כנערה הייתה חברה בתנועת השומר הצעיר ב"קן מרכז" שבתל אביב. בשנת 1951 התגייסה לנח"ל ויצאה להגשמה בקיבוץ סאסא. שם עבדה כרפתנית. בקיבוץ פגשה את בעלה. לאחר השרות הצבאי שבה לתל אביב. גרינשפן למדה הוראה לגיל הרך בסמינר הקיבוצים והוסמכה כגננת.
קריירה אומנותית
את הקריירה כמעצבת החלה במקרה, כשנרתמה לעזור לחברה בהכנת אביזרים לתפאורה בקומדיה "רוזנים ואביונים" (1960) בתיאטרון הקאמרי, בהנחיית אריה נבון. עבודתה זכתה להצלחה והיא המשיכה לעבוד עבור התיאטרון. ב-1963 התבקשה להכין מסיכות עבור ההצגה "גיבור היום". הייתה זו הפעם הראשונה בה התנסתה ביצירת מסיכות, אותן יצרה תוך לימוד עצמי.
גרינשפן על רקע פרוטמות מעשה ידיה, ששימשו ביצירת מסכות עבור שחקנים שונים
יצירתה של גרינשפן ייחודית בשיתוף הפעולה שבינה לבין יוצר המופע. מסכותיה ואביזריה שימשו לא רק כעזרים, אלא היוו לא פעם מקור השראה הן ליוצרים והן למבצעים. המסיכות שיצרה הפכו לחלק מגוף האומן המופיע איתן, ובכך הפכה שותפה ליצירות עצמן, כשעבודותיה משפיעות על הכוריאוגרפיה ועל הבימוי. בין ההתמחויות שלה יצירת מסיכות "נייטרליות", נעדרות תכונות, הניתנות לפרשנות ולשינויים ללא הגבלה.
הדמויות והאביזרים אותם עיצבה ללהקת המחול הקיבוצית למופעים "קרנבל החיות" (1986) ו-"המדריך לתזמורת לבני הנעורים" (1987) היוו את ההשראה ליוצר המחולות רמי באר. כלי התזמורת היו שילוב של אביזרים, תלבושות ומסיכות שתפסו מקום מרכזי במחול.
חיים אישיים
לגרינשפן נולדו שני ילדים. זמן קצר לאחר לידתם התגרשה. מתגוררת בתל אביב.
בתביעה שהגישה נגד הטלוויזיה החינוכית בגין אי מתן קרדיט על יצירותיה נפסק בשנת 2018 כי תפוצה בסך 125 אלף ש"ח.
