההסברים המרובים שהציעו חוקרי תולדות האמנות. עבודות אלו ממשיכות להיות מסתוריות וחידתיות והן בעלות משקל מכריע בהערכה המודרנית של צייר זה מאראגון.[1]
תיאור היצירה
התאורה בציור תיאטרלית מאוד וממוקדת, נראה שהיא משקפת סצנת לילה המוארת על ידי לפיד, אשר מאיר את פניה וזרועה המבצעת של יהודית ומשאיר את פניה של השפחה הזקנה בצל, כאשר היא מתפללת. משמעות הדבר כי גם הולופרנס וגם הדם הניתז מצווארו לא מוצגים, בקומפוזיציה מקורית מאוד. לוח הצבעים המשמש בציור זה, כמו בכל הסדרה, הוא קטן מאוד. במקרה זה גויה השתמש בשחור, אוכרה ונגיעות עדינות של אדום, אשר נצבעים תוך כדי משיכות מכחול מאוד חופשיות, רחבות ואנרגטיות. ציור זה הוא בסגנון שיתואר במאה ה-20 כאקספרסיוניסטי.