PROFILPELAJAR.COM

חדקונית הדקל האדומה
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	פרוקי-רגליים
תת־מערכה:	שש-רגלים
מחלקה:	חרקים
סדרה:	חיפושיות
תת־סדרה:	Polyphaga
משפחה:	חידקוניתיים
סוג:	Rhynchophorus
מין:	חִדקונית הדקל האדומה
שם מדעי
	Rhynchophorus ferrugineus; ‏אוליבייה, 1790

חִדְקוֹנִית הדקל האדומה (שם מדעי: Rhynchophorus ferrugineus) היא מין של חיפושית חוטם הידוע גם בכינויו "חדקונית דקל אסיה" או "חדקונית דקל סאגו". החיפושיות הבוגרות גדולות יחסית; אורכּן בין שני ס"מ לחמישה. צבען אדום-חלוד בדרך כלל, אך קיימות גרסאות צבע נוספות המזוהות בטעות כמינים שונים (לדוגמה, Rhynchophorus vulneratus). זַחֲלי החדקונית יכולים לקדוח חורים עד אורך של מטר בגזעי עצי הדקל ובכך להחליש את הגזע המארח ואף להמיתו. על כן החדקונית נחשבת מזיק עיקרי במטעי דקליים, קוקוס ותמרים.

החדקונית הגיעה מאסיה הטרופית, והתפשטה לאפריקה ואירופה. לאגן הים התיכון הגיעה ב-1980. נצפתה לראשונה בספרד ב-1994 ובצרפת ב-2006. עוד נצפתה החיפושית במלטה ובאיטליה (טוסקנה, סיציליה וקמפניה). היא הגיעה גם לתוניסיה,^[1] והחוקרים חושדים שהגיעה גם למרוקו, לאלג'יריה ולמדינות אחרות בצפון אפריקה, אבל עדיין אין לכך כל אישור רשמי. החדקונית נצפתה לראשונה באמריקה בקוראסאו בינואר 2009 וגם בארובה באותה השנה. בשנת 2010 דווח בארצות הברית כי היא נצפתה בלגונה ביץ', קליפורניה.

ביולוגיה

מחזור החיים

החִדקונית תוקפת בדרך כלל עֲצי דקל צעירים, בני פחות מעשרים שנה. בעוד החדקוניות הבוגרות גורמות נזק מסוים עקב אכילת הגזע, הנזק הגדול ביותר לעצים נוצר מנבירת הזחל אל תוך לב הדקל. קדיחה זו עשויה להגיע לעומק מטר. הנקבה הבוגרת מטילה כמאתיים ביצים בחלק הצעיר של צמרת העץ, בבסיסי עלים צעירים או בנגעים פתוחים של גזע העץ. הביצים בוקעות ומהן יוצא זחל לבן. זחל זה יאכל את הסיבים הרכים דרך הרקמה הפנימית של העץ, ויידרש לו חודש לערך כדי ליצור מנהרה. הזחלים יכולים לגדול עד לאורך של שישה עד שבעה סנטימטרים. בהתגלמות יעזוב הזחל את העץ וייצור חֲדַר התגלמות הבנוי מסיבי דקלים יבשים ומפסולת עלים יבשים המצויים בבסיסו של העץ. מחזור החיים של החדקונית נמשך בערך 7 עד 10 שבועות.

הזחלים

זחלים שזה עתה בקעו צבעם צהוב-לבן, הם חסרי רגליים וראשם צבעו חום כהה יותר משאר הגוף. לזחלים לסתות חזקות ואופקיות, והן משמשות אותן להתחפר ברעבתנות אל תוך לב העץ.

החִדקוניות הבוגרות

החרקים הבוגרים הם "טייסים" מצוינים ומסוגלים לעוף למרחקים גדולים. הם יכולים להתיישב גם בעצים בריאים, אך מבכּרים לתקוף דקלים חלשים או נגועים על ידי חרקים אחרים.

