עמוד בתחילת ויה אפיה בברינדיזי - לכאן הגיעו יהודי ארץ ישראל בדרכם לרומא
הקהילה היהודית באזור טראני נוסדה ככל הנראה בתקופת הקיסרות הרומית. ממצאי הקטקומבות היהודיות בוונוסה - מאות במספר - מן המאות הרביעית עד התשיעית שנמצאו בעיר ונוסה, 80 ק"מ צפונית לטראני, מעידים לכאורה על קיומה של קהילה יהודית באזור כבר בתקופה זו.
בימי הביניים הגיעה הקהילה היהודית בטראני לשיאה. חלק מהיהודים בטראני באותה העת הגיעו מספרד, החל משנת 1144, בעקבות פלישת האל-מוראביטון והאל-מוואחידון הקנאים לחצי האי האיברי. בעטיין של השמדות שהתלוו לפלישה זו נמלטו יהודים רבים אל הנסיכויות הנוצריות בארצות הסמוכות.
העדות הכתובה הראשונה לקיומה של קהילה יהודית בטראני מצויה בכתביו של הנוסע היהודי מן המאה ה-12, בנימין מטודלה. בראשית מסעו שנמשך בין השנים 1165–1173 עבר בנימין בטראני בדרכו למזרח התיכון ולארץ ישראל. בספרו הוא כותב על כך שעיר הנמל משמשת נקודת איסוף לצלייניםנוצרים בדרכם לירושלים. באשר לקהילה היהודית, בעיר הוא מוצא 200 יהודים ובראשם ר' אליהו, ר' נתן הפרשן ור' יעקב.
המסמך הרשמי הראשון המעיד על קיום קהילה יהודית בעיר הוא כתב חסינות אשר העניק גוליילמו השני, מלך סיציליה (מלך בשנים 1166–1189) ליהודי העיר. כתב החסינות קבע כי על הארכיבישוף להיות הנאמן על השכונה היהודית (la "Giudecca" di Trani). הצורך בכתב חסינות שכזה נבע מריבוי הצליינים שהתקבצו בעיר, כאמור, והחשש מפני פרעות שיחוללו ביהודים. בשנת 1195 המסמך זכה להארכת תוקפו על ידי היינריך השישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה.
בשנת 1231, בימי הקיסר פרידריך השני, הובאו יהודים מאפריקה לסיציליה וניתנו להם אדמות הכתר לשם גידול מטעי כופר ואינדיגו, צמחים ששימשו צבעי יסוד לגווני האדום והכחול. בהמשך הפך הקיסר את ענפי הקנייה והמכירה של משי גולמי ואת מפעלי צביעת הבדים למונופולים אזוריים מטעם המדינה, ואת ניהולם מסר לידי סוכנים יהודים, תוך קביעת מחיר מקסימלי לחומרי הגלם. חריצות הסוחרים העלתה את מעמדה הכלכלי של העיר באזור. המסחר בין אירופה לבין ארצות אגן הים התיכון עבר בחלקו דרך נמל טראני וקשרי יהודי העיר עם ערי היעד למסחר הגבירו את האמון בעסקים עימם.
לצד הפריחה הפוליטית והכלכלית הייתה זו תקופת פריחה של יהדות טראני גם בתחום התורני, והעיר הייתה למרכז יהודי חשוב. על מרכזיותם של חכמי דרום איטליה באותה העת ניתן ללמוד מאמרתו של רבנו תם אשר כתב בספר הישר[1]: "בני בארי שהיו קורין עליהם כי מבארי תצא תורה ודבר ה' מאוטרנטו". בין חכמי טראני הידועים במאה ה-13 מצויים ר' ישעיה די טראני הזקן ונכדו ר' ישעיה בר' אליה מטראני.
ב-8 באוגוסט1442 החל תהליך שקיעתה של יהדות דרום איטליה ובכללה יהדות טראני. האפיפיוראאוגניוס הרביעי פרסם בולה בה הוא ביטל את הזכויות שהיו ליהודים. בבולה נאסר על בתי הדין הרבניים לפעול, נאסר כל מגע עסקי ופיזי בין היהודים לנוצרים וכן הוטל איסור על הצטרפותם של יהודים לגילדות למלאכות וכך נותרו ללא פרנסה. גזירות נוספות כללו איסור בניית בתי כנסת חדשים, מניעת משרות ציבוריות מיהודים ואיסור על רופאים יהודים לטפל בנוצרים.
בשנת 1492גורשו יהודי ספרד ופורטוגל מארצם. חלק מהם הגיע לדרום איטליה, סיציליה וסרדיניה. עובדה זו יכולה הייתה להביא לתנופת צמיחה בקהילות דרום איטליה כפי שאירע במקומות רבים באגן הים התיכון, אלא שבשנת 1505 נכבשה דרום איטליה על ידי ספרד והגזרות הוחלו גם על יהודיה אשר נאלצו לבחור בין המרת דת לגירוש. חלק מהיהודים עברו לאי קורפו ולמקומות אחרים וחלקם התנצרו. בכך באה לקיצה הקהילה היהודית בטראני.
בעת החדשה
ביוני 2007, במסגרת סדרת כתבות בעיתון מקור ראשון על קהילות יהודיות בעולם, סייר הרב אליהו בירנבוים בטראני וסיפר כי בעיר מצויים בשלהי העשור הראשון של המאה ה-21 רק שני יהודים אשר אחד מהם, אברהם ניקולא זקילו, איטלקי במקור ומצאצאי יוצאי טראני, משמש כנציג המשפחות היהודיות באזור, כ-35 במספר. הרב שלום בחבוט ממשרד הרבנות ברומא מבקר בקהילה הקטנה ומשמש כמורה הרוחני שלה.
השכונה היהודית
השכונה היהודית העתיקה מתחילה מהשער המכונה "Porta Antica" עד הכנסייה "chiesa di Sant'Anna" באזור העתיק של העיר, קרוב לנמל ולמשכן הארכיבישוף של העיר. מרכז השכונה היהודית היה ברחוב היהודים (Via Giudea), ובסמוך לה רחוב בית הכנסת (Via Sinagoga). הכיכר המצויה במרכז השכונה קרויה "כיכר סקולנובה" (Piazza Scolanova; בעברית: בית הכנסת החדש).
בית הכנסת סקולנובה היה אחד מארבעה בתי כנסת שפעלו בעיר טראני בימי הביניים. כל ארבעת בתי הכנסת הפכו לאחר גירוש היהודים לכנסיות. מתוך ארבעת מבני בתי הכנסת שרדו רק הסקולנובה והסקולגרנדה. מבנה בית הכנסת סקוֹלַגרַנדֶה (באיטלקית: Sinagoga Scolagrande; מילולית: "בית הכנסת הגדול") הפך לכנסיית סנט'אנה (באיטלקית: Chiesa di Sant’Anna), וב-2009, בדחיפתו של חוקר יהדות איטליה צ'זרה קולפמינה ואחרי עבודות שיקום ממושכות, נפתח בו מוזיאון למורשת יהודי טראני (איט').
בדרך מהשכונה היהודית אל מרכז העיר הנוכחי נמצאו שרידים של בית הקברות היהודי, באזור שהיה בעבר מחוץ לגבולות היישוב.