זחל החדקונית
הגולם המכוסה
הגולם החשוף
החדקונית הבוגרת

הנזק לַעֲצי הדקל

תסמיני ההתפשטות

התפשטות המַזיק גורמת להצהבתן ולנבילתן של כפות הדקלים, וזו עלולה להוביל למותו של הדקל הנגוע. ראשונה תיפגע ותיפול צמרת העץ, ואחריה הענפים שמתחתיה, מחלקו העליון של העץ ומטה. התסמינים העיקריים, ובהם אובדן צמרת העץ או נבילת הֶעָלים מתחתיה, בדרך כלל גלויים רק זמן רב לאחר שעץ הפך נגוע. עד שהתסמינים החיצוניים האלו נצפים, הנזק בדרך כלל קשה דיו כדי להמית את העץ, והם מעידים על נוכחות של שישה חודשים או יותר של המזיק בעץ. כאשר בעץ ישנה אוכלוסייה גדולה של זחלים, ניתן לשמוע את נבירתם בהצבת האוזן על גזע העץ. לעיתים משתמשים במכשירים להאזנה (כגון מסכת) או בכלבים שאומנו לזהות את ריח הזחלים או את ריח ריקבון הגזע כדי לזהות אוכלוסייה קטנה יחסית של המזיק בעץ.

עצי דקל שניזוקו על ידי חדקונית הדקל האדומה סמוך למגדל. מימין עץ ובו נראים נזקים לגזע ומשמאל עץ מת.
עץ דקל באיים הקנריים ובו סימנים חיצוניים ראשונים של הימצאות המזיק.
צמרת עץ דקל הרוסה באיים הקנריים.
החלק העליון ההרוס של צמרת עץ הדקל, ובה אפשר להבחין בסימנים של התחפרות הזחלים.
דקל תמרים בכפר סבא, שמת כתוצאה מפגיעת החדקונית

המניעה

החדקונית מעדיפה להטיל את ביציה ברקמות הרכות של העץ, הריח הייחודי המופרש מהגדם לאחר הגיזום גם הוא מושך את החרק. ולפיכך כדי להפחית את התפשטות הנגע מומלץ שלא לגרום נזק מכני לצמחים. גיזום עלים מתים או ישנים עשוי לצמצם את התופעה. הזזת חומר צמחי כגון קליפות ישנות ועלים מתים ונגועים לאזור שאינו נגוע, אסורה.^[2]

טווח הפעולה של החדקונית

ישנם דיווחים שחדקונית הדקל האדומה תקפה כבר כ-19 מיני דקל בעולם. אף שהחדקונית נצפתה לראשונה בעצי קוקוס בדרום מזרח אסיה, היא השיגה דריסת רגל משמעותית בעצי תמר בשני העשורים האחרונים בכמה מדינות במזרח התיכון, ולאחר מכן הרחיבה את האזור המחיה שלה לאפריקה ולאירופה. נראה שהתפשטות זו אירעה בגלל מעבר חלקי עצים נגועים לאזור לא נגוע. החדקונית נצפתה ב-15% מהמדינות המגדלות קוקוס ובמחצית מהמדינות המגדלות תמרים.

החדקונית בישראל

בישראל התגלה המזיק לראשונה ב-1999 במטעי תמר בצפון ים המלח. מאז הוא התפשט מאזור אילת, דרך הערבה, בקעת הירדן ועד לאזור הצפון. בשנת 2010 פרסם משרד החקלאות ופיתוח הכפר הוראות להתמודדות עם המזיק בעצי נוי.^[3] גרסה מעודכנת של ההוראות יצאה באפריל 2015.^[4] הטיפול מבוסס על אימידקלופריד, ולכן מתאים רק לטיפול בעצי נוי, שכן, למרות רעילותו הנמוכה יחסית ליונקים, אסור לאכול מפרי עץ שטופל בחומר (ראה בפתק שבתמונה משמאל).

בנהריה, בקריית מוצקין, בחיפה ובראשון לציון כבר נכרתו עצים מתים מחשש לנפילה פתאומית על מכוניות או על עוברים ושבים. עצים רבים נפגעו מיבנה ועד גדרה. ב-2016 נאלצה עיריית ראשון לציון לכרות את שדרת הדקלים המפורסמת בגן המושבה אחרי שרוב העצים נפגעו על ידי החדקונית ב-2014.

ב-2015 ו-2016 החלו ערים בשרון בטיפול מונע נגד המזיק בדקלים שבשטחים הציבוריים,^[5] ובסילוק עצים מתים, ויצאו בקול קורא לתושבים לטפל בדקלים בחצרות הפרטיות.^[6]

בשנת 2020 זוהתה חדקונית הדקל בשדרת דקלי הוושינגטוניה ביער חולדה ומייד גובשה תוכנית בקרן קיימת לישראל להדברת החרק המזיק.^[7]

בשנת 2021 זוהו חדקוניות הדקל מתות וחיות ביישוב מצפה יריחו השוכן סמוך לירושלים.